האבן על פי הבאר

קוד: ביאור:בראשית כט8 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

בראשית כט8-10: "וַיֹּאמְרוּ: 'לֹא נוּכַל, עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים, וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן...' וַיְהִי, כאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ ואֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ"

מדוע הרועים לא יכלו להשקות את הצאן? ומדוע יעקב כן יכל?

1. "לא נוכל - להשקות, לפי שהאבן גדולה... ויגש יעקב ויגל -... להודיעך שכוחו גדול" (רש"י).

• אולם, באותו מקום היו שלושה עדרי צאן, ורחוק הוא שיעשה יעקב לבדו, מה שלא יכלו שלושה אנשים (שד"ל).
  

2. ייתכן שה"יכולת" כאן משמעה "רשות" (ראו יכול = מסוגל או רשאי): "לא נוכל -... מפני התנאי שהתנו ביניהם, שלא תהיה רשות לאחד מן העדרים להשתמש ממימי הבאר בהיותו לבדו [כדי שלא יוכל כל אחד מן הרועים להשקות צאנו כי אם בחברת כל העדרים, כדי שלא יאבד אחד מהם את המים שלא לצורך]." (שד"ל)

אם כך, מדוע יעקב השקה את צאן רחל לבדו, ועבר על החוק?:

• יעקב אולי שאל אם נשארו עדרים אחרים לבוא, ואמרו לו שלא נשאר אלא עדר רחל, וכשראה אותה, מיהר וגלל את האבן והשקה את צאנה.
• ואף אם לא שאל אם נשארו עדרים אחרים שלא באו, הגה הוא לא היה מחוייב לשמור התנאי שהתנו ביניהם.
• ומצד אחר דבר הגון עשה (אף אם לא היתה קרובתו) למהר לפטור את רחל, שהיתה נערה אחת בין כמה אנשים. ויגל את האבן - כדי למהר להשקות צאן לבן, כדי שתמהר רחל ללכת לביתה;

ואיך הרועים האחרים הסכימו?

• כשגלל האבן, עשה הנאה לשאר הרועים, וע"י כן הניחו לו להשקות צאן לבן תחילה.
• ואולי גם-כן בראותם גבורתו פחדו מפניו והניחו לו לעשות.