מבנה דברים ט

קוד: מבנה דברים ט בתנ"ך

סוג: מבנה2

מאת: אראל

אל:

משה מכין את בנ"י לניסים הגדולים שיעשה עמהם ה' כשייכנסו לארץ (פסוק 3): "וידעת היום, כי ה' א-להיך הוא העובר לפניך, אש אוכלה, הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך, והורשתם והאבדתם מהר כאשר דיבר ה' לך."

מכאן והלאה דן משה בסיבות שבזכותן יזכו בני ישראל לכל הניסים האלה. הוא מציג קודם אפשרות לא נכונה (פסוק 4):  "אל תאמר בלבבך, בהדוף ה' אותם מלפניך, לאמור: "בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת, וברשעת הגויים האלה ה' מורישם מפניך" (פירוט).

הוא דוחה את האפשרות הזאת (פסוק 5):  "(א) לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם...",  ואז מציג את שתי הסיבות האמיתיות: "(ב) כי ברשעת הגויים האלה ה' א-להיך מורישם מפניך,",  "(ג) ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך, לאברהם ליצחק וליעקב."

כעת רוצה משה להוכיח את הטענות שלו. קודם הוא רוצה להוכיח שאפשרות (א) אינה נכונה. לכן הוא אומר (פסוקים 6-7):   "וידעת כי לא בצדקתך ה' א-להיך נותן לך את הארץ הטובה הזאת לרשתה, כי עם קשה-עורף אתה. זכור, אל תשכח, את אשר הקצפת את ה' א-להיך במדבר, למן היום אשר יצאת מארץ מצרים עד בואכם עד המקום הזה, ממרים הייתם עם ה'."

הוא מביא כמה דוגמאות לטענה הזאת:

• (פסוקים 8-21):  "ובחורב הקצפתם את ה'... ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר." (חטא העגל).
• (פסוק 22): "ובתבערה ובמסה ובקברות התאווה מקציפים הייתם את ה'."
• (פסוק 23): "ובשלוח ה' אתכם מקדש ברנע... ולא שמעתם בקולו."
• ולסיכום (פסוק 24): "ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם."

לאחר מכן הוא רוצה להוכיח שסיבות (ב) ו(ג) הן הסיבות הנכונות. לשם כך הוא חוזר לדוגמה הראשונה – חטא העגל, ומספר לבני ישראל בזכות מה הם ניצלו מהשמדה – איזו תפילה הוא התפלל שגרמה לה' לבטל את הגזירה. בתפילה (פסוקים 25-29) נזכרים כמה נושאים, וביניהם:

• (פסוק 27) "זכור לעבדיך, לאברהם ליצחק וליעקב; אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו."
• (פסוק 28) "פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם: 'מבלי יכולת ה' להביאם אל הארץ אשר נשבע להם, ומשנאתו אותם, הוציאם – להמיתם במדבר'."

פסוק 27 מתייחס לסיבה (ג), ופסוק 28 מתייחס לסיבה (ב), כלומר: בני ישראל ניצלו מהשמדה בזכות האבות ובגלל רשעת הגויים.