יבול שישית - מה נאכל בשנה השביעית

קוד: ביאור:ויקרא כה20 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

שנת השמיטה (שנת ה'תשע"ה) מתקרבת, ושוב מתלהטים הויכוחים בשאלה - מה נאכל בשנה השביעית? "היתר מכירה" או "אוצר בית דין"? יבול נכרים או ערבה דרומית?

כל אחד מהרבנים מנסה לשכנע את הציבור לתמוך בפתרון המועדף לפי דעתו, אבל משום מה, אף אחד מהרבנים לא מנסה לעודד את הציבור לבחור בפתרון הטוב והמהודר ביותר, זה שכתוב בפירוש בתורה. ולכן אני הקטן ממלא את מקומם:

ויקרא כה 20-22:
וְכִי תֹאמְרוּ ' מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת: הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנוּ?'
וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים.
וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת, וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן; עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן
.
המשמעות המעשית של הפסוקים הללו עבורנו היא העצה-ההנחיה "ואכלתם מן התבואה ישן", כלומר, התפריט שלנו בשנה השביעית צריך להסתמך בעיקר על מזון ישן ששמרנו מהשנה השישית.

יש טוענים שהם אכן רואים ברכה מיוחדת בשנה השישית, ויש שטוענים שלא, אולם, יש לזכור שבימינו, גם בלי שום ברכה מיוחדת, כמות היבול הממוצעת גדולה פי כמה וכמה מכמות היבול בזמן התורה, ופירות רבים מושמדים כדי למנוע הצפה של השוק, כך שבימינו אין לנו צורך בכמות גדולה מהרגיל של פירות וירקות בשנה השישית; צאו לשווקים וראו בעצמכם את השפע הרב של פירות וירקות מכל הסוגים.

כמובן, אין חובה לאכול דווקא יבול שישית; אפשר לאכול גם יבול מחו"ל או פירות שצומחים בשנה השביעית עצמה (בתנאי שלא סוחרים בהם). אולם, מכיוון שהפסוק " ואכלתם מן התבואה ישן " הוא התשובה הרשמית לשאלה " מה נאכל בשנה השביעית? ", אפשר להסיק שיבול שישית צריך להיות עיקר התפריט שלנו בשנה השביעית; הפירות שצומחים מעצמם צריכים להיות רק ה"אפיקומן" - המנה הקטנה והמקודשת שאוכלים בסוף הסעודה.

הסתמכות על יבול שישית מאפשרת לשמור על קדושת ארץ ישראל - ללא מכירת ארץ הקודש לנכרי, וללא הסתמכות על חקלאים ערביים המשעבדים את ארץ הקודש בשליחותנו.

הסתמכות על יבול שישית תאפשר להעביר את רוב היבול שיצמח בשביעית לבתי תמחוי, לקיים מה שנאמר "ואכלו אביוני עמך".

הסתמכות על יבול שישית תאפשר להקים "אוצר בית דין" אמיתי וכשר למהדרין, ללא הקלות במלאכות מדרבנן, בהפקרת הפירות ובמסחר בפירות שביעית; השדות יהיו פתוחים לכל הרוצה להיכנס ולאכול, כך שלכל אדם תהיה בחירה, האם לאכול ישר מהשדה, או לשלם לשליחי בית הדין על ההובלה.
קניה בכמות גדולה של יבול שישית תעזור גם לחקלאים - תגדיל את הכנסותיהם ותקל עליהם להתארגן כראוי לשנת השמיטה - בלי להטיל עליהם מגבלות כלשהם בשנת השמיטה עצמה (ב"אוצר בית דין", לעומת זאת, מחייבים את החקלאים לעבוד בשביעית כדי לקבל תמיכה; גם אם מותר לחקלאים לעבוד בשביעית, הרי שאין זו חובתם, ולענ"ד, גם חקלאים שאינם עובדים זכאים לקבל תמיכה מהציבור, מעצם העובדה שהם משביתים את שדותיהם).

רבנים שפניתי אליהם אמרו, שזה לא מעשי לשמור יבול שישית בכמות גדולה. לענ"ד טענה זו אינה נכונה: אבותינו, מימי התנ"ך ועד לפני כמה עשרות שנים, חיו על מזון משומר במשך חלק גדול מהשנה. רוב הירקות והפירות הטריים היו זמינים רק בקיץ; מי שרצה ליהנות מהם במשך החורף, היה חייב לשמר אותם בדרך כלשהי. במשך הדורות פותחו דרכים רבות לשימור מזון - החל מאיחסון פשוט של דגנים וקטניות במרתפים קרירים, כיבוש במי מלח, חומץ או אלכוהול, ייבוש בשמש או בתנור, ועד להכנת מוצרים מזון ייחודיים כמו יין, שמן, דבש תמרים וריבות. כיום אין צורך להכין לבד - אפשר ללכת לסופרמרקט ולקנות.

כמה רבנים טענו, שהציבור לא יסכים לוותר על ירקות טריים במשך כל השנה. לענ"ד, אין זה מתפקידם של הרבנים לקבוע עבור הציבור, מה הם יסכימו ומה לא. צריך להציג קודם את הפתרון הטוב והנכון ביותר, ורק אחר-כך את הפתרונות שהם "הרע במיעוטו", ולהשאיר לציבור את הבחירה.

עכשיו הזמן - לפני ראש השנה - לקנות או לשמר ירקות; הנה כמה דוגמאות:

לגבי פירות-עץ, דגנים וקטניות - אין צורך למהר, כי בתחילת השנה, רוב התוצרת בשוק היא עדיין מהשנה שעברה; אבל יש פירות שהעונה שלהם קצרה. פירות אלו מומלץ לקנות בהקדם, כאשר הם עדיין זולים, ולייבש בתנור (כמו את העגבניות).

כמובן, יש לקנות תוצרת הארץ בלבד; אין טעם לקנות תוצרת חוץ, כי תוצרת חוץ אפשר לקנות גם במשך שנת השמיטה, אם מאד רוצים (וחוץ מזה, קנייה של תוצרת הארץ עוזרת לחקלאות ולמשק הישראלי).

קישורים לפירוט והרחבה:

סיכום המחצית הראשונה מצד הצרכן

(נכתב ב-ב אייר ה'תשס"ח)

המחצית הראשונה של שנת השמיטה היתה קלה יחסית.

המחצית השניה יותר קשה, כי גם הירקות וגם הפירות הם יבול שביעית. אבל: 

ט"ו בשבט הגיע

חשבתי על הסבר חדש, מדוע אוכלים פירות יבשים בט"ו בשבט. והוא הרבה יותר קדום מהמקובלים בצפת ומהקהילות היהודיות בגלות.

בזמן התנ"ך, כל האנשים ששמרו את מצוות השמיטה, אכלו בעיקר יבול שישית. אמנם מותר לאכול גם פירות הצומחים על העצים מאליהם, אבל כשלא מטפלים בעצים, כמות הפירות הללו קטנה יחסית, ובכל מקרה זה מסובך כי צריך לאכול אותם בקדושת שביעית. ולכן, מסתבר שכל מי שרצה לשמור שמיטה ייבש פירות בשנה השישית כדי לאכלם בשנה השביעית.

ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות - ע"פ ההלכה, פירות שצומחים על העצים אחרי ט"ו בשבט של השנה השמינית, הם כבר פירות של חול, ומותר לאכלם כרגיל.

ולכן, מסתבר שבט"ו בשבט של השנה השמינית עשו כל שומרי השמיטה סעודה, שבה אכלו את כל הפירות היבשים שנשארו להם מהשנה השישית, כדי שיהיה להם מקום לפירות החדשים, כמו שנאמר: וישן מפני חדש תוציאו.

כשיצאנו לגלות, והפסקנו לשמור את מצוות השמיטה, נשאר המנהג הזה, כזכר לשמיטה, לא רק פעם בשבע שנים אלא כל שנה.


תגובות:

פורסם ב:

  • אתר שורש
  • מקור ראשון, כה באלול ה'תשס"ז, מדור מכתבים למערכת.

תגובות