חידת הר עיבל והעברים

קוד: חידת הר עיבל והעברים בתנ"ך

סוג: התאמה2

מאת: הרב אליהו מאלי

אל:

"אז יבנה יהושע מזבח לה’ אלהי ישראל בהר עיבל: כאשר צוה משה עבד ה’ את בני ישראל ככתוב בספר תורת משה מזבח אבנים שלמות אשר לא הניף עליהן ברזל ויעלו עליו עלות לה’ ויזבחו שלמים: ויכתב שם על האבנים את משנה תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל: וכל ישראל וזקניו ושטרים ושפטיו עמדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים הלוים נשאי ארון ברית ה’ כגר כאזרח חציו אל מול הר גרזים והחציו אל מול הר עיבל כאשר צוה משה עבד ה’ לברך את העם ישראל בראשנה: ואחרי כן קרא את כל דברי התורה הברכה והקללה ככל הכתוב בספר התורה" [יהושע ח ל-לד].

בפרשה זו שהתחוללה סמוך לכניסה לארץ, כלולים כמה ענינים.

על כל המעשים הללו ציוה משה, לפני כניסת ישראל לארץ.
שני ציווים נזכרים בתורה: "והיה ביום אשר תעברו את הירדן, אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך, והקמת לך אבנים גדלות ושדת אתם בשיד: וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך. למען אשר תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך, ארץ זבת חלב ודבש, כאשר דבר ה' אלהי אבתיך לך: והיה בעברכם את הירדן, תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל. ושדת אותם בשיד: ובנית שם מזבח לה' אלהיך מזבח אבנים. לא תניף עליהם ברזל: אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך, והעלית עליו עולת לה' אלהיך: וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך: וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב" [דברים כז ב - ח]
הציווי השלישי הוא: "והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל: הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש, בארץ הכנעני הישב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מרה:" [דברים יא כט - ל]

א. המעמד בהר גריזים ועיבל

כמה שאלות מתעוררות במאורע זה. היכן התרחש? מתי? באיזה אופן?
במבט ראשון נראה שהתשובה פשוטה מאד, הר גריזים והר עיבל, נמצאים ליד שכם. ומה מקום ספק יש כאן? אולם אם נזכור את הרקע ההיסטורי, נבחין שיש כאן בעיה.
הברית שכרת יהושע עם ישראל בהר עיבל, התרחשה לאחר נצחון ישראל במלחמת העי. במלחמהזו, התברר שהעמים היושבים בארץ, יאבקו בכל כוחם נגד ישראל. כך אמנם קרה בהמשך דרכם של ישראל, כאשר קמו נגדם כל מלכי הדרום, ואחר כך כל מלכי הצפון.
לאור זאת מתעוררת שאלה גדולה. כיצד זה מגיעים ישראל ללב הארץ, עומדים בנחת בין הר גריזיםוהר עיבל, ואף אחד מעמי האיזור, אינו פוצה פיו על כך?
אם נניח שהמעמד התרחש באיזור יריחו שכבר נכבש על ידי ישראל, יהיה מובן כיצד עמדו ישראל ללא כל הפרעה מעמי האיזור.
חז"ל נחלקו בשאלה זו (ירושלמי סוטה דף ל/א):
"הלא המה בעבר הירדן מן הירדן ולהלן. אחרי דרך מבוא השמש מקום שהחמה זורחת. בארץ הכנעני היושב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מורה זה הר גריזים והר עיבל שבין הכותים דברי רבי יהודה. רבי אליעזר אומר אין זה הר גריזים והר עיבל של כותים שנא' הלה המה בעבר הירדן מן הירדן ולהלן. אחרי דרך מבוא השמש. מקוםשהחמה שוקעת. בארץ הכנעני אילו בין החוי. היושב בערבה אילו בין ההרים. מול הגלגל אין כאן גלגל. אצל אלוני מורה, אין כאן אלוני מורה. מה מקיים ר' אלעזר הר גריזים והר עיבל. שתי גבשושיות עשו, וקראו זה הר גריזים וזה הר עיבל. על דעתיה דרבי יהודה, מאה ועשרים מיל הלכו באותו היום. על דעתיה דר' אליעזר לא זזו ממקומן."
נמצא אם כן, שלדעת ר' יהודה התרחש המעמד באיזור שכם. ולדעת ר' אליעזר היה המעמד באיזור הגלגל, על שני הרים שנבחרו באקראי.
גם הזמן, שבו נכרתה ברית זו, שנוי במחלוקת. אף שנאמר בתורה "והיה בעברכם את הירדן", עדיין ניתן לפרש, שלא מדובר בימים הראשונים אלא בשנים הראשונות. חז"ל נחלקו בשאלה זו ואמרו (ירושלמי סוטה דף ל/ב):
"ר' ישמעאל אמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו. שבע שכיבשו ושבע שחילקו. ודכוותה לא נאמרו ברכות וקללות אלא לאחר ארבע עשרה שנה. התיב ר' חנניה קומי ר' מנא והכתיב (דברים כז) והיה בעברכם את הירדןתקימו את האבנים האלה. אמר ליה אבנים הקימו אותן מיד, ברכות וקללות לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו".
לדעת ר' ישמעאל נאמרו הברכות והקללות לאחר ארבע עשרה שנה, כשהשלימו את כיבוש הארץ וחלוקתה. ר' חנניה לעומתו מבין כפשט המקראות. המעמד היה מיד לאחר כניסתם לארץ, ובאיזור שכם.

ב. הבעיות שמסביב לשכם

כאן חוזרת ומתעוררת השאלה, כיצד מגיעים ישראל ללב הארץ, אנשים נשים וטף, עומדים ללא כל הפרעה בשכם,ומקימים את טכס הברית בעוד כל הארץ עוינת להם ונלחמת בהם?
שאלה זו מצטרפת לשאלות רבות נוספות שכנראה פתרון אחד לכולן.

ג. העברים

בספר שמואל, בתיאור מלחמתו של שאול נגד הפלישתים, מוצאים אנו כמה קבוצות אתניות המשתתפות במלחמה. האחת שאול ואנשיו, השניה הפלישתים, השלישית "העברים".
"ואיש ישראל ראו כי צר לו כי נגש העם, ויתחבאו העם במערות ובחוחים ובסלעים ובצרחים ובברות: ועברים עברו את הירדן ארץ גד וגלעד. ושאול עודנו בגלגל וכל העם חרדו אחריו": [שמואל א פרק יג ו-ז]. ובהמשך נזכר: "והעברים היו לפלשתים כאתמול שלשום אשר עלו עמם במחנה סביב וגם המה להיות עם ישראל אשר עם שאול ויונתן" [ספר שמואל א פרק יד כא]
כלומר, העברים שעזבו את שאול והצטרפו אל מחנה הפלישתים, לאחר שראו שיונתן ושאול מכים בפלישתים, עזבו את הפלישתים וחזרו אל מחנה ישראל.

מי הם אותם עברים?

התשובה שאנו רוצים להציע לפתרון כל הבעיות שהעלנו, נשענת על דברי הרמב"ם.
הרמב"ם בהלכות עבודה זרה (רמב"ם עבודת כוכבים פרק א הלכה ג)מתאר כיצד הדרדר העולם לעבודת האלילים. מזמן אנוש ועד שקם אברהם אבינו.
"כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו, ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו, וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם, ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה. ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים. וראוי לאבד ולשבר כל הצורות, כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו. כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו, ונעשה לו נס ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם, ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא. שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם, וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת. עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם.ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומזהיר, ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד. וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו, ויעקב אבינו למד בניו כולם. והבדיל לוי ומינהו ראש, והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם, וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה, כדי שלא תשכח הלמוד. והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם. ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה'...".
על פי דברים אלו ניתן לבאר את כל השאלות שהעלנו:
1.אברהם אבינו אינו אדם מכובד בעלמא, אלא ראש של אומה גדולה! ועל כן פונים אליו יושבי חברון בביטוי "נשיא אלהים אתה בתוכנו".

ד. דרכם של העברים

מאליה נשאלת השאלה, מה היה יחסם של העברים, לכל החידושים שהביאו אתם בני ישראל לארץ?
בבית אברהם יצחק ויעקב נהגו רק שבע מצוות בני נח, ומצוות ברית המלה. ואילו ישראל שעמדו תחת הר סיני קבלו תרי"ג מצוות!
לאורך ספר בראשית מכונים אנשי בית אברהם יצחק ויעקב, העברים. כך הם מוכרים בכל המזרח התיכון! יוסף בדברו אל שר המשקים אומר "כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור" [בראשית מ טו]. אף אשת פוטיפר אומרת: "ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם לאמר ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו". [בראשית לט יד].
כך מכונה אף אברהם אבינו: "ויבא הפליט ויגד לאברם העברי". [בראשית פרק יד יג]
מזמן יעקב נכנס מונח חדש, "ישראל". המלאך אומר ליעקב, "ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל". [בראשית לב כט] השם החדש חודר אט אט לתודעתם של עמי האיזור, אך מתיחס דוקא לבני יעקב שירדו מצרימה. פרעה אומר: "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו..." [שמות א ט]. כך נפרדים ישראל מהעברים.
במצרים ממשיכים ישראל להתכנות גם בשם הישן: "ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים..." [שמות א טז]. אף משה ואהרון בעמדם לפני פרעה אומרים: "ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלהינו" [שמות ה ג] לעומת התרבות האלילית ששלטה בכל המזרח התיכון, היה הקב"ה אלוהי ישראל והעברים כאחד!
האם השתתפו העברים יחד עם ישראל, בברית שנכרתה בהר גריזים ובהר עיבל?
התשובה כנראה אינה חד משמעית. אפשר שחלק מבעלי שכם קיבלו עליהם יהדות מלאה וחלק לא. אולי עליהם נאמר בפסוק (יהושע ח לה): "לא היה דבר מכל אשר צוה משה אשר לא קרא יהושע נגד כל קהל ישראל והנשים והטף והגר ההלך בקרבם".

אולי טמונה כאן התשובה לשאלות נוספות. מדוע נבחרה דוקא שכם כמקום לכריתת ברית בין ישראל לה'? מדוע לא נבחרה למשל בית אל שהיתה ידועה כ"בית אלוקים" מקדמת דנא? זאת ועוד, הרי זמן קצר לפני כן נכרתה ברית בין ישראל לה' בערבות מואב, ומה צורך יש בברית נוספת כה סמוך לברית הקודמת?

יכול להיות שהתשובה לכל השאלות האלו אחת היא: ישראל רצו [ליתר דיוק רצה הקב"ה] לכלול את העברים בתוך עם ישראל! על כן נוספה ברית בכניסה לארץ, ודוקא בהר גריזים, המקום שבו יושבים העברים. בברית זו היו מקבלים עליהם העברים את כל תרי"ג המצוות והופכים לחלק בלתי נפרד מעם ישראל. בפועל כאמור, לא ברור שאמנם כך קרה.

נראה שאותם "בעלי שכם" שנזכרים אצל אבימלך בן גדעון, הם צאצאים של אותם עברים, שהמשיכו להתגורר באיזור שכם, ושמרו על זהותם האתנית!

מכל מקום ברור ששמם "העברים" נשמר במשך מאות שנים, לפחות עד תקופת שאול.

מסתבר שהם אותם העברים, הנזכרים במלחמה של שאול נגד הפלישתים. בעת סכנה, מצטרפים העברים אל הפלישתים! ומשחולפת הסכנה הם חוזרים לשאול ואנשיו.

יחד עם זאת בעיני הפלישתים, ישראל והעברים חד הם. זאת בגלל שהם מאמינים באותו אלהים! בעת שמביאים בני עלי את ארון הברית למלחמה נגד הפלישתים, אומרים הפלישתים: "וישמעו פלשתים את קול התרועה ויאמרו מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים וידעו כי ארון ה' בא אל המחנה". [שמואל א פרק ד ו]
גם בתקופה מאוחרת יותר, תקופת יהוא, עדיין מזדהים ישראל לפני הגויים בשם העברים. כאשר נשאל יונה בן אמיתי מי הוא, הוא משיב: "ויאמר אליהם עברי אנכי ואת ה' אלהי השמים אני ירא אשר עשה את הים ואת היבשה". [יונה א ט]. אף כאן הסיבה היא מפני שהאל המונותיאיסטי התפרסם לראשונה באנושות על ידי העברים, ואברהם העברי. כך הוא נשאר בתודעתם של כל עמי המזרח התיכון.

במחקר החדש מקובל לאמר שה"חבירו" היו שבטים נודדים במזרח התיכון, ובתקופה מסוימת חדרו לארץ כנען. יכולים אנו לקבל את הזיהוי של העברים, עם ה"חבירו" שנזכרים בתעודות מצריות מתקופת ההתנחלות הישראלית בארץ כנען. אולם נוסיף ונאמר, אברהם בנדודיו במרחבי המזרח התיכון, ליקט אליו המון רב של אנשים [כדברי הרמב"ם], והיוה כפי הנראה גורם מרכזי באותה תנועה של נוודים!
נדידה זו משתקפת אף במדרשי חז"ל: "אמר רבי לוי בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור,ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים, אמר הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת וכיון שהגיע לסולמה של צור ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור, אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת, אמר לו הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת". [בראשית רבה פרשה לט ח]

ה. האבנים

בעייננו בפסוקים ביהושע נוכל להבחין בכמה סוגים של אבנים.
"ויעשו כן בני ישראל כאשר צוה יהושע, וישאו שתי עשרה אבנים מתוך הירדן,כאשר דבר ה' אל יהושע למספר שבטי בני ישראל. ויעברום עמם אל המלון וינחום שם. ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן תחת מצב רגלי הכהניםנשאי ארון הברית, ויהיו שם עד היום הזה". [יהושע פרק ד ח-ט]
את שתים עשרה האבנים שלקחו למלון שבגלגל, לקחו אחרי כן להר עיבל, הקימו מהם מזבח, כתבו עליהם את התורה והחזירום לגלגל.
חז"ל אומרים (סוטה לה ב): "... ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן, שנאמר ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן. ואחדשהקים בגלגל שנאמר ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו...". מפרש רש"י: "בגלגל - לאחר שבנו מהן המזבח בהר עיבל, קיפלום והביאום לגלגל וקבעום שם". [סוטה שם]
לדעת הבבלי היו ג' סוגי אבנים. [עוד אחד הקים משה] אולם בירושלמי מובאת מסורת נוספת:
"נמצאת אומר שלשה מיני אבנים הן. אבני המלון. ואבנים שהניח יהושע תחת כפות רגלי הכהנים. ואיסטליות שנתן להן משה. אמר רבי חנינן פשיט לן ארבעה מיני אבנים הן. 1. של משה 2. אבנים בירדן 3. אבני המלון 4. אבני המזבח בהר עיבל."

שנים עשר האבנים שהקים יהושע בירדן, נשארו שם זמן רב. מוצאים אנו בתקופת התנאים והאמוראים, עדות על "מעברות הירדן". מעברות הירדן הוא המקום שבו חצו ישראל את הירדן. אין אפשרות לזהות מקום שבו עבר אדם נחל אלא אם כן יש שם ציון מיוחד שעל פיו אפשר לזהות את המקום. הציון המיוחד היו שנים עשר האבנים הגדולות שהניח שם יהושע!

"הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה... תנו רבנן: הרואה מעברות הים, ומעברות הירדן, מעברות נחלי ארנון, אבני אלגביש במורד בית חורון,... על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום" (ברכות נד א). ובירושלמי מובא עוד, "כן אנן קיימין באבנים שהקים להן יהושע על גב הירדן תני רבי יודה בר אלעאי אומר: אבא חלפתא ור' אלעזר בן מתיה וחנינה בן חכינאי עמדו על אותן האבניםושיערום כל אחת ואחת משוי ארבעים סאה" (ירושלמי סוטה פרק ז הלכה ה).
שנים עשר האבנים האחרות נועדו לכריתת ברית בין ישראל לקב"ה במזבח בהר עיבל, ולכתיבת התורה עליהן.
בשאלה על מה נכתבה התורה חולקים חכמים (ירושלמי סוטה דף לב]): "תני על אבני המלון נכתבו דברי רבי יודה. רבי יוסי אומר על אבני המזבח נכתבו. מאן דמר על אבני המלון נכתבו, בכל יום ויום אומות העולם משלחין נוטריהון ומשיאין את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון. מאן דמר על אבני המזבח נכתבו, לא לשעה היו ונגנזו? עוד הוא מעשה נסים. נתן הקב"ה בינה בלב כל אומה ואומה, והשיאו את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון. מאן דמר על אבני המלון נכתבו ניחא (שם) ושדת אותם בשיד. מאן דמר על אבני המזבח נכתבו מה מקיים ושדת אותם בשיד. בין כל אבן ואבן."
נמצאנו למדים, יש מי שאומר התורה נכתבה על אבני המלון, ונשארה כתובה שם זמן ארוך. יש מי שאומר, התורה נכתבה על אבני המזבח ליום אחד ואחר כך נגנזה עם גניזת המזבח. לדעה זו היה כאן נס נוסף והוא שהאומות הזדרזו ושלחו נוטריהם, ואלו העתיקו ביום אחד את כל התורה בעבורם.
בבבלי ישנן שתי דעות על הסיד, שסדו בו את האבנים.
לדעת ר' יהודה כתבו על אבני המזבח ועל הכתב סדו בסיד. לדעת ר' שמעון קודם סדו סיד ועליו כתבו את התורה.
אך לדעת הירושלמי המחלוקת שונה. למי שאומר שכתבו את התורה על אבני המלון, קודם סדו סיד ועליו כתבו את התורה. אולם לדעתו של מי שאומר שכתבו את התורה על המזבח, את הסיד שמו בין אבן לאבן לחיזוק המזבח (ועיין חזקוני על דברים כז ב שפירש כן.).

ו. כפילות האבנים

מה הפשר של כפילות י"ב האבנים?

נראה להסביר זאת על פי דברי התוספתא, וזה לשונה (תוספתא סוטה פרק ח ו): "עודם בירדן אמר להם יהושע: הרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי בני ישראל, והנחתם אתם תחת מצב רגלי הכהנים בירדן, סימן לבנים שעברו אבותם בירדן. עודם בירדן אמר להם יהושע, שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב וגו'.... וכיון שעלה אחרון שבישראל לירדן חזרו מי הירדן למקומם שנאמר וישובו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו. נמצאו ישראל לצד אחד וארון ונושאיו לצד אחד. נשא ארון את נושאיו והעבירן בירדן".
התוספתא מתארת לנו מצב מיוחד במינו. הארון עם לוחות הברית, שמיצגים את התורה, נשארים בחוץ לארץ, וישראל כבר נמצאים בתוך ארץ ישראל. למצב זה יש משמעות עמוקה. הרב רמר בספרו "מעבור הארץ" מבאר שמתבלט כאן הערך של המפגש הטבעי שבין העם לארץ.

התורה מסתתרת, נשארת כביכול מחוץ לתמונה, והעם מתאחד עם הארץ, ובונה את עצמו בה. יכול אדם לעשות מעשה מפני שאמרו לו לעשותו. ללא הרגשת שיכות פנימית למעשה. הוא אינו מזדהה אתו, ולא מרגיש שום קשר אליו. אולם יכול אדם לעשות אותו מעשה מתוך תחושה שזהו הדבר המתאים לנפשו לשאיפותיו לרצונו ולכל הויתו.
אף ההתישבות בארץ ישראל יכולה להיות מתוך עשיה חיצונית, מתוך צווי התורה, ללא הרגשת שיכות פנימית טבעית. אולם הקב"ה רצה, שיבנה בתוך העם הרגש הטבעי כלפי הארץ מתוך המפגש הישיר, ללא הצווי של התורה. אין הכוונה, שישראל הפסיקו לקיים את התורה באותו זמן. אלא רצו חז"ל לתת לנו משל על ענין זה.
הקישור המיוחד אל הארץ, מתוך הזנחה מסוימת של התורה, בא לידי ביטוי בדברי חז"ל (תנא דבי אליהו רבה פרק יא): "ושמא תאמר אותן שבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו? לפי שהיה להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם, היה להם לילך ולקשור חבלים של ברזל במתניהם ולהגביה בגדיהם למעלה מארכובותיהן, ויחזרו בכל עיירות ישראל. יום אחד ללכיש, יום אחד לבית אל, יום אחד לחברון, יום אחד לירושלים, וכן בכל מקומות ישראל. וילמדו את ישראל דרך ארץ בשנה ובשתים ובשלש עד שיתישבו ישראל בארצם. כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולמות כולן שברא מסוף העולם ועד סופו. והם לא עשו כן. אלא כשנכנסו לארצם, כל אחד ואחד מהם נכנס לכרמו וליינו ולשדהו, ואומרים שלום עליך נפשי. כדי שלא להרבות עליהן את הטורח. כך שנו חכמים במשנה, הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה".

אחרי כן חוזרת התורה אל העם והעם חוזר אל התורה כבתחילה. עתה מתגלה קומה חדשה של תורה וקומה חדשה של העם.

גם בתקופתנו מסתמן תהליך דומה. עם ישראל חוזר לארצו תוך כדי הזנחה של התורה. התורה נשארת כביכול בחוץ לארץ. והרוב הגדול של העם עוסק בהפרחת הארץ, ובבנינה. הוא מתקשר אל הארץ ברובד הפשוט והטבעי של החיים, של המולדת, של כל התחושות הרגילות שבין עם לארצו. תחושות שחסרו לנו אלפיים שנה.
עובר זמן והתורה חוזרת להאיר יותר ויותר את אופק החיים במדינה, בכל התחומים השונים. מישרת את החיים ומכוונת אותם אל מטרת הקודש.

מתברר, שהקשר הרגשי אל הארץ, אין בו די כח לעמוד בכל ההתמודדויות שהעם נדרש אליהם בזמן הגאולה. רק הציבור הקשור אל הארץ במישור המצוותי [=שכלי בחירי], ובמישור הרגשי [=קשר טבעי] כאחד, הוא זה שמתמיד במאבק על כל הארץ ללא פשרות וויתורים.

אף אנו נוסיף ונאמר. שני מישורים של חיים, קימים בעם ישראל. האחד המישור הטבעי הנשמתי, השני המישור השכלי הבחירי. מישור זה הוא המישור של הקיום הבחירי של התורה והמצוות.

שנים עשר האבנים שהוצבו על הירדן, מעידים על מעבר הירדן ומזכירים אuתו.

מעבר זה, התאפשר מכח התורה, אך בסופו נשארו ישראל מחוברים עם הארץ ללא תורה לזמן קצר. מציאות זו מבררת את הקישור הנשמתי הטבעי העמוק שבין האומה לארץ.

התורה אינה ממתינה זמן רב בחוץ לארץ. היא נושאת את נושאיה ומעבירתם את הירדן. היא חוזרת להוליך בראש המחנה. - מיד אחרי כן לוקחים ישראל את שנים עשר האבנים השניים. עליהם הם כותבים את התורה. כתיבת התורה מציינת את המישור הבחירי של עם ישראל. "העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים" [דברים פרק ל יט]

הבחירה בתורה משלימה את הקומה הטבעית ומעטרתה. מכוונת ושומרת אותה מכל נפילה וטעיה אפשרית.

ז. מעמד הברכה והקללה

כבר הובאו בתחילת המאמר, דעתם של ר' יהודה, הסובר שמעמד הברית התקיים בשכם, ודעת ר' אליעזר הסובר "שתי גבשושיות עשו וקראו זה הר גריזים וזה הר עיבל".
אף שאלנו מדוע נבחרה דוקא שכם לברית זו.

נראה שהצטרפו מספר גורמים לבחירה זו: הכח המרכזי המוביל את עם ישראל בימים אלו הוא, כוחו של יוסף. יהושע בן נון בא משבט אפרים בן יוסף. יהושע הוא המנהיג המעשי של כל כיבוש ארץ ישראל, אך הוא גם המנהיג הרוחני של עם ישראל. יהושע הוא ראש הסנהדרין. "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע...". [אבות א א]
משכן שילה שוכן בלב נחלת אפרים ומנשה. אף הברית בין ישראל לה' מתרחשת בלב נחלת יוסף! כל הנתונים הללו מביאים אותנו למחשבה, שיש קשר פנימי עמוק בין האיזור הגיאוגרפי לבין התוכן הרוחני המאפין את השבט שבנחלתו מתרחשת ברית זו.

ביוסף מתבלטת מאד סגולת המנהיגות כלפי כל מי שהוא נפגש עמו. דקות ספורות לאחר שפרעה מדבר אתו, הוא מכריז: “אתה תהיה על ביתי, ועל פיך ישק כל עמי, רק הכסא אגדל ממך. ויאמר פרעה אל יוסף, ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים". [בראשית מא מ -מא].

יוסף מצליח ליצור קשרים עם אומות העולם ומלכיהם, טוב יותר מכל אחיו! אפשר שכאשר נדרש קשר כזה בדורות הבאים, הוא יבא דוקא דרך שבטו של יוסף שירש ממנו סגולה זו.

יציאת מצרים השאירה רושם גדול מאוד על כל עמי האיזור. רושם של התפעלות וחרדה מישראל ומאלוקיו. רושם זה איפשר חדירה של רעיונות תורת ישראל למחשבותיהם ותרבותם של הגויים באותה עת. על רקע זה מוסברים דברי חז"ל אודות העתקת התורה בידי הגויים מעל גבי אבני המזבח. "מאן דמר על אבני המלון נכתבו בכל יום ויום אומות העולם משלחין נוטריהון, ומשיאין את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון.מאן דמר על אבני המזבח נכתבו לא לשעה היו ונגנזו. עוד הוא מעשה נסים. נתן הקב"ה בינה בלב כל אומה ואומה והשיאו את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון".

מסתבר שישראל עזרו להם במבצע זה, שהרי חז"ל אומרים לנו שהתורה נכתבה על האבנים בשבעים לשון! אם כן היתה מטרה ברורה בכתיבה זו של התורה. אפשר שהמטרה הצטמצמה בעברים שבאיזור שכם, אך אפשר שהמטרה היתה, שהגויים כולם ילמדו את התורה! מסתבר גם שישראל ביארו להם חלקים בתורה שהתקשו בהבנתם!
המתאים ביותר מבין השבטים לתפקיד זה היה שבט יוסף. אפשר שזו הסיבה שנבחרה העיר שכם שבחלקו של יוסף למטרה זו.

תגובות