תנועת המוסר ותנועות חדשניות אחרות

מאת: הרב דב כץ

אל: תנועת המוסר, כרך א, עמוד 59-

קוד: תנועת המוסר ועוד

תגובה ל: תנועת המוסר שנכתבה ב14:22:39  25.01.2005


פרק א - תנועת המוסר, דרכיה והשקפותיה

באלף השנים האחרונות, נתברכה היהדות בכמה שיטות חדשות, או ביתר דיוק - בנתיבי מחשבה חדשים, שפשטו שורשיהם בעם והתמזגו במערכת היצירה הישראלית המקורית. מהם:

  •                        החקירה , מיסודם של ר' סעדיה גאון, הרמב"ם, ר' יוסף אלבו וכו';
  •                        המוסר , מתורתם של ר' בחיי אבן פקודה, ר' יונה גירונדי, ר' משה חיים לוצטו וכו';
  •                        הקבלה , ממקור מחשבתם של ר' יצחק סגי נהור, הרמב"ן,   האר"י, הרמ"ק וכו';
  •                        החסידות , מיצירתם של ר' ישראל בעל שם טוב, המגיד ר' בר ממזריטש, ר' שניאור זלמן מלאדי וכו'.

    השיטות האלה, יש להן שורש במקורות קדומים, אבל הן נכנסו לשטחי הספרות וחדרו בקרב הספירות הרחבות של העם - במשך התקופה הנזכרת, והפיחו רוח תחיה בנשמת האומה. הן הזרימו דם חדש בעורקי היהדות, עיצבו את דמותה וחישלו את קוממותה ונצחיותה.

    אולם, שונה היא שיטת המוסר משאר אותן שיטות. אם בכולן יש, במידת מה, משום חידוש צורה, בבחינת פנים חדשות, מסוגן של שבעים הפנים שהתורה נדרשת בהן, הרי אין במוסר כי אם משום עצם מקוריות הצורה. אם כל השיטות מהוות חלקי הרמז, הדרוש והסוד, מדרכי פרד"ס שדורשים בתורה, הרי מהווה המוסר את חלקה הפשטני, פשוטו של מקרא. תורת המוסר מכוונת את התורה לאפיקיה השרשיים והמקוריים, על פי היסודות הקבועים והפירושים הנגלים של הקבלה והמסורה מדור דור. היא מגלה את מהותה ודמותה ההסטורית של היהדות, בטהרתה ובשלמותה.

    תנועת המוסר, שהתחוללה בראשית המאה הקודמת, על ידי רבי ישראל ליפקין מסלנט, כממשיכה את תורת המוסר והולכת בעקבותיה, קבעה לה לקו את אותה השיטה, לעמוד על פשטותה ומקוריותה של התורה.

    תנועה זו רואה בפני יהדות ההווה - בצורתה הקיימת בין ההמונים הרחבים - נסיגה מדרך מקוריותה השלמה. יחס ההמונים אל היהדות הוא - כאל פולחן דתי, העומד על מספר מסוים של מצוות מקובלות ועבירות ידועות. השמיטו חלקים גדולים שבתורה; הוזנחו חלקי המעלות והמידות והיחסים שבין אדם לבריות, המשמשים בנין אב לכל המצוות והמעשים; נידלדלו הדעות וההשקפות; ניטל מאורה של תורה, וכל היהדות הועמדה על פעולות " דתיות " מעשיות . גם עיקר תלמודו של העם, להלכה ולמעשה, נתון ברובו לאותו חלק הדינים ה"דתיים" שבתורה, ובהם מתבטאת יהדותן של השדרות הרחבות [ע' מבוא פרק ד ] . תנועת המוסר רואה ביהדות זו - צמצום המהות, התכווצות והתמעטות הצורה, הן מבחינת היקפה והן מבחינת דמותה, והיא באה ליצור שאיפה והתעוררות להשיבה למקוריותה, להרחיבה ולהשלימה, ולהחזיר לה את הוד רוממותה.

    אמנם, לא כך היא דרכה של תנועה. כל תנועה יש בה מן המהפכניות. יש בה רעיון חדש ושינוי ערכין מהידוע והמקובל. הרעיון החדש מהווה כוח דינמי, המעורר את ההמונים ומקימם לפעולות, והודות לכך נוצרת התנועה. לא כן היא תנועת המוסר. אין בה רעיון חדש, כי אם התאחזות ברעיונות הישנים-נושנים. ברם, אם אין בה משום חידוש - הרי יש בה מן ההתחדשות. יש בה משום תחיית הערכים הקדומים ושיבה לחיים מקוריים עתיקים, לחיי תורה שלמים ומושלמים. אם אין בה משום מהפכה רעיונית, הרי יש בה מהפכה נפשית, מהפיכה בכל מערכת החיים, מהפכה בכל דמות דיוקנו של האדם.

    לקטע הבא

  • תגובות