12 סיבות להעדיף יבול שישית

מאת: אראל

אל:

נכתב ב: 05:48:39  27.08.2007, כתוספת/תגובה ל: שמיטה התשסח - הכנות

א. ברכת ה' - שימוש ביבול שישית הוא התשובה הרשמית של התורה לשאלה "מה נאכל בשנה השביעית?"; ראו ויקרא כ"ה כ-כב: " וְכִי תֹאמְרוּ 'מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ?' וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת, וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן; עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן ". 

יש טוענים שהם אכן רואים ברכה מיוחדת בשנה השישית, אולם בימינו, גם בלי שום ברכה מיוחדת, כמות היבול הממוצעת גדולה פי כמה וכמה מכמות היבול בזמן התורה, ופירות רבים מושמדים כדי למנוע הצפה של השוק, כך שבימינו אין לנו צורך בכמות גדולה מהרגיל של פירות וירקות בשנה השישית; צאו לשווקים וראו בעצמכם את השפע הרב של פירות וירקות מכל הסוגים. 

המשמעות המעשית של הפסוקים הללו עבורנו היא העצה-ההנחיה "ואכלתם מן התבואה ישן", כלומר, התפריט שלנו בשנה השביעית צריך להסתמך בעיקר על מזון ישן ששמרנו מהשנה השישית. תפקידנו בשנה השישית הוא רק להכין כלים לקבלת הברכה - לשמר את היבול הרב, שה' נותן לנו השנה, לאכילה בשנה הבאה.

ב. שכל ישר - שמירה של יבול מהשנה השישית היא מידה של שכל ישר, כמו שאמר שלמה המלך (משלי י' ה) " אֹגֵר בַּקַּיִץ - בֵּן מַשְׂכִּיל ". מותר לאכול פירות הצומחים מאליהם בשנה השביעית, אבל בתורה אין כל הבטחה שהפירות הללו אכן יספיקו לכל צרכינו; ההבטחה של התורה מתייחסת רק ליבול שישית, ולכן ראוי לנהוג בשכל ולאגור מזון מראש. 

הפירות שיצמחו בשנה השביעית, הקדושים בקדושת שביעית, לא יהיו המנה העיקרית אלא רק ה"קינוח"; ראו גם סעיף ח - קדושת פירות שביעית.

ג. תמיכה בחקלאים - קניית יבול שישית מגדילה את רווחי החקלאים ומסייעת להם להתכונן לשנת השמיטה.
ככל שיהיה ביקוש רב יותר ליבול שישית, רווחי החקלאים יהיו גדולים יותר, וייתכן שהרווחים יספיקו להם כך שיוכלו לשבות לגמרי בשנה השביעית - בניגוד ל"אוצר בית דין" הדורש מהחקלאים לעבוד כשליחי בית הדין על-מנת להתפרנס. וכידוע, אחד הטעמים שמצאו רבותינו במצוות השמיטה (גם אם אינו הטעם העיקרי) הוא לאפשר לחקלאים לשבות ממלאכה על-מנת שיוכלו להקדיש את השנה לענייני הרוח. 

מובן שאין להסתפק בקניית יבול שישית - יש לתמוך בחקלאים באופן ישיר ע"י תרומה לקרנות סיוע לחקלאים, קרנות הנותנות קיצבה לכל חקלאי שמשבית את אדמתו, בין אם הוא עובד עבור בית הדין ובין אם לא. החקלאים כמובן רשאים לעבוד בשביעית, אך אינם חייבים לעבוד בשביעית, וגם מי שאינו עובד, לענ"ד זכאי לקבל קיצבה מקופת הציבור, שהרי בעצם העובדה שהוא משבית את אדמתו הוא מקיים את מצוות השמיטה עבור כולנו. תרומה לקרנות אלו מהווה השתתפות בקיום מצוות השמיטה, בדיוק כפי שהתרומה לכהנים מהווה השתתפות בקיום מצוות המקדש. 

הפתרון של קניית יבול שישית אינו מטיל מגבלות על החקלאים ואינו מסכן את פרנסתם - אם חקלאי מסויים רואה שהרווחים שלו בשנה השישית אינם מספיקים, הוא יכול להשתמש באחד הפתרונות האחרים.

ד. אי-תמיכה בגויים - יבול שישית אפשר לקנות מחקלאים ישראליים - אין צורך לייבא מחו"ל או לקנות מאויבי ישראל; 

כמו כן, יבול שישית אפשר לקנות מחקלאים שמקפידים על עבודה עברית - בניגוד ל"היתר מכירה", שדורש העסקת נכרים במלאכות האסורות מהתורה - זריעה וקצירה.

ה. קדושת ארץ ישראל - יבול שישית אינו דורש למכור קרקעות לגויים אפילו כ"מכירה לחומרה" (כמו שנהוג לעשות כשמגדלים על מצעים מנותקים), אינו דורש לעבור על "לא תחנם", ואינו דורש להסתמך על דעות שמקלות בקדושתם של חלקים מסויימים מארץ ישראל (גוש קטיף או ערבה דרומית).

כמו כן, הסתמכות מלאה על יבול שישית תגרום לכך שגם החקלאים הגויים יצטרכו להשבית את שדותיהם בשביעית, וכך תודגש יותר שביתת הארץ וקדושתה. 

יש טוענים, שמי שאינו סומך על "היתר מכירה", למעשה מחזק את אחיזתם של גויים בארץ ישראל; אולם הטענה נכונה רק כלפי הקונים יבול נכרי. אנשים שסומכים על יבול שנקנה מחקלאים ישראליים בשנה השישית, דווקא מחזקים את החקלאים הישראליים.

ו. הכנה מחול לקודש - כפי שביום שישי יש להכין אוכל לכבוד שבת, שנאמר (שמות ט"ז ה) " והיה ביום הששי, והכינו את אשר יביאו, והיה משנה על אשר ילקטו יום יום ", וכן בדברי חז"ל " מי שטרח בערב שבת - יאכל בשבת ", כך בשנה השישית ראוי להכין אוכל לכבוד שנת השבת.

ז. קיום מצוות לכתחילה - יבול שישית הוא כשר לכתחילה, ללא כל הערמה (כמו שיש בהיתר מכירה), וללא כל צורך להקל אפילו בדינים מדרבנן, כמו שנעשה ב"אוצר בית דין" בימינו (כגון "לאוקמי פירא", האבקת תמרים וכיוצא באלה); מה שיצמח - יצמח; ממילא הפרנסה לא תלויה בכך כי דאגנו לה מבעוד מועד. 

מהות מצוות השמיטה היא " ושבתה הארץ שבת לה' " - לתת לארץ ישראל לשבות, לשחרר אותה למשך שנה אחת מהשיעבוד לאדם, ולא לנצל אותה לתועלתנו בכל דרך שהיא; כדי שיהיה אפשר לקיים מצוה זו במלואה, יש לדאוג לפרנסתם של החקלאים בדרך אחרת, ע"י קניית יבול שישית או ע"י תרומה לקרנות סיוע, כך שהחקלאים לא יצטרכו להתפרנס משיעבוד האדמה.

ח. קדושת פירות שביעית - כאשר פרנסתם של החקלאים אינה תלויה ביבול השביעית אלא מובטחת מראש (ע"י הכסף שחסכו מהשנה השישית, או קרנות הסיוע הכספי), קל יותר לשמור על קדושתם של פירות שביעית - אין כל צורך בחלוקת הפירות באופן שדומה למסחר, או בסגירת השדות כדי לדרוש דמי כניסה לכיסוי ההוצאות. אפשר לפתוח את השדות, לפרסם את מיקומם, ולהזמין את כל המעוניין לבוא ולקטוף בחינם. 

בוודאי יהיו אנשים שיבואו לקטוף: מובטלים שיש להם הרבה זמן אבל אין להם כסף לשלם על הובלה, אנשים שאוהבים את החוויה של קטיף עצמי (כמו שנעשה לרוב במטעי פירות היער בגליל ובגולן), וכן חובבי בריאות האוהבים לאכול פירות טריים ישר מהעץ. 

אם עדיין יישארו פירות על העץ, יקחו אותם שליחי בית הדין ויחלקו אותם לצרכנים תמורת דמי הובלה, לקיים (ויקרא כ"ה ו) " והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ". כל עוד השדה פתוח לכניסה חופשית, גם התשלום שמשלמים למובילים אינו תשלום של מסחר אלא תשלום על שירות בלבד, שהרי מי שאינו מעוניין בשירות, יכול ללכת לשדה ולקטוף בעצמו. אולם, כאשר השדה סגור לכניסה או שמיקומו נשמר בסוד, הרי שהתשלום הוא גם על עצם הזכות לאכול מהפרי, וכאן לענ"ד כבר יש חשש של מסחר בפירות שביעית.

ט. עזרה לעניים - מהתורה נראה שפירות שביעית מיועדים קודם כל לאביונים, שאינם יכולים לאגור מזון, כמו שנאמר (שמות כ"ג יא) " והשביעית תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביוני עמך... "; כמובן, גם אנשים שאינם אביונים רשאים לאכול מיבול שביעית, כמו שנאמר (ויקרא כ"ה ו) " והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך... ", אולם, אם כל מי שיכול ישמור מזון מהשנה השישית, יהיה אפשר להשאיר את רוב יבול השביעית לאביונים, ולהעביר אותו לארגונים המחלקים מזון לנזקקים, וכך תתקיים מצוות התורה בצורה מהודרת ושלמה יותר.

אם עדיין יישארו פירות, יהיה אפשר להשאיר אותם על העצים, ולקיים את המשך הפסוק (שמות כ"ג יא) " ...ויתרם תאכל חיית השדה ".

י. אחדות ישראל - יבול שישית כשר לפי כל הדעות, השיטות והזרמים בעם ישראל. בזמן שהרבנים חלוקים ביניהם, וכל רב פוסל את הפתרון שמציעים רבנים מזרמים אחרים, ראוי לאדם הפשוט ללכת בדרך שהיא כשרה לפי כל הדעות.

יא. שיווק - יבול שישית קל יותר לשיווק - ניתן לסחור בו ללא מגבלות ולמכור אותו לכל אדם מכל זרם בעם ישראל.

יב. כל אחד יכול - כדי לשמור יבול שישית, אין צורך להשקיע בתשתיות מורכבות ויקרות (כמו מצעים מנותקים), ואין צורך להצטרף לארגון מיוחד (כמו אוצר הארץ); כל אחד יכול לשמור יבול שישית בביתו הפרטי, עם מעט מאמץ והשקעה. 

יש לצאת מהגישה האומרת ש"הציבור צריך לדאוג לזה" או "המדינה צריכה להתארגן"; מובן שהתארגנות ציבורית יכולה להועיל, אולם גם האדם הפרטי צריך לעשות כמיטב יכולתו כדי לשמור שמיטה בצורה הטובה ביותר, לא לחכות לציבור או למדינה. יוסף הצדיק שמר תבואה במצרים למשך שבע שנים; למבצע כזה באמת דרושה התארגנות ציבורית. אולם, לשנה אחת אפשר לשמור אוכל גם בבית פרטי. אבותינו הרי שמרו מזון כל שנה, למשך כמעט שנה - מסוף הקציר של שנה אחת עד תחילת הקציר של השנה הבאה; אז אנחנו, עם טכנולוגיות הקירור והשימור המשוכללות של ימינו, בוודאי מסוגלים לשמור מזון למשך שנה.

לפרטים נוספים ראו: יבול שישית - למה ואיך.

תגובות