פניה אל מתים לאורך הדורות

מאת: אראל

אל:

נכתב ב: 00:09:31  20.02.2006, כתוספת/תגובה ל: האיסור לפנות אל מתים


מטרת המאמר היא, לסכם את המעשים של יצירת קשר בין החיים למתים בתנ"ך ובתלמוד, ומתוך כך להגיע למסקנה - מה מותר ומה אסור לעשות בנושא זה. המסקנה היא, שאסור לשאול את המתים שאלות שקשורות לגילוי נסתרות (כגון חיזוי העתיד) , או לבקש מהם עצות והדרכות מעשיות בקשר לעתיד.

א. קשר עם מתים בתנ"ך

בתנ"ך יש מעט מאד התייחסות ליצירת קשר עם מתים.

עד כמה שזכור לי, האיש היחיד שמסופר עליו שניסה ליצור קשר עם מת, הוא שאול המלך, שביקש מבעלת-אוב להעלות את שמואל הנביא המת (שמואל-א כח), וזה נחשב לו לחטא (דה"א י13): " וימת שאול, במעלו אשר מעל בה', על דבר ה' אשר לא שמר; וגם לשאול באוב לדרוש. ולא דרש בה', וימיתהו... ".

{בדברי-הימים-ב כא12 מסופר על " מכתב מאליהו הנביא " שהגיע אל יהורם מלך יהודה, אולם כאן הקשר נוצר ביוזמתו של אליהו, ובכל אופן - אליהו כלל לא מת אלא עלה בסערה השמיימה}

נוסיף לכך את האיסור בתורה (דברים יח11) " לא יימצא בך... ושואל אוב וידעוני, ודורש אל המתים... ", שמנוסח כאיסור כללי, ומוגדר כ" תועבת ה' ", ונקבל שהתנ"ך מתייחס ליצירת-קשר עם המתים באופן שלילי ביותר.

ב. קשר עם מתים בתלמוד

לעומת היחס השלילי בתנ"ך, בתלמוד מובאות כמה וכמה דוגמאות ליצירת קשר עם מתים. בסעיף זה נביא את הקטעים [מתורגמים מארמית לעברית, בתרגום חופשי ובתוספת הסברים], ובסעיף הבא נביא כמה הסברים שמנסים ליישב בינם לבין האיסור "דורש אל המתים".

הבהרה: אין לי כוונה לברר, האם הסיפורים המובאים בתלמוד הם נכונים או לא נכונים, כפשוטם או כמשל. המטרה היחידה שלי היא לברר מה מותר לעשות ומה אסור לעשות בנושא זה.

ג. קשר עם מתים בתלמוד - הסברים פרטיים

לחלק מהמעשים המובאים בתלמוד, אפשר להציע הסברים פרטיים שמוציאים אותם מתחום האיסור "דורש אל המתים":

א. החסיד שהלך לבית הקברות, לא פנה אל המתים ולא שאל אותם שום דבר, אלא רק ברח מפני אשתו, ובמקרה שמע רוחות מדברות.

ה. אצל ר' אלעזר בן ר' שמעון, היו ראיות חומריות מוצקות לכך שהוא לא מת: דם יצא מגופו, הוא שמע מה אמרו אנשים שבאו אליו לדין, וגם דיבר בקול מוחשי. זו הסיבה שהיה מותר לאשתו להלין את גופו ללא קבורה (דבר שבדרך-כלל הוא אסור), וזו הסיבה שר' יהודה הנשיא לא הציע נישואין לאשתו כל אותה תקופה. הוא כנראה היה במצב של שיתוק גופני מלא, אך עדיין לא מת. גם כשהחכמים הביאו אותו לקבורה, הם לא קברו אותו מתחת לאדמה אלא רק הכניסו אותו למערה של אביו, שם יכל להמשיך לישון בשקט.

ו, ז, ט, י. בכל המקרים האלה, הקשר נוצר מיזמתו של המת (שהופיע בחלום), ולא מיזמתם של החיים.

אולם, לא לכל המעשים אפשר למצוא הסברים כאלה, ולכן עדיין צריך לחפש הסבר כללי. בסעיף הבא נבחן כמה הסברים אפשריים.

ד. תקשורת עם המתים - מה אסור ומה מותר?

1. היה אפשר לפרש, שכל האיסור של דרישה אל המתים, הוא כמו שכתוב במסכת סנהדרין דף סה: " ודורש אל המתים - זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה", כלומר - רק מעשה-הכשפים המסויים הזה הוא שנאסר, וכל שאר הצורות של יצירת קשר עם המתים - מותרות. אולם, בפירוש זה יש כמה בעיות:

2. לכאורה אפשר לדייק מתוך דברי הרמב"ם, שרק מעשה שנועד להביא את המת אל עולם החיים אסור, אך אם החי הולך אל עולם המתים, או שהוא יוצר קשר עם מתים בלי להביא אותם אל עולם החיים, זה מותר אולם, בפירוש זה יש שתי בעיות:

מתוך דיוק בדברי התורה, נראה שאין מקום לדייק בדברי הרמב"ם (וגם לא ראיתי חכמים אחרי הרמב"ם שעשו דיוק כזה בדבריו).

בהקשר זה יש לציין, שהרמב"ם עצמו בכלל לא הזכיר את כל "סיפורי המתים" המופיעים בתלמוד, ולא ניסה לתרצם ולהסביר איך הם מתיישבים עם האיסור "דורש אל המתים". הסיבה לכך ראויה לדיון נפרד.

3. על-פי בית-יוסף (טור יורה דעה סימן קע"ט), עיקר האיסור הוא לעשות מעשה, ובמעשים המובאים בתלמוד רק הלכו לבית-הקברות והשתמשו ב צירופי-שמות, ולכן זה מותר.

4 . על פי הרא"ם (מובא בבית-יוסף שם, וגם ברמ"א ובגר"א), עיקר האיסור הוא על יצירת קשר עם גופו של המת, אך הרוח אינה מתה, ולכן מותר ליצור איתה קשר. בכל המעשים בתלמוד, יצרו קשר עם רוחו של המת ולא עם גופו, ולכן זה מותר.

5 . אולי אפשר להציע פתרון חדש, מתוך עיון מדוייק בתורה. בהמשך הפרשה שבה נזכר איסור "דורש אל המתים", נזכר (דברים יח14-15): " כי הגויים האלה, אשר אתה יורש אותם -- אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו; ואתה -- לא כן נתן לך ה' אלוהיך. נביא מקרבך מאחיך כמוני, יקים לך ה' אלוהיך: אליו תשמעון ", כלומר: הפרשה באה ללמד אל מי צריך לפנות כדי לגלות את הנסתרות (למשל לחזות את העתיד) , ובקול מי צריך לשמוע. הגויים שומעים בקול מכשפים ומתים, אולם בני-ישראל צריכים לשמוע רק אל נביא חי - " אליו תשמעון ". מכאן, שהאיסור "דורש אל המתים" בא בעיקר לאסור על יצירת קשר עם המתים כתחליף לנביא: כדי לגלות נסתרות (למשל לדעת מה יהיה בעתיד ) ולקבל הדרכה מעשית בקשר לעתיד. בכל המעשים בתלמוד, יצרו קשר עם מתים לצורך שאלות עובדתיות פשוטות , מסוג השאלות שכל אדם שואל את רעהו ("איפה שמת את הכסף?"), ולא מסוג השאלות ששואלים נביא, ולכן זה מותר.

האיסורים האחרים בפרשה זו (כישוף, העלאה באוב, ידעונים וכו') נזכרו כבר במקומות אחרים בתורה, אולם בפרשה הזאת - פרשת "שופטים" - הנושא העיקרי הוא נושא ההנהגה: מי ראויים להיות מנהיגי העם, ובקול מי צריך לשמוע. לכן, הגיוני שגם האיסור "דורש אל המתים" מתייחס לאותה שאלה, ומטרתו העיקרית היא לאסור על אנשים לשמוע בקול המתים, כי השלב הבא אחרי "דרישה אל המתים" הוא למנות את המתים כמנהיגים, וזה מנוגד לכל ההנחיות של התורה בפרשה זו. מעיון בפסוקים שבהם מופיע השורש "דרש" בתנ"ך נראה, שאכן במקרים רבים השורש "דרש" מופיע במשמעות של גילוי נסתרות, בירור העתיד או בקשת הדרכה מעשית בקשר לעתיד.

ע"ע " דורש אל המתים - תורה שבכתב ותורה שבעל-פה ".

ה. דרישה אל המתים והעלאה באוב

התורה אוסרת שתי דרכים של יצירת תקשורת עם המתים: " שואל אוב וידעוני " ו" דורש אל המתים ". הסברנו שהאיסורים בפרשה זאת מתייחסים בעיקר לבקשת הדרכה מעשית; אולם, האיסור על אוב וידעוני הוא חמור יותר - הוא נזכר גם בפרשה אחרת (ויקרא כ6): " והנפש אשר תפנה אל האובות ואל היידעונים לזנות אחריהם - ונתתי את פניי בנפש ההיא, והכרתי אותו מקרב עמו "; (ויקרא כ27): " ואיש או אישה, כי יהיה בהם אוב או יידעוני - מות יומתו; באבן ירגמו אותם, דמיהם בם ". בפרשה זו, לא נאסר רק "לשאול" אוב וידעוני, אלא גם "לפנות" אליהם, ובכלל - שלא יהיה אוב וידעוני באיש מישראל. מכאן, שאסור להעלות באוב כלל, בלי קשר למטרת הפעולה.

מסקנה

נספח - קשר עם המתים לעומת נבואה

כפי שראינו בתורה, המצוה לשמוע בקול הנביא באה כניגוד לאיסור "דורש אל המתים". ניגוד זה מעורר שתי שאלות:

  1. האם מותר לבקש הדרכה מנביא מת? מצד אחד, עוברים בכך על מצוות לא-תעשה של "דורש אל המתים", אך מצד שני, מקיימים בכך מצוות עשה של "אליו תשמעון"!
  2. אם ה' לא שולח לנו נביאים חיים כפי שהבטיח בתורה, האם מותר לבקש הדרכה מהמתים?

נראה לי, שהתשובה לשתי השאלות היא "לא", כפי שניתן ללמוד משאול המלך: שאול המלך ביקש הדרכה משמואל הנביא המת, ובאותו זמן לא היתה לו אפשרות אחרת ליצור קשר עם ה' (שמ"א כח6): " וישאל שאול בה', ולא ענהו ה' -- גם בחלומות גם באורים גם בנביאים ". למרות זאת, הדבר נחשב לו לחטא (דה"א י13): " וימת שאול, במעלו אשר מעל בה'... וגם לשאול באוב לדרוש... ". אמנם, שאול העלה באוב, וזה חמור יותר מסתם "דרישה אל המתים" כפי שהוסבר למעלה, אך הכתוב בספר דברי-הימים מאשים את שאול, לא על כך שהעלה באוב, אלא על " לשאול באוב לדרוש " (כנוסח האיסור בפרשה בדברים).

בכל הדורות לא מצאנו שהתירו לבקש הדרכה מנביאים מתים, גם בתקופות קשות שבהן הנביאים המתים היו יכולים לעזור לנו מאד... לא זו דרך התורה, ולא זו דרכם של בני ישראל הכשרים.

מאמר זה פורסם גם ב"עצור כאן חושבים".

תגובות