במדבר יג לילדים

קוד: במדבר יג לילדים בתנ"ך

סוג: סיפור

מאת: אראל

אל:

פעם אחת, לפני הרבה שנים, היו בני ישראל במִדְבַּר פָּארָן. וה' רצה שהם יגורו בארץ כנען. וה' רצה שכל שבט יקבל חלק מהארץ. אז ה' אמר למשה: "שלח לך אנשים שיתורו את ארץ כנען - יסתובבו בארץ כדי שיידעו איפה הם הולכים לגור. ומכל שבט תשלח איש אחד, שאותו יבחר הנשיא של השבט, כדי שיצייר מפה של החלק שבו אותו שבט יגור".

אז משה שלח שנים עשר אנשים חשובים, אחד מכל שבט:

• משבט ראובן - את שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר;
• משבט שמעון - את שָׁפָט בֶּן חוֹרִי;
• משבט יהודה - את כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה;
• משבט יששכר - את יִגְאָל בֶּן יוֹסֵף;
• משבט אפרים - את הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן;
• משבט בנימין - את פַּלְטִי בֶּן רָפוּא;
• משבט זבולון - את גַּדִּיאֵל בֶּן סוֹדִי;
• משבט מנשה - את גַּדִּי בֶּן סוּסִי;
• משבט דן - את עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי;
• משבט אשר - את סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל;
• משבט נפתלי - את נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי;
• משבט גד - את גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי.

אלה שמות האנשים שמשה שלח לָתוּר את הארץ (כאן אפשר לעשות חידון: להגיד שם של שבט, ולראות מי ינחש ראשון את שם השליח, או להיפך).

אחד מהשליחים האלו היה משרת של משה - זה היה הושע בן נון. ולפני שמשה שלח אותו, הוא הוסיף לשם שלו את האות י, וקרא לו יהושע.

ואז באו בני ישראל ואמרו "אנחנו רוצים שהשליחים יהיו גם מרגלים, שיבדקו באיזו דרך הכי כדאי לעלות לארץ, ושיבדקו אילו ערים אפשר לכבוש בקלות".

אז משה אמר לשליחים:

• "עלו לארץ כנען דרך הנֶגֶב. טפסו על ההר. והסתכלו על הארץ.
• ותבדקו איזה אנשים יושבים בארץ? האם הם חזקים או חלשים? האם הם מעטים או רבים? 
• ותבדקו איך נראית הארץ? האם היא טובה או רעה? יפה או מכוערת?
• ותבדקו איפה נמצאים האנשים שגרים בארץ? האם הם גרים בכפרים פתוחים? או שהם גרים בתוך ערים מבוצרות?
• ותבדקו איך האדמה ומה גדל עליה? האם גדלים בה ירקות גדולים ושמנים, או מצומקים ורזים? האם יש בה עצים?
  
• ואם יש בה עצים, אז תהיו אמיצים ותקטפו כמה פירות ותביאו לנו. עכשיו זו בדיוק התקופה שהענבים מבשילים, וכולם קוטפים ענבים, אז אל תפחדו, אף אחד לא ישים לב אליכם."

ושנים עשר השליחים עלו ותרו את הארץ. הם התחילו מהמדבר, שנקרא מדבר צין, בדרום הארץ, הלכו והלכו והלכו, עד שהגיעו לקצה הצפוני של הארץ, לעיר שנקראת חמת. בהתחלה הם עלו בנגב. ואחד מהם הלך לעיר חֶבְרוֹן. ושם היו שלושה ענקים בשם אֲחִימַן, שֵׁשַׁי וְתַלְמַי. והם לא רק היו ענקים, אלא גם חיו המון שנים. העיר שלהם, חברון, היתה עיר מאד עתיקה, היא נבנתה שבע שנים לפני העיר צֹעַן, העיר העתיקה במצרים!

ומשם הם המשיכו לתור בארץ, וראו נחל גדול ויפה, וליד הנחל היו גפנים עם המון ענבים גדולים, אז הם כרתו אשכול ענבים אחד. והאשכול היה כל כך גדול, שאף אחד לא יכל להרים אותו לבד - היו צריכים שני אנשים כדי להרים אותו! הם שמו אותו על מוט, ושמו את המוט על הכתפיים, וככה סחבו את האשכול. והם מצאו שם גם רימונים ותאנים. למקום הזה קראו נַחַל אֶשְׁכּוֹל, על שם האשכול הענקי שבני ישראל מצאו שם.

ואחרי ארבעים יום, הם חזרו מהסיור בארץ כנען, והגיעו בחזרה למִדְבַּר פָּארָן, ופגשו שם את משה ואהרן וכל בני ישראל. והם סיפרו להם על כל המסע הארוך שהם עשו, והראו להם את הפירות שקטפו בארץ. וכך הם סיפרו למשה:

• "באנו אל הארץ ששלחת אותנו אליה, וראינו שהיא ארץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ. יש שם המון פרות עיזים וכבשים שהחלב נוזל מהן, ויש שם המון כוורות של דבורים וגם פירות מתוקים שהדבש נוזל מהם. הנה, תראו איזה פירות ענקיים ומתוקים מצאנו שם!
• אבל זה לא יעזור לנו, כי העם היושב בארץ הוא עם חזק מאד, ויש לו ערים בצורות גדולות מאד, וראינו שם גם ענקים!
• ויש שם עם חזק ומסוכן שכבר נלחם בנו כשיצאנו ממצרים - עֲמָלֵק! ויש שם עוד הרבה עמים חזקים ומסוכנים - הַחִתִּי, הַיְבוּסִי, הָאֱמֹרִי והַכְּנַעֲנִי!"

בני ישראל שמעו את השיחה בין משה לבין השליחים, ונבהלו, ואמרו אחד לשני "אוי, זה נורא מפחיד! איך ניכנס לארץ? יש שם עמים מאד חזקים! הם יהרגו אותנו!".

ואז קם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, שהיה השליח של שבט יהודה, השתיק את האנשים שדיברו, ואמר בקול רם: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ! אנחנו נצליח לכבוש את הארץ!". אבל שאר השליחים אמרו "אנחנו לא נצליח, כי העם שגר בארץ יותר חזק מאיתנו!". ובני ישראל התבלבלו ולא ידעו למי להאמין.

ואז השליחים האחרים ראו שהם לא מצליחים לשכנע את העם, אז הם התחילו לשקר, והוציאו את דִּבַּת הָאָרֶץ - אמרו דברים רעים על הארץ:

• "הארץ היא אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ - כולם שם נופלים לבורות ומתים ונקברים!"
• "כל האנשים שם הם אַנְשֵׁי מִדּוֹת - אנשים גדולים, גבוהים ושמנים!"
• "יש שם נְפִילִים - שדים ענקיים שנפלו מהשמיים!"
• "הם כל כך גדולים, עד שאנחנו הרגשנו כמו חֲגָבִים לידם, וגם הם אמרו אחד לשני 'מי החגבים האלה שמסתובבים לנו בין הרגליים?"
  

המשך יבוא - בפרק יד...