|
|
תפילה לרעת האויבים
|
|
בתלמוד בבלי (שבת קמט: ועוד מקומות) נאמר שלא צריך להתפלל שהאויבים ייענשו או יסבלו, כמו שנאמר "גם ענוש לצדיק לא טוב" (וממהלך הדיון שם ניתן ללמוד שהדבר מתייחס גם לאויבים שהם רשעים, כמו אחאב או נבוכדנאצר); מי שסובל מהאויבים, צריך להתפלל שה' יציל אותו, ולא שהאויבים יסבלו.
אולם, בתנ"ך מצאנו תפילות מפורשות לרעת האויבים, למשל בדברי ירמיהו (סוף פרק יח) "יהיו נשיהם אלמנות ובניהם יתומים.... כי כרו שוחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי", וכן בתהלים קט ועוד. התפילות בפירוש מתייחסות, לא להצלה אלא לענישת האויבים; ולא לענישת האויבים על רשעתם באופן כללי, אלא לענישת האויבים כנקמה על מה שעשו למדבר עצמו.
איך זה מסתדר?
|
התשובה:
|
|
זו אכן סתירה. יש שינוי באוינטאציה של התפילה מן הזמן המקראי לתקופת חז"ל.
ניתן להסביר שינוי זה בהבנה המצויה בסוגיית התלמוד כי אדם המתפלל תפילה לרעת אחר מעמיד גם את עצמו במבחן קשה [ראש השנה טז ב ובמקבילות]:ואמר רבי יצחק שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם אלו הן קיר נטוי ועיון תפילה ומוסר דין על חבירו דאמר רבי (אבין) [חנן] כל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחלה.
יתכן שהפער בין תקופת המקרא לחז"ל קשור לירידת הדורות, יתכן שהוא קשור למוקד הרוחני שבתקופת המקרא מתייחס למעלת האדם ואילו מתקופת בית שני לאחדות הקהילה - ניתן להעלות גוונים של ספקולציות - אך הערתך בלא ספק צודקת.
עמית קולא
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
תפילה לרעת האויבים
|
|
|
|
רשימת התגובות  
|
|
|
לגבי תהילים קט
- אראל סגל, 16/09/2007
ייתכן שהקללות בפרק אינן קללות שהמשורר מקלל את אויביו, אלא תיאור הקללות שאויביו מקללים אותו. ראו:
http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/thlim/th-109.html
|
|
|
|
|
|
|