תגובה ל:
התנגדותה של התורה להפקרות מינית שנכתבה ב12:16:25 16.01.2005
[תרגום חלקי לעברית]
רמב"ם,
הלכות אישות א ד:
- קודם מתן תורה, היה אדם פוגע אישה בשוק--אם רצה הוא
והיא--נותן לה שכרה, ובועל אותה על אם הדרך והולך לו; וזו היא הנקראת
קדשה.
- משניתנה התורה, נאסרה הקדשה--שנאמר (דברים כג18) "לא תהיה קדשה מבנות ישראל";
- לפיכך כל הבועל אישה לשם זנות, בלא קידושין--לוקה מן התורה, מפני שבעל קדשה
ראב"ד שם:
- אין קדשה אלא מזומנת, והיא המופקרת לכל אדם.
- אבל המייחדת עצמה לאיש אחד, אין בה לא מלקות ולא איסור לאו, והיא הפילגש הכתובה בפסוק...
רמב"ן, בתשובה המובאת ב'כסף משנה' שם:
- וגם דברי הרמב"ם אינם לאסור פילגש ולהתירה למלך, אלא כך אמר: וכל הבועל אישה לשם זנות לוקה מפני שבעל קדשה.
ולשם זנות היינו שפגע בה ובעלה ולא ייחדה לעצמו לשם פילגשות, דהיינו קדשה.
ולא אמר 'כל הבועל בלא קידושין לוקה'...
- ואתה במקומך תזהירם מן הפילגש,
שאם יידעו ההיתר יזנו ויפרוצו, ויבואו עליהן בנדותן.
שולחן ערוך, אבן העזר, כו א
:
-
אין האישה נחשבת אשת-איש, אלא על-ידי קידושין שנתקדשה כראוי.
-
אבל אם בא עליה דרך זנות, שלא לשם קידושין, אינו כלום.
-
ואפילו בא עליה לשם אישות בינו לבינה, אינה נחשבת כאשתו, ואפילו אם ייחדה לו, אלא אדרבא, כופין אותו להוציאה מביתו.
רמ"א
(הגהה): ...כי בוודאי בושה היא מלטבול, ובא עליה בנידתה (טור). אבל אם מייחד אליו אישה וטובלת אליו –
-
יש אומרים שמותר והוא פילגש האמורה בתורה (הראב"ד וקצת מפרשים),
-
ויש אומרים שאסור ולוקין על זה משום "
לא תהיה קדשה " (הרמב"ם והרא"ש והטור).
חלקת מחוקק, כו(א) - "
דרך זנות שלא לשם קידושין אינו כלום " -
-
בטור כתב שלוקה משום "
לא תהיה קדשה ", והוא מדברי
הרמב"ם תחילת הלכות אישות .
-
אבל הראב"ד השיג עליו, וכתב "אם כן למה המפתה משלם קנס,
והלא לוקה?! אלא ודאי אין קדשה אלא המופקרת לכל אדם. אבל המייחדת עצמה
לאיש, אין בה מלקות".
-
והמגיד-משנה כתב, שאפשר לומר שבעילת פנויה היא [אסורה] בעשה וכו', עד כאן לשונו.
-
ואף לדברי הראב"ד, אסורה ביאת פנויה מכל מקום, מדרבנן,
שהרי אפילו ייחוד פנויה גזרו בבית-דין של דוד, ואפילו ההסתכלות בה אסור
מדברי קבלה, הרי הכתוב אומר "
ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה ", וע'
בריב"ש סימן תכ"ה .
-
ובת"ה סימן ר"ט כתב "ומן התורה אין אסור לזנות עם פנויה". [הגהות ר' עקיבא אייגר: נ"ב וכן משמע רש"י
ברכות דף כב , דיבור המתחיל "אישה"].
חלקת מחוקק, כו(ב) - "
ויש אומרים שאסור ולוקין על זה משום לא תהיה קדשה " -
-
מדברי הרא"ש והטור לא משמע שיהיה איסור בפילגש, [אלא] רק פגם משפחה והעדר כבוד.
-
ואילו היה בה לאו "
לא תהיה קדשה ", היה מוטל על בית-דין לכוף על זה, ומה לי איסור נידה שהיא בכרת, מה לי איסור קדשה, הא והא דאורייתא!
-
גם מדברי הרמב"ם אינו משמע שיהיה מלקות בפילגש המיוחדת לאיש אחד, שהרי
כתב "
כל הבועל אישה לשם זנות בלא קידושין לוקה ", משמע במיוחדת לו לשם אישות, אף בלא קידושין, אין בה לאו לכל הפחות.
-
ובהלכות מלכים לא כתב [אלא] רק "
אבל ההדיוט אסור בפילגש ", ולא כתב שלוקים עליה.
בית שמואל, כו א - "
ואפילו בא עליה לשם אישות " -
-
עיין סימן קמ"ט: כל שנשאה וגלוי לכל, הוי כאילו היה עדים
בעת הביאה. לפי זה, אם היה גלוי שנושא אותה לשם אישות, הוי קידושין בביאה.
אלא איירי שלא היה בגלוי.
בית שמואל, כו ב - "
ויש אומרים שאסור ולוקין על זה משום לא תהיה קדשה " -
-
אף על גב [ש]הבא על העכו"ם אין לוקין מן התורה, כמו שכתוב
בסימן ט"ז, וכן הבא על השפחה, אין מדמין עריות זה לזה, כי הכל בגזירה, כמו
שאמר המגיד פרק א הלכה א.
-
מיהו, מה שאמר "
לוקין בפילגש ", אין מוכרח, כמו שאכתוב.
-
ובחידושי מהר"ר יוסף מטראני, ריש קידושין, כתב שהרמב"ם איירי כשהיא מזומנת לזנות, אז הוי קדשה.
-
וכן כתב בכסף משנה,
סוף פרק ב, הלכות נערה בתולה .
-
גם הרמב"ן בתשובה כתב שכשהיא פילגש אין איסור לדעת הרמב"ם אפילו להדיוט, היינו לפי גרסתו, שלא גרס ברמב"ם
בהלכות מלכים "
להדיוט אסור ".
-
ואפילו לגרסתנו שם, שכתב הרמב"ם "
להדיוט אסור ", מכל מקום אין ראיה שלוקין על פילגש.
-
ומהרא"ש והטור נראה שאין איסור כלל. ומה שכתב [רמ"א]
בדרכי-משה, שהם סוברים שאסור, והיינו מה שכתב טור בשם תשובת הרא"ש שאסורה,
אבל אין ראיה משם, כי שם אסור משום שבושה לטבול ובא עליה בנידה. אבל משום
איסור פילגש, יש לומר שמותר.
-
ויש ראיה מדברי הרא"ש כתובות, שאין איסור בפילגש, שהרי כתב שם שיכול לקיים פריה ורביה בפילגש.
-
גם מה שהבין "בית חדש" מתשובת הרא"ש, שכתב "
בני משפחתה יכולים למחות לזה שמייחד לעצמו פילגש, שפגם הוא להם שתהיה פילגשו ",
שבושה הוא מחמת האיסור - וליתא, כי הבושה הוא שתהיה פילגשו ואינה ראוי לו,
ועל כרחך צריך לומר כן, כי אם משום איסור פילגש, קשה, תיתי ליה בלא הקפדת
בני משפחה מוטל על בית-דין למחות לו.
-
ויותר נראה, גם לדעת הטור אין איסור בפילגש, אלא מה שכתב "כופין אותו להוציאה מביתו", היינו כשיש לחוש שהיא בושה מלטבול.
-
ונשמע מכל הדעות האלה, שאין לוקין על פילגש, אפילו האיסור אין מבואר להדיא.
-
ואין לומר "איך עלה על דעתך לומר שאין איסור בפילגש, הרי קיימא לן "
כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנידה ", ופילגש היא בלא ברכה וקידושין!"
וגם קשה איך היא מותרת למלך. כבר תירץ בתשובת הרמב"ן סימן רפ"ד, דוקא
כשרוצה לישא אישה שתהיה קנויה לו לכל דבר ותהיה אסורה לכל אדם, אז אמרה
התורה שיקדש אותה ויכנוס אותה לחופה ויברך 7 ברכות. אבל לפילגש אין צריך
ברכה וקידושין.
שי למורא כו א : "ואפילו בא עליה" - נ"ב ע' בית שמואל, דהוי כאילו היה עדים וכו'. וע'
כתובות ס' . וכי תימא: מעשה שהיה מפני מה לא אסרוהו? ועיין ברש"י ותוספות שם, ודוחק קצת.
ביאור הגר"א, כו
א) - "אין האישה נחשבת כו' אבל כו'" -
רוצה לומר, להוציא מדעת הגאונים, כמו שכתב
הרמב"ם בפרק י מהלכות גירושין ... כל ביאה שהיא לשם קידושין מקודשת, שאינה לשם קידושין אינה מקודשת.
ב) - "ואפילו בא כו'" -
קידושין ס"ה, "ואי דליכא עדים כולי"
ג) - "ואפילו אם כו'"
- רוצה לומר, כיון שידוע שבא עליה, הוי כעדים, כמו שאמרו תוספות
ביבמות נב: ובגיטין כו: דיבור המתחיל "לשאכנסנה כו'", ואמרו
ביבמות קי וכתובות
עג "המקדש את הקטנה וגדלה כו'", ומ' שאף על גב שבעל בלא עדי ייחוד, כיוון
שידוע שמתייחדת עמו, ודאי לשם קידושין בעל, כמו שכתב שהמ"מ כאן, שלאו לשם
קידושין בעל לאו כלום הוא.
ד) - "אלא אדרבה כו'"
- כמש"ו, שודאי בושה מלטבול וכו', כמו שאמרו בבראשית רבה
פרשה נב ובתחילת ויקרא רבה "משל למלך... וכשהוא הולך אצל פילגשו הולך
במטמוניות..."
ה) - "ובא כו'"
- שאיסור נידה שווה באשתו או בפנויה או באחרת, ופשוט הוא, כמו שנאמר "
ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב לגלות ערוותה ", וכמו שאמרו
בסוף פרק ג במסכת יבמות "ואם היא נדות", ובראש פרק ג במסכת כתובות, ובמסכת
מכות "ועל הנידה אף-על-פי שיש כו'", ובכריתות "יש בא ביאה כו'".
ו) - "ויש אומרים שמותר והיא כו'"
- כמו שכתוב
בסנהדרין כא. : "מאי נשים ומאי פילגשים? כו'", ובגירסת ספרים שלנו, וכך היא גירסת הרמב"ם
והרמב"ן .
ז) - "ויש אומרים שאסור "
-
-
כך כתב הרמב"ם
בפרק ד מהלכות מלכים , שאינה מותרת אלא למלך, אבל להדיוט אסור.
-
ותפש עליו הרמב"ן מכלב וגדעון ושאר גדולי ישראל, כולם
נשאו פילגשים, ופילגש בגבעה, ואם היה אסור לא היה אומר בפרהסיא בפני כל
ישראל "פילגשי", ולא היה הולך אל חמיו בפרהסיא.
-
אבל הרמב"ם שם תירץ בדבריו, שכתב שההדיוט אסור אלא באמה עבריה בלבד אחר ייעוד, ובכהאי גוונא איירי כל הנ"ל.
-
וגירסת רש"י "נשים בכתובה וקידושין פילגשים קידושין בלא
כתובה", וכמו שכתב פרשת חיי שרה, וראיה ממה שכתוב שם בירושלמי, והביאו
תוספות ביבמות נא. דיבור המתחיל "ומותר" כו', ואם תאמר תורה כו',
-
וכך הוא בירושלמי פרק ה במסכת כתובות הלכה ב "איזו היא
אישה ואיזו היא פילגש? ר"מ אומר: אישה יש לה כתובה ופילגש אין לה כתובה;
ר"י אומר: אחד זו ואחד זו יש לה כתובה; אישה יש לה כתובה ותנאי כתובה,
פילגש יש לה כתובה ואין לה תנאי כתובה", משמע אבל קידושין לדברי הכל יש
לה.
-
וכך משמע משנאסרות לדוד בביאת אבשלום. ובבראשית רבה פרשה ל"ח: "זה התיר גילוי עריות, שאמר
בוא אל פילגשי אביך ", ואם איתא, הרי אמרו "נושא אדם כו'", ואמרו
בסנהדרין שם "אבישג מותרת לשלמה", ול"ק אחת מן הפילגשים, ואמרו שם "כמה קשה גירושין כו'", מכאן [שהפילגשים] צריכות גט, וכן קראן הכתוב "
אלמנות חיות ",
-
וכן בפילגש בגבעה קרא "חותנו" לאביה, ולכך קינאו כל-כך בפילגש בגבעה.
-
והרמב"ן השיג על רש"י ,
שהרי כתובה מדרבנן. ואין תפיסה בזה, שיש לומר כדעת תוספות, שפירשו כרשב"ג
שהיא מן התורה. ואף לתנא קמא, ל"ד כתובה אלא כל תנאי כתובה, כגון שארה
וכו'.
ח) - "ולוקין כו'"
-
-
הנה הרמב"ם מנה במצוות לא תעשה "
לא תהיה קדשה "...
-
... ומכל מקום, אף לדעת הרמב"ם, באינה מופקרת לכל אינו
לוקה, וכל שכן במיוחדת לו לבדו, וכמו שאמרו בתורת-כהנים שם "יכול על מעשה
יחידי? תלמוד לומר
ומלאה הארץ כו'", כלומר דווקא במופקרת לכל ולא על המיוחדת לאיש.
-
או שאינו באיסור לא-תעשה אלא באיסור עשה לדעת רמב"ם ורש"י, וכמו שכתב הר"א מזרחי, ע' שם. ושלא כדעת הר"ב כאן, ועב"ש.
באר היטב, כו א) - "ולוקין על זה" -
טורי זהב [א] - "שלא לשם קידושין אינו כלום" -
-
בטור כתב כאן "
לוקה משום לא תהיה קדשה, והיא זונה האמורה בתורה ".
-
קשה, מדוע קורא לה קדשה בשביל ביאה שבועלה עכשיו, ולאו של "
לא תהיה קדשה " מתייחס למופקרת כבר, שאחר-כך יעבור מי שבעלה.
-
ועוד, מה שכתב שהיא זונה, והא קיימא לן שלא כר' אליעזר, שאמר "
פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה ", כמו שהקשה בית-יוסף, ודחק לומר שזונה זו, לא לאסרה על כהן, אלא שנקראת זונה בכתוב, כמו שמצאנו בתמר "
זנתה תמר כלתך ". ואין זו ראיה, ששם שומרת יבם היתה, כמו
שכתב בית-יוסף עצמו, אלא שכתב שקודם מתן תורה היה, ואין זה כלום, שהרי דנו
את תמר בשריפה משום שהיתה בת כהן, ואם-כן דין תורה דנו בה.
-
עוד קשה, במה שהביא הטור "וכך כתב אדוני אבי וכו'", ושם מתייחס לאיסור נידה, ואנו מתייחסים לאיסור זונה!
-
ונראה לעניות דעתי, שכך פירושו: שב[תלמוד] פרק הע"י דף סא
כתוב: "זונה כשמה אשת איש, דברי ר' אליעזר. ר' עקיבא אומר: זונה =
מופקרת", פירש רש"י "ואפילו פנויה, מאחר שהפקירה עצמה לכל, קרויה זונה.
אבל משום בעילה אחת לא הוה זונה הפנויה". "ר' יהודה אומר כו', וחכמים
אומרים כו', ר' אלעזר אומר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה.
אמר ר' עמרם: אין הלכה כר' אלעזר".
-
והנה, בין לר' עקיבא בין לר' אלעזר, ע"כ אין חילוק, אלא
שלר' אלעזר אפילו בפעם אחת הוי זונה, ולר' עקיבא דווקא 2 פעמים, שאז נקראת
מופקרת. נמצא, כיוון שאמר "אין הלכה כר' אלעזר", משמע שכר' עקיבא היא
ההלכה.
-
ואף על גב שלמעלה, סימן ו, כתב הטור דעת הרא"ש, שהלכה
כחכמים, שדווקא בנבעלה לחייבי כריתות [היא זונה], מכל מקום הרי זכר שם בשם
הרמב"ם, שאף בחייבי לאוין השוין בכל היא זונה. נמצא, שזו שנבעלה בזנות 2
פעמים, שיש בה גם-כן לאו של "
לא תהיה קדשה ", אסורה לכהן אפילו בקידושין.
-
וכאן הסכים הטור לזה, כי כן הוא משמעות הגמרא, מכך שלא הוצאנו מההלכה אלא ר' אלעזר בלבד.
-
וע"כ ביאור הטור בדרך זה: אין אישה נחשבת אשת-איש, כלומר
שהוא קנה אותה ומותרת לו ולא לאחר, אלא על-ידי קידושין קנאה דווקא. אבל
בלא קידושין, אפילו בא עליה, לא קנאה, אף על גב שביבמה קנה אותה בביאה
אפילו דרך זנות, באישה שונה הדבר. וכיוון שלא קנאה, אם יחזור ויבוא עליה
ביאות אחרות ילקה משום "
לא תהיה קדשה ", כלומר מופקרת, כר' עקיבא. והיינו אחר שתזנה
עוד פעם אחת, תהיה נקראת מופקרת, והבא עליה בלא ייחוד לאישה חייב מלקות.
ואף על פי שלא זכר הטור ביאה שניה, מכל מקום הוזכר במה שכתב שהיא בכלל
מופקרת, שהיה קדשה, וזהו פשוט, שכל קדשה היינו אחר 2 פעמים. ועל זה סיים
הטור "וזו היא זונה האמורה בתורה" סתם, שאסורה לכהן, כמו שזכרנו.
-
ואחר-כך כתב, שאפילו בא לשם אישות, אפילו ייחדה, וממילא
אין כאן שם מופקרת עליה, אפילו כך, ביאה זו לא קונה אותה, כיוון שאין שם
עדים, ומשלא קונה - ממילא אין היא אשתו של זה, ויש לו בושת לומר ברבים
שהיא אשתו, וממילא תשמש עמו בלא טבילה, על-כן יוציאה הבית-דין ממנו, "וכך
כתב אדוני אבי ז"ל כו'", ובזה ניחא הכל.
-
וגם בדרכי-משה ראיתי שכתב, שדברי הטור כאן כרמב"ם דלעיל, שלא פירש דברי הטור כמו שזכרנו, ועל כן הקשה עליו ב"דרישה"
מה שהקשה, ובמה שכתבתי - לא קשה דבר.
טורי זהב [ב] - "יש אומרים שמותר והיא פילגש..." -
-
דאיתא
בפרק כהן גדול "אמר רב: נשים בכתובה וקידושין, פילגשים בלא כתובה ובלא קידושין", וכתב בדרישה "ולא נהירא, דליכא מאן דסבירא ליה הכי",
-
והמגיד-משנה , פרק א מהלכות אישות, כתב "הרמב"ם גורס שם
בפרק כהן גדול "פילגשים בקידושין בלא כתובה", ובה"מ כתב, שפילגש מותרת
דווקא למלך, וקשה לי על גירסה זו, שהרי קיימא לן "כל הפוחת לבתולה פחות
ממאתיים ולאלמנה מנה הרי בעילתו בעילת זנות", ואם כן, הוי פילגש עליו
באיסור, כיון שהוא עמה בקידושין, והאיך נהג בה אברהם אבינו?
-
ובכל הפוסקים, והתוספות בפרק ראשון של מסכת גיטין, סבירא להו שפילגשים בלא קידושין וכתובה.
-
וכבר כתב הכי, פרק א מהלכות אישות, שאין דברי הרמב"ם מכוונים, שהרמב"ם עצמו כתב
בפרק ד מהלכות מלכים "פילגשים בלא כתובה וקידושין",
-
וכך כתב בתשובה לרמב"ן, שאין חילוק בין מלך להדיוט.
דעות נוספות בנושאים אלה ניתן למצוא ב"אוצר הפוסקים" כאן.