על מה נאנחו ישראל

קוד: ביאור:שמות ב23 בתנ"ך

סוג: מניעים1

מאת: אראל

אל:

לפעמים אנחנו בצרה גדולה, אבל אנחנו מאמינים שבעוד זמן קצר יקרה משהו שיגרום לכך שהצרה תיעלם. כשהזמן מגיע והצרה לא נעלמת, הייאוש גדול מאד ומביא אותנו לצעוק אל ה':

שמות ב23: "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה"

בני ישראל סבלו מאד מהשיעבוד לפרעה, אבל פרעה היה זקן, והם קיוו שכשפרעה ימות השיעבוד ייגמר; והנה, פרעה מת והשיעבוד לא נגמר, שום דבר לא השתפר, ולכן וייאנחו בני ישראל מן העבודה.

לאירוע מייאש זה היה גם צד חיובי - בני ישראל הבינו שאין שום פתרון בדרך הטבע לצרות שלהם, אין למה לחכות, רק ה' יכול להושיע אותם - ולכן הם זעקו אליו - ויזעקו, ותעל שוועתם אל האלהים מן העבודה.

הייאוש היה כל כך גדול, שבני ישראל לא יכלו להתפלל או לקרוא במילים, הם רק זעקו ללא מילים, ובכל זאת ה' שמע והבין, כמו שמסופר בפסוקים הבאים - וישמע אלהים את נאקתם, ויזכור אלהים את בריתו, וירא אלהים את בני ישראל, וידע אלהים.

מקורות ופירושים נוספים

מדוע בני ישראל "נזכרו" להיאנח דווקא כשהמלך מת?!

1. כפי שפירשנו למעלה, האנחה נבעה מייאוש: "מנהג כל הנעבדים למלך בליעל רשע שיהיו מצפים ומחכים ליום מותו. וכאשר ראו שמת המלך, האנחו מאד ממלוך אדם חנף מרשיע מן הראשון, כי אמרו אבדה תקותנו נגזרנו לנו" (רמב"ן); מותו של פרעה לא הביא לבני ישראל את הגאולה המיוחלת, והם נאנחו מתוך ייאוש.

2. יש שפירשו, שפרעה לא מת ממש אלא "נצטרע, והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם" (רש"י, ע"פ מדרש שמות רבה); כל עוד פרעה היה בריא, הוא אמנם התנהג באכזריות, אך היה איזשהו היגיון מאחריה ובני ישראל הצליחו "להתרגל"; המחלה שלו שיבשה את דעתו, והביאה על בני ישראל גזירות חדשות ומטורפות לגמרי. גם אם מדובר במוות ממש, אפשר לפרש פשוט שהמלך שבא אחריו היה גרוע יותר, ולכן הם נאנחו.

3. ייתכן שאין קשר בין מות פרעה לבין האנחה של בני ישראל - אלה שני דברים שקרו במקביל והכשירו את חזרתו של משה ממדין למצרים: מת פרעה, שרדף אחריו ורצה להרגו; ובמקביל, בני ישראל חזרו בתשובה וצעקו אל ה', וה' החליט לגאול אותם (אבן עזרא).

4. "גם בחיי המלך היו נאנחים, אך לא היה אפשר להם להתאסף ולקרוא צום ועצרה, כי לא היה להם יום מנוחה, ועתה במות המלך והיו המצרים עושים לו אבל ומספד, נקהלו עם היהודים וצעקו אל ה'" (שד"ל בשם אחד מתלמידיו).

5. ייתכן גם, שכאשר פרעה היה חי, הוא לא הרשה להם אפילו להתלונן, כדרכם של רשעים, ראו משלי כט2: "בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָם, וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַח עָם" (פירוט).

"וייאנחו בני ישראל" לעומת "באבוד רשעים רינה"

איך מסתדר הפסוק שלנו עם הפסוק (משלי יא10): "באבד רשעים רנה"?

נראה שהפסוק "באבד רשעים רנה" מתייחס למצב שהרשעים לא רק מתים אלא גם אובדים, כלומר שהשפעתם על העולם נפסקת; במצב זה אכן יש סיבה לשמוח כי העולם נעשה טוב יותר. אך כאשר רשע אחד מת ורשע אחר בא במקומו, הרשעים עדיין לא אבדו, העולם לא נעשה טוב יותר, ולכן אין סיבה לשמוח.

בני ישראל אכן שמחו כשהרשעים אבדו באופן שגרם שיפור במצבם - כשפרעה וחילו טבעו בים. השמחה היא תמיד על השיפור במצבו של העולם, ולא על ההרעה במצב הרשעים; ראו שמחות ניצחון בתנ"ך.


תגובות