ערב ראש חודש - יום כפור קטן

משה ארנד

מחניים צ', תשכ"ד
(הודפס ללא ההערות)


תוכן המאמר:

סדר יום כפור קטן
ראש חדש - זמן כפרה
ערב ראש חדש = יום כפור קטן
סדר הסליחות

תקציר: מקור המנהג של יום כיפור קטן. השתלשלות המנהג מימי חז"ל בדבר שעיר החטאת ועל כפרת ה' כביכול על שמיעט את הירח ועל עוונות עם ישראל. נוסח התפילה "זמן כפרה לכל תולדותם" ...עורר את חכמי הקבלה מימי האר"י זצ"ל שחיפשו תחליף לשעיר להתוודות כדי שיתכפרו עוונות החודש. משפשט מנהג התענית הורכב גם סדר סליחות. יוכ"פ קטן נוהגים בו חסידים ואנשי מעשה.

מילות מפתח:
יום כיפור קטן, כפרה, סליחות, תענית, תשובה, מולד, מיעוט הירח.



סדר יום כפור קטן
יש נוהגין לצום בערבי ראשי חודשים ולערוך "סדר יום כפור קטן" לפי הסדר דלהלן: לתפילת מנחה, גדולה או קטנה, מתאספין בבתי כנסיות; הש"ץ מתעטף טלית ומניח תפילין (ויש מקומות שגם הצבור); ומתחילין ממזמור קב שבתהילים, תפילה לעני כי יעטוף, גומרים אותו ואומרים אחריו התחינה שהשם "יהודה אריה ממודינא" חתום עליה, "יום זה יהי משקל כל חטאתי בטל במיעוטו כדמות ירח"; אח"כ אומרים המזמור ח ואחריו חצי קדיש; כשיש עשרה מתענים, מוציאים ספר תורה וקורין ויחל, והעולה שלישי מפטיר בנביא הפטרת דרשו כמו בשאר ימי תענית; לאחר הקריאה מתפללים שמ"ע, והיחיד המתענה אומר עננו בברכת שמע קולנו, והש"ץ אומר אותה בחזרת התפילה בין גואל לרופא... ואומרים סדר הסליחות כפי שסודר בסידורים - וזהו סדר יום כפור קטן". (סדור תפילה "צלותא דאברהם". ..שירותא דצלותא מאת יעקב בכ"ר ישראל חנוך ז"ל ורדיגר, חלק א' עמוד תל"א).

"חסידים ואנשי מעשה" נוהגין עד היום כסדר הזה 8 פעמים בשנה, דהיינו בכל ערבי ר"ח, חוץ מאשר לפני ר"ח חשוון, טבת, אייר ותשרי - וסימנך ד' מלבד ח ט א ת - הכפורים.
(יו"כ קטן אינו נוהג:
בער"ח חשוון, מפני שזה עתה היה יום כפור "הגדול",
ולא בער"ח טבת שהוא חנוכה,
ולא בער"ח אייר, כי בניסן אסור להתענות,
ולא בער"ח תשרי, שהוא ערב ראש השנה).

בימינו רק יחידי סגולה מתעניין ומשלימים בער"ח,
אחרים מתענין "ואין משלימין" (חצי יום),
ויש שאינם מתענים כלל אך אומרים את סדר הסליחות,
ויש שאין עושים אף זאת אלא בער"ח ניסן ואלול (או רק אלול) בלבד.

המדובר הוא אפוא במנהג, שאנשי שלומנו מקיימים אותו במידה מועטת או מרובה - הכל לפי מסורת הקהילה או העדה, ולפי נטייתו ויכולתו האישית של היחיד, ונהרא נהרא ופשטיה. דווקא משום כך ראוי לנו להתבונן במקצת במה שנמסר לנו במקורות על אודות המנהג המופלא הזה.
"...וחודשים מקרוב נהגו להתענות ערב ראש חדש וקורין אותו יום כפור קטן, והוא ידוע ונתפשט ברבים, וטוב הדבר בייחוד להזהיר העם המתלכלכים כל היום כדי לשטפם מטינופם ולהיות להם זיכרון בין עיניהם להשגיח על טהרת נפשם וגופם..."

מלים אלה לקוחות מתוך דברי המבוא לסדר יו"כ קטן בסדורו של ר' יעקב בן צבי עמדין
(הריעב"ץ, בן המאה ה-18).
מי הם אותם "חודשים מקרוב" שהנהיגו תענית זו וסדר סליחות זה, ומהם שורשיו של המנהג הזה, ההולך ונשכח בדורות האחרונים?



ראש חדש - זמן כפרה
הרעיון, ש"ראשי חודשים לכפרה ניתנו", מובע במפורש בתפילת מוסף של ר"ח (בחול ובשבת),
ויסודר בתלמוד. אמנם "שעיר לחטאת" כלול בכל קורבנות המוסף (חוץ ממוסף של שבת), אך נתייחד שעיר של ר"ח, שנאמר בו (במדבר כ"ח, ט"ו)
ו"שעיר עזים אחד לחטאת לה'" - "אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח" (חולין ס:).

לפי דברי רש"י בפרושו לפ' פינחס זהו מדרש אגדה, ואילו מדרש ההלכה מפרש:
"נשתנה שעיר שנאמר בו "לה'" - ללמדך שמכפר על שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף - שאין מכיר בחטא אלא הקב"ה בלבד" (על יסוד שבועות ט.) -

נראה אפוא, ששתי כפרות הן:
כפרה לה' "על שמיעט את הירח",
וכפרה לישראל על שגגותיהם, שלא נודעו להם לא בתחילה ולא בסוף.

ואם ישאל השואל: כפרה לה' - כיצד? בא ר' צדקיה בן אברהם הרופא, בעל "שבלי הלקט" (בן המאה ה-13) ומסביר:
"שעירי חטאת לכפר בעדם" (בתפילת מוסף של ר"ח) - תיקון לשון הוא, כמו שאמרו רבותינו, שעיר זה יהא כפרה עלי על שמיעטתי את הירח, וזהו פרושו: שעיר זה יהא כפרה על ישראל, אם ישגו בחשבון תולדת הלבנה, ונחת רוח יהא זה ללבנה שיתכפרו בני ישראל בחידושה על שגרמתי לה להתמעט. ומהו לשון עלי? כאדם האומר לחברו: עלי זה הדבר, אני ערב לך בזה" (שבלי הלקט קע"ו).

(פרוש דומה - בתוספות שבועות ט. ד"ה שעיר בשם הערוך).

נמצאנו למדים, שלשון התפילה
"זמן. כפרה לכל תולדותם" אין כוונתה (כפי שנראה לומר בפשטות) זמן כפרה לכל דורות או לכל בני עמך (תולדותם = תולדות עמך), אלא היא רומזת לכך, שישראל עשויין לשגות בחשבון תולדת הלבנה, ואין כפרה על ה'"

אלא כדי לשבר את האזן ולומר לך, שהקב"ה ערב לכפרת עוונותיהם של ישראל. הווה אומר: "תולדותם" = שגיאותיהם בחשבון המולד.

אך הביטוי "לכל תולדותם" נתפרש גם בפנים אחרות. ר' יהודה הלוי (המאה ה-12) הבין את המלה "תולדותם" כמוסבת על החודשים ופרש אותה:
קורותיהם, מאורעותיהם. בדברו על ערכה של התפילה כ"מזון הנפש" ועל כוחה המטהר, הוא כותב (הכוזרי ג, ה):
"...ואחר כן יהיה עתיד לרפואה החודשית שהיא זמן כפרה לכל תולדותם, רוצה לומר תולדות החודשים וחידושי הימים כמו שאמר (משלי כז, א) "כי לא תדע מה ילד יום".

לשון אחרת: ר"ח הוא זמן כפרה, שבו יתכפר כל אשר קרה והתרחש במשך ימי החודש שחלף, וביום זה ישאבו ישראל כוחות חודשים לעבודת הבורא בחדש הבא. (לעצם הפרוש "תולדות" =קורות - עיין גם בראב"ע בפרושו לבראשית ל"ז, ראש פ' וישב) ומרן המחבר (ר' יוסף קארו) לא רק מביא את פירושו זה של ר"י הלוי, אלא אף מסכמו ומסכים עמו:
"עולת ר"ח שהייתה באה על תולדת ימי החדש ולפיכך קראו ר"ח זמן כפרה..." (בית יוסף - טור א"ח תכ"ג).


ערב ראש חדש = יום כפור קטן
והנה מרעיון הכפרה אין אלא צעד קטן לרעיון ה ת ש ו ב ה, המביאה לידי כפרה, ואחד הדרכים המביאים לידי תשובה הריהו, כמובן, הצום. אך
"אין גוזרין תענית על הצבור בראש חדש" (תענית פרק ב' משנה י'),

אין להתפלא אפוא על כך, שנתהווה המנהג להתענות בערב ראש חדש. אמנם קשה לברר, מתי בדיוק נולד המנהג הזה לראשונה, אך כבר הב"ח (טור או"ח תרפ"ו), ר' יואל סרקיס, מגדולי חכמי פולין במאה ה-16 וה-17, מזכיר את,
"מי שרגיל להתענות בערב ר"ח".

דברים מפורשים יותר אנו קוראים אצל חכם אחד מחכמי פולין, ר' אברהם אבלי גמבינר (בן המאה ה-17) הכותב ב"מגן אברהם" (ש"ע א"ח תי"ז):
"נהגו קצת להתענות ערב ר"ח... הטעם משום מעוט הירח. ושמעתי שהמקובל ר' ישראל סרוק זצ"ל התענה ביום המולד עד שהגיע המולד ואז אכל, אפילו חל המולד בחצי היום... ונראה לי מנהג טוב לומר סליחות קודם תפילת המנחה, כי מן המנחה ולמעלה חל ר"ח.

דבריו אלה של בעל "מגן אברהם" מצביעים במפורש על המקור הקבלי של הצום בערב ר"ח. יתר על כן: הם מלמדים אותנו ג"כ, שאחד מחכמי הקבלה, שהפיצו תורה זו באירופה, לא התענה בערב ר"ח דווקא כי אם ביום המולד. אך בל נסיק מכאן, שהצום הזה לא בא לשם כפרה על "תולדות" החודש שעבר (בהתאם לנאמר לעיל בשם ר"י הלוי ור"י, קארו), אלא בקשר למיעוט הירח בלבד; הלוא כה דבריו של בעל "פרי חדש" (ר' חזקיה די סילוה, יליד ליוורנו, סוף המאה ה-17) על א"ח סימן תי"ז.
"יש אנשי מעשה שנוהגים להתענות כל ערב ר"ח בשביל מיעוט הירח, ומטו משמיה דמהר"מ קורדווירו ז"ל שהיה קורא אותו יום כיפור קטן, לפי שבו מתכפרין עוונות של כל החדש דומיא דשעיר ר"ח, כדאמרינן במוסף זמן כפרה לכל תולדותם.."

עוד יותר ברורים דברי בעל "אליה רבה", הוא י' אליה שפירא, הלמיו. ה"מגן אברהם": יליד פראג (1660) וראש ישיבה בעיר זו, בהערותיו להלכות ר"ח:
"...אנשי מעשה מתעניין ער"ח והוא במקום שעיר ר"ח על מעוט ירח.." (או"ח סימן תי"ח).

ושוב:
"...שארז"ל והביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח, כלוטו בעבורי על. שמיעטתי הירח ממאור שלה, ואני רוצה לעשוי לה כבוד שיתכפרו בה כל ישראל בכל עת: שמתחדש... וע' בהרי"ף דמגיה בש"ס דצ"ל הביאו כפרה אלי באלף, ולא בעין עלי..." (שם תי"ט).

ר' משה קורדווירו, גדול מקובלי צפת בתקופה שלפני האר"י (אמצע המאה ה-16), הוא הוא אפוא אשר טבע את המטבע "יום כפור קטן"; בכך מתאשר שוב שורשו הקבלי של: המנהג, אלא שלפי דברי בעל "פרי חדש" לא מדובר עוד על, צום ביום המולד, וגם עניין "מיעוט הירח", מתקשר בעליל עם "כפרת עוונות של כל החודש" לא הקב"ה זקוק לכפרה כי אם ישראל, אלא שכביכול הוא רוצה לעשות: כבוד ונחת רוח ללבנה, שבכל. עת התחדשותה יתכפרו בה ישראל. לדאבוננו, אי אפשר לנו לעיין בדברי רמ"ק: עצמו, ולפיכך קשה לקבע, מה בדיוק "מטו משמיה" ומה הוסיפו על כך ה"פרי חדש" ובעל "אליה רבה".

מכל מקום ברור לנו מעתה, שמנהג התענית בערב ר"ח והשם "יום כפור קטן".
א) קשורים ברעיון הכפרה על מיעוט הירח;
ב) נתהוו בחוגי חכמי הקבלה בצפת של המאה ה-16; ג) הופצו כנראה באירופה ע"י מקובלים כמו ר"י סרוק, ר"מ קורדווירו או תלמידם. רע מנחם עזריה די פאנו ואחרים.

וכמובן אין להתפלא על שהמקורות המאוחרים יותר מביאים את המנהג בשם חכמים שונים (ביניהם גם האר"י ז"ל עצמו) ובהבדלים מסוימים בנוגע לפרטים.
זה מדבר על צום,
זה - על ביטול מלאכה,
ושלישי - על הליכה על קברי. צדיקים;

כאן ייאמר "עד חצות כמו ערב יום כפור",
ושם ידובר על "כל היום כיום כפורים".
מקור אחד יורה על סדר סליחות (ורצוי: בעמידה דווקא),
ומקור אחר - על "תפילות ותחנונים על אורך הגלות וקריאת פרשת קורבנות, פ" ויקרא ופ' צו וכל: ספר תהלים".

במיוחד שנויה במחלוקת קביעת יום התענית, כאשר ערב ר"ח אל בשבת: היצומו, ביום ה' שלפניו או בערב שבת קדש? - את סכום הדיונים האלה אפשר (למצוא ב"משנה ברורה" (סימן תי"ז ס"ק ד', החל מ"יש שנוהגין להתענות"), ובין היתר נאמר שם:
"והכל לפי כוח האדם.... אף מי שאינו מתענה, מ"מ יראה לעשות תשובה ביום זה ולתקן את אשר עיוות בכל החודש..." (סקירה מפורטת של הנאמר על מנהגי ערב ר"ח בספרות ההלכה נתנת בסידור "צלותא דאברהם", שירותא דצלותא כנ"ל, עמ' תל"א-תל"ג).


סדר הסליחות
על סדר הסליחות (שהבאנו תיאורו בראשית המאמר) כותב אלבוגן ("תולדות התפילה והעבודה בישראל", תרגם מגרמנית ב' קרופניק, חלק ראשון ע' 92): יר' משה קורדובירו הביא את המנהג לאיטליה ומשם פשט בארצות הצפון (וכל נוסח הסליחות מאיטליה, ושם המחבר ר' יהודה די מודינא.

אמנם נכון הוא, שפיוט הפתיחה "יום זה יהי משקל כל חטאתי בטל במיעוטו כדמות ירח (היום)" הוא פרי עטו של אותו חכם איטלקי מופלא, ר' יהודה אריה די מודינא (נולד ב-1571, נפטר ב-1648); עדות לכך האקרוסטיכון שבפיוט. אך יתר הסליחות קדומות יותר, ומחבריהן לא הועידו אותן ליו"כ קטן, שלא היה קיים בזמנם. - הסליחה "משאת כפי מנחת ערב רצה נא בכשר", שכל מחרוזת שבה מסתיימת בפסוק, שיש בו מלת "מנחה", בוודאי נתחברה לצורך תפילת מנחה של יום הכיפורים, כפי שאפשר ללמוד מתוך המשפט "קבל הגיון לבי אשר ערכתי זה עשרת הימים" (רמז לעשרת ימי התשובה), אלא שבסדר יו"כ קטן הומר הביטוי הזה ב"זה כמה ימים" כדי להתאימו למסגרתו החדשה. מחבר הסליחה הזאת הוא ר' מרדכי בן שבתאי הארוך, שחי, כנראה, באיטליה (או ביון) בראשית המאה ה-13. קדומה עוד יותר היא הסליחה "א-לוקי בשר עמך מפחדך סמר", שגם היא בנויה על פסוקי "מנחה" ושגם היא נתחברה כסליחה למנחה של יוה"כ (מוזכר בה "זכר פר פנים ושעיר פנימי וחיצון"), ואולי היא שמשה דוגמה לסליחה "משאת כפי" הנ"ל, הארוכה ממנה בהרבה. מחברה הוא ר' אליעזר הלוי, מחכמי צרפת בראשית המאה ה-12, שאביו ר' יצחק היה רבו של רש"י.

הפזמון "בת עמי לא תחשה" - "יסודתו על אבות אברהם יצחק ויעקב להיות זכותם תגן עלינו וראשי חרוזיו בנימין" (אולי. רבי בנימין בר זרח? הבית האחרון הוא: "וזרחה לכם יראי שמי"). גם סליחה זו קשורה בתפילת מנחה, שכן הבית החוזר הוא "לה' מגישי מנחה בצדקה".

בהמשך הסדר אנו מוצאים פיוט ארמי בן עשר שורות, רמז לעשרה מאמרות שבהם נברא העולם, לעשרת הדברות או - אולי - לעשר הספירות. כל שורה פותחת במלים "רחמנא אידכר לן" ומסתיימת ב,,בדיל ויעבר" - כלומר: בשל שלש עשרה מדות המוזכרות בפסוק "ויעבר וגו'" (שמות לד, ו). אחריו באות תחנות ונוסחאות-וידוי שונות - ביניהן פיוט הלקוח מסדר מוסף ליוה"כ, "ווידוי הגדול לרבנו נסים זצ"ל", נוסח "אשמנו" מתוך סדור ר' עמרם גאון, סדר "שמות" - הכל לפי מתכונת התפילות של ימי הסליחות ושל יום הכפורים.

אין בידנו לקבוע, מי הוא החכם, שערך "סדר יו"כ קטן" זה כמות שהוא לפנינו: מי בחר במזמורי התהלים (קב, ח, כ) הנאמרים בו, מי כנס את הסליחות ואת התחינות השונות ועשאן אסופה אחת, מי הנהיג לראשונה קריאת פ' ויחל וקריאת הפטרת דרשו, ועוד ועוד.

אך ניתן אולי לסכם את השתלשלותו של מנהג "יו"כ קטן" לפי הקווים הבאים:

דברי חז"ל בדבר השעיר לה' ובדבר הכפרה על שמיעט את הירח מחד גיסא, נוסח התפילה שראשי חודשים "זמן כפרה" הם מאידך גיסא - היה בהם כדי לעורר את חכמי הקבלה מימי האר"י ותלמידיו לחפש כעין תחליף לשעיר של ר"ח ולהתוות דרכי תשובה נאותות, כדי שיתכפרו עוונות החודש עם סיומו. הניסוח המיסטי של כפרה על ה' על שקיפח כביכול את הלבנה, וההסבר הרציונלי, שכפרה זו מוסבת על עוונות ישראל במשך החודש או בקשר לקביעת המולד, קדמו שניהם להתהוות מנהג יו"כ קטן ובנראה שמשו בה בהתהוות זו, בערבוביא. כך צמחה התענית ביום המולד או בערב ר"ח, ומשפשט מנהג התענית, הורכב גם סדר סליחות, שאינו אלא לקט של פיוטים ותחינות, שנתחברו עוד מקודם לצרכים אחרים - פרט לפיוטו של רי"א די מודינא שהוא אמנם פיוט מובהק לערב, ר"ח, שבו "דמות ירח בטלה במיעוטה". דומה, שמעולם לא הגיע ערב ר"ח לדרגת "תענית צבור" של ממש, אך חסידים ואנשי מעשה נוהגים בו עד היום הזה, קרוב ל-400 שנה אחרי פטירתו של ר' משה קורדווירו, "שהיה קורא אותו יום כפור קטן".