קללת המצור

קוד: ביאור:דברים כח49 בתנ"ך

סוג: מבנה1

מאת: אראל

אל:

דברים כח 49-57: " יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר:  גּוֹי, אֲשֶׁר לֹא-תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ. גּוֹי, עַז פָּנִים, אֲשֶׁר לֹא-יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן, וְנַעַר לֹא יָחֹן. וְאָכַל פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי-אַדְמָתְךָ, עַד הִשָּׁמְדָךְ, אֲשֶׁר לֹא-יַשְׁאִיר לְךָ דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ--עַד הַאֲבִידוֹ, אֹתָךְ. וְהֵצַר לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן, בְּכָל-אַרְצֶךָ; וְהֵצַר לְךָ, בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, בְּכָל-אַרְצְךָ, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ. וְאָכַלְתָּ פְרִי-בִטְנְךָ, בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--בְּמָצוֹר, וּבְמָצוֹק, אֲשֶׁר-יָצִיק לְךָ, אֹיְבֶךָ.  הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ, וְהֶעָנֹג מְאֹד--תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ, וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר. מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם, מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל, מִבְּלִי הִשְׁאִיר-לוֹ, כֹּל--בְּמָצוֹר, וּבְמָצוֹק, אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ, בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ.  הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה, אֲשֶׁר לֹא-נִסְּתָה כַף-רַגְלָהּ הַצֵּג עַל-הָאָרֶץ, מֵהִתְעַנֵּג, וּמֵרֹךְ--תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ, וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ. וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ, וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד, כִּי-תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר-כֹּל, בַּסָּתֶר--בְּמָצוֹר, וּבְמָצוֹק, אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ, בִּשְׁעָרֶיךָ. "

יואב רוזנברג (מגדים כח) טען שבפסקה זו יש הרבה חזרות וכפילות, והסיק מכאן שהיא מורכבת משתי קללות שונות. אולם לדעתי הפיסקה בנויה במבנה הגיוני והדרגתי.

ראשית כל נסביר את ההבדלים בין פסוקי הפרשה הנראים ככפולים:

כאשר " חוטאים " בכך שמתעלמים מההבדלים בין מילים ובין פסוקים (כפי שנוטים לעשות כמה ממבקרי המקרא), מגיעים למסקנה שיש כפילויות, ומכאן – "עבירה גוררת עבירה " – מגיעים למסקנה שהקטע מורכב מקבצים שונים [ בנוסף לכך, המעיין במאמרו של רוזנברג יראה שהחלוקה שבה הוא מחלק את הפסוקים עומדת על יסודות רעועים. על - סמך העובדה שהמילה " יותיר" בפסוק נד מקבילה למילה " והותרך" בברכות, הוא משייך את פסוק נד לקובץ המקביל לברכות של פרשת כי - תבוא. מכאן הוא מסיק, שפסוק נג ( שנראה בעיניו זהה לפסוק נד) שייך לקובץ המקביל לברכות של פרשת עקב. על - סמך העובדה שהמילים " אשר נתן לך ה' " בפסוק נג דומות למילים " אשר נתן ה' אלהיך לך" בסוף פסוק נב – הוא משייך גם את סוף פסוק נב לפרשת עקב, ומכאן הוא מסיק שתחילת פסוק נב שייכת לפרשת כי - תבוא. כל השרשרת הארוכה הזאת של הסקות לוגיות מסתמכת על הקבלה במילה אחת – " הותיר ". זהו יסוד רעוע במיוחד, כפי שכבר הוסבר בדיון במחצית הראשונה של הקללות ( פסוקים לח - מב): למילה " הותיר " יש משמעויות שונות לגמרי בכל אחד מהקטעים - בברכות משמעותה היא " ייתן יתרון ועודף " ובקללות משמעותה היא " ישאיר ולא יהרוג ". ].

נקודת המוצא הנכונה (לדעתי) היא שלכל מילה ולכל ביטוי בתורה יש משמעות מיוחדת. מנקודת מוצא זו מגיעים למסקנה שהפרשה בנויה במבנה מסודר והגיוני:

ע"פ ניתוח זה, הפסוקים בפרשה מתארים איך מצבו של עם-ישראל מחמיר בהדרגה, והסדר הוא הגיוני [ אולם ע"פ הניתוח של רוזנברג חסרים פסוקים. למשל: ע"פ הניתוח שלו -- פסוקים 52 ו- 54 שייכים לקובץ אחד, ופסוק 53 שייך לקובץ אחר. לפי זה בקובץ הראשון יש קפיצה: מתיאור המצור עוברים מייד לפסוק שבו " האיש הרך בך והענג מאד" אוכל את ילדיו - כביכול " האיש הרך והענוג מאד" הוא הראשון שאוכל את ילדיו!]

תגובות