דמוקרטיה ראשונית במקרא

קוד: דמוקרטיה ראשונית במקרא בתנ"ך

סוג: קובץ

מאת: אמנון שפירא

אל:

דמוקרטיה ראשונית במקרא - יסודות קדומים של ערכים דמוקרטיים
מאת: אמנון שפירא
ספריית "הילל בן חיים"
הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל-אביב ה'תשס"ט

חלק ראשון: ערכים הומניסטיים במקרא

חלק שני: דמוקרטיה ראשונית במקרא

פרק ו: "דמוקרטיה ראשונית" ו"דמוקרטיה צבאית"

פרק ז: "סיפור בבואה" בתקופת יהושע - כעדות לדמוקרטיה ראשונית

פרק ח: "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" - האמנם אנרכיזם?

פרק ט: ללא שושלת - חולשה מובנית של השלטון המרכזי

פרק י: המלוכה הקדומה במקרא: שלטון ריכוזי המשחית את עצמו

התנ"ך מתאר את השלטון הריכוזי-מלוכני כשלטון הנדון מראש לכשלון; זאת בניגוד לתיאוריה המקובלת, שלפיה הדת שימשה להצדקת המלוכה.

ישנה פרדיגמה המתארת את מלכותם של שלושת המלכים הראשונים (שאול דוד ושלמה; ואולי גם גדעון) - בעלייתה ובנפילתה:

  1. המלך מוצג כבעל תכונות חיוביות, העומדות בבסיס בחירתו ע"י ה';
  2. המלך אינו הבן הבכור, אלא בד"כ הצעיר, או שמשפחתו היא הצעירה (underdog);
  3. המלך מוצע לכהונתו ע"י ה' ונבחר על-ידו;
  4. לאחר מכן מקבל המלך את האישור להמלכתו גם מן העם;
  5. לפני עלייתו ועם עלייתו, עומד המלך מול אחרים ומתמודד עמם.
  6. הפעולה הראשונה של המלך לאחר עלייתו היא תוקפנית - נגד עמים אחרים או נגד אויבים פנימיים.
  7. לאחר הפעולה, מלכותו מוכתרת בחיוב;
  8. אחרי התמלכותו, יש התגלות נוספת של ה' אליו;
  9. כשלון המלך: למרות אופייה החיובי של בחירת המלך בעת עלייתו, המלך מועד ונכשל (פעמיים רצופות) בשיא עלייתו לפסגה;
  10. חוק המלכות המדומה - הכשלון מסמל את סופה של המלכות, למרות שהמלך ממשיך לשלוט באופן רשמי.

אם כך, גם המלכים הטובים והמצליחים ביותר מועדים לנפול ולהיכשל - כישלון כפול. הכשלון אינו נובע מהמנהיגות הצבאית או המדינית, אלא מאופן התנהלותם האישית של המלכים - במישור המנטלי, הערכי והמוסרי. מסלול כישלונו של המלך סימטרי למסלול עלייתו.

שרשרת הכשלונות של המלכים מעידה גם על כשלון המלוכה עצמה (ראו תיזה דומה אצל בובר, Biblical Leadership).

האנגלים טוענים, שלמלך יש שתי ישויות - טבעית-אנושית, ומדינית-על-אנושית שאינה יכולה לטעות. לפי המקרא, אי אפשר להפריד ביניהן - סופו של כל מלך להיכשל! אולי זו הסיבה שיונתן לא נבחר להמשיך את שאול - ללמד שגם הוא היה מועד להיכשל (?).

המשיח העתידי - "שורש וחוטר" במקום "רמי הקומה". הצדק צמוד למותניו - אישיותו הפרטית מוקדשת כולה לעשיית צדק (מלבי"ם). גם דוד עצמו נאבק מול שלושה אנשים גבוהים - אליאב, גלית, שאול.

גם ישעיהו הוא אנטי מלוכני - ישעיהו ב7 רומז לדברים יז (כסף וזהב וסוסים לא ירבה לו), ולשלמה (שהרבה לו); רמז לאלילות (בימי שלמה). אולי גם נגד חזקיהו, שבנה מגדלים. מחאה עקרונית נגד המלוכה הגאה.

הרקע שקדם ללידתו של דוד המלך, במקרא ובמדרש: בנות לוט, תמר כלת יהודה, רות המואביה, המדרש על אשת ישי. המשמעות: למלוכה בישראל אין זכות קיום (הרב עמיטל).

השחיתות בישראל אינה רק של המלך אלא גם של משפחתו - לכל המלכים היו בעיות משפחתיות.

הכישלון והשחיתות הם חלק בלתי נפרד מהתפיסה המקראית את המלוכה! "הכוח משחית"! רק בית מלוכה המתנהל לפי אמות מידה רוחניות (כמו בית דוד) יוכל להתגבר על הבעיה, וגם זה - רק בימות המשיח.

פרק יא: עיקרון הפרדת הרשויות במקרא כמגמה לבלימת השלטון הריכוזי

ב"פוליס" היווני לא היתה הפרדת רשויות. הרעיון נוסח לראשונה בתקופה המודרנית ע"י מונטסקייה, ויושם בצורה טובה בארה"ב. אולם בתקופת המקרא ישנן עדויות רבות להפרדת רשויות. יש המייחסים את הרעיון לשמואל הנביא (הפרדה בין מלך לנביא ובין מלך לכהן). הנביא היה יכול להעביר את המלך מתפקידו (שמואל, אחיה). אמנם גם אצלנו המלך נקרא לפעמים "בנו של ה'" (שמ"ב ז), אולם רק באופן ספרותי, כדי ללמד שה' מגן על המלך.

הברית היא מקור הסמכות במקרא; ברית היא שיתוף פעולה בין מרכיבים נפרדים להרכב ישות משותפת, באופן שכל מרכיב ממשיך לשמור על שלמותו הנבדלת. בלטינית, ברית=Foedus, ומכאן, משטר-ברית = פדרציה. המקרא מתבסס על ברית בין ה' לבין האדם:

ישנם ארבעה תחומים שבהם סמכותו של המלך הוגבלה:

משה הוא מקרה מיוחד: החזיק בידיו את כל הסמכויות (שופט, מחוקק, מלך, נביא, מצביא, כהן), אבל זה היה חיוני לצורך יציאת מצרים ובניית העם; כמו בן-גוריון.

הפרדת רשויות בהלכה המאוחרת: אסור למלך להיות נוכח בישיבות הסנהדרין, מינוי הדיינים בבבל - שיתוף בין ראש הגלות וראשי הישיבה, איזון בין הרב הראשי והנגיד בקהילות הספרדיות, התייעצות בין ראשי המדינות והדיינים בוועד 4 ארצות.

סיכום

הספר מסתמך על קריאה ספרותית בטקסט, אולם סביר שהמציאות ההסטורית לא היתה שונה בהרבה מהמציאות הספרותית.

התיזה המועלית בספר זה מתאימה לדבריו של הפרשן דון יצחק אברבנאל, המבטא בחדות את השלילה של השלטון הריכוזי המלוכני. כך סיכם את דבריו פרופ' אבי רביצקי: "השיטה הרפובליקנית... ממעטת את הסכנה הגלומה במשטר המדיני". "תפישתו זו של אברבנאל תהיה אפוא בבחינת סיכום לחיבורנו כולו".


תגובות