קוד: לחם - הלחמה - מלחמה בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: הרב אילן חיים פור
אל: אוצר ההפכים
משמעות המילה 'הלחמה' היא
חיבור, כך מצאנו בתלמוד הירושלמי: "שמואל אומר
המלחים את התירצין חייב משום בונה
" (שבת פי"ב דף יג).
זאת לעומת
מלחמה והתנגדות, כגון: "וְיָצָא ה'
וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב
" (זכריה יד3).
גם המילה 'לחם' מבטאת חיבור, בהיות הלחם מהווה חיבור בין חיות גופו של האדם לנשמת רוח אפיו.
מאידך, באכילת הלחם יש גם ביטוי להתנגדות, כמובא בזוהר: "אמר ההוא ינוקא מאן דבעי לנהמא על פום חרבא ייכול
" (ח"ג פרשת בלק), וכמבואר במאמרי האדמו"ר האמצעי מחב"ד: "וזהו הטעם שהמאכל נקרא לחם שהוא גם כן לשון מלחמה... שבשעת אכילת הלחם הוא כמו דמיון מלחמה, ממש להיות שהמאכל מעורב טוב ורע... ואם יאכל בכוונה טובה יוגבר חלק הטוב הגנוז במאכל על הרע. ואם יאכל לתיאבון למלאות כריסו... יוגבר חלק הרע שבמאכל על הטוב
". לאמור, באכילת הלחם יש מעין מלחמה פנימית בין יצרי האדם נטיותיו וחולשותיו, עד כמה יכווין בדעתו לאכול מאכל מזין, במידה הראויה ולשם שמיים, לעומת ההולך אחר מראה עיניו ותאוות ליבו למלא כריסו מעדנים.
כמו כן, מצאנו בכתוב שימוש בפעלים: 'תלחם', אלחם' בהוראה של סעודה ואכילת לחם, כמו: "אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן
" (משלי כג6), כדברי מצודת דוד: "אל תלחם - אל תאכל לחם
". וכן: "אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע אֶת אִישִׁים פֹּעֲלֵי אָוֶן וּבַל אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם
" (תהלים קמא4), כפירוש רש"י: "ובל אלחם במנעמיהם - ולא אהיה מיסב בסעודתם
".
לעומת המילה 'לָחֶם' בהוראה של מלחמה: "יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים
" (שופטים ה8), כדברי רש"י: "כשבחר לו ישראל אלהים חדשים אז הוזקקו למלחמה בשעריהם
".
הלחם או הסעודה נקרא בלשון חכמים גם בשם
תקרובת, כמובא במכילתא דרבי ישמעאל: "שבעה גנבין הם;... והמרבה לו
בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל...
" (משפטים - פרשה יג). וכן ההגשה למערכה בשדה הקרב נקרא בכתוב 'קרבה': "כִּי
תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם
" (דברים כ10).
כפי שהמילה
אבוקה מציינת חיבור, לעומת המילה האבקות המבטאת ניגוד ומלחמה (ראה ערך 'אבק').
לאור האמור, לא ייפלא אפוא שבכוחה של סעודה משותפת לקרב לבבות רחוקים, ואילו מניעת מזון ומים מפרידה ומרחקת, כפי שנדרש הפסוק: "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם
" (דברים כג5), וכמובא במדרש: "מי דרכן להקדים האנשים ולא הנשים. וכן אתה מוצא ביתרו (שמות ב) ויאמר אל בנותיו ואיו למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם. לפיכך זכה להקרב בישראל. מיכן אמרו גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים ומרחקת את הקרובים
" (פסיקתא זוטרתא פרשת כי תצא לט ע"א).