סמלי אילנות ושורשיהם
ד"ר חיים מ. י. גבריהו
מחניים ס"ה, תשכ"ב
|
תוכן המאמר: עצי מים ועצי חיים בנבואת יחזקאל ובמגילת ההודיות במדבר-יהודה היונק היוצא מן השורש כסמל לתחייה מחדש עקר השורש בחלום האילן של נבוכדנאצר מלך חולם חלומות שורש אילן מחושק בחישוקי מתכת תקציר: "כי האדם עץ השדה", הסימבוליקה של העץ כפי שהוא מופיע בנבואה ובחלומות המלך הבבלי נבוכדנאצר. מילות מפתח: מים, עץ, שורש, חיים, ענף, אילן, חוטר. |
ביהדות נקבע ראש השנה לאילן. קיימים יחסי גומלין בין האדם והעץ. אבותינו, שהיו איכרים ועובדי אדמה, הכירו יפה את טבע העץ. בתנ"ך הועלה העץ, שורשיו, גזעו וענפיו, לסימבוליקה גבוהה של גורל אדם ועם. נעסוק כאן בשני נושאים אלה.
האחד:
עצי מים ועצי חיים בנבואת יחזקאל ובמגילת ההודיות במדבר-יהודה
"יפה ענף וחורש מצל וגבה קומה ובין עבתים הייתה צמרתו".העץ חטא בחטא הגאווה כי
"וייף בגדלו באורך דליותיו כי היה שרשו אל מים רבים. ארזים לא עממהו בגל-אלוהים, ברושים לא דמו אל סעפתיו וערמנים לא היו כפארתיו כל עץ-בגן-אלוהים לא דמה אליו ביופיו" (שם, פסוק ז-ח).לכן, בוא יבוא עונשו,
"לכן כה אמר אדני ה' יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו אל בין עבותים ורם לבבו בגובהו" (שם, פס' י').קיים דמיון בין האדם לבין העץ.
האנשים הם שותי מים
וגם העצים שותים מים,
לכן קורא להם הנביא בשם "עצי מים".
גורל פרעה המתגאה יהיה כגורל העץ הגדוע (פס' י"ד)
"למען אשר לא יגבהו בקומתם כל עצי מים ולא יתנו את צמרתם אל בין עבותים ולא יעמדו אליהם בגבהם כל שתי מים כי כולם נתנו למות אל ארץ תחתית בתוך בני אדם אל יורדי בור.כריתתו של העץ ומפלתו של פרעה היו למשל לכל הגויים -
"מקול מפלתו הרעשתי גויים בהורידי אתו שאולה את יורדי בור וינחמו בארץ תחתיות כל עצי עדן מבחר וטוב לבנון כל שתי מים" (פס' ט"ז).בתנ"ך נזכר עוד פעם בספר דניאל, סיפור מפורט על דמיון בין גורל המלך נבוכדנאצר לגורל אילן גדוע. לדבר זה עוד אשוב בחלקה השני של הרשימה.
הביטוי "עצי מים" ביחזקאל השפיע על בעל ההודיות במגילת מדבר יהודה. בעל המגילה, מליץ דעת ברזי פלא, משווה עצמו לגנן בשתילים רכים. הגן הוא גן-אלוהים, יפה ונחמד ובו שני מיני עצים, השונים בגורלם זה מזה תכלית שינוי. עצי המין האחד הם של רשעים, רודפי מנהיג הכת ואנשיו, והם נקראים "עצי מים". עצי המין השני נקראים בשם "עצי חיים", המסמלים את אנשי הכת. הם מוסתרים בזמן הראשון ע"י "עצי המים", המתרוממים לגובה כפי שמתואר ביחזקאל, אך בסופו, של דבר יגדלו "עצי החיים", יפרחו ויתפשטו בתבל כולה. הם יהיו דומים לשורשים לצמחים, המסמלים את ישראל לעתיד לבוא, המכה שורשים רחבים בעולם.
בעל מגילת ההודיות אומר על עצמו:
"אודך ה' כי נתתני במקור נוזליםהוא משווה את עצמו ואת אנשיו, בהווה, כשעדיין לא זכו לכבוד בעיני העם כולו,
ויבשה ומבוע מים בארץ ציה".
ל"עצי חיים במעיין רז מחובאים בתוך כל עצי מים".סימבוליקה זו מפותחת אצלו מאד. הוא ואנשיו יהיו -
"להפריח נצר למטעת עולם להשרישלעומת זאת לא יחזיקו מעמד
טרם יפריחו ושורשיהם ליובל ישלחו
ויפתח למים חיים גזעו".
"עצי מים", כי - "אל יובל לא ישלחו שורש".
היונק היוצא מן השורש כסמל לתחייה מחדש
התופעה הטבעית שמשרשו של עץ כרות או עץ זקן ומת, יצא יונק חדש, מודגשת פעמים רבות בתנ"ך, כסמל לתחייה לאומית. על הרשעים, שופטי ארץ אומר ישעיהו -
"אף בל נטעו אף בל זרעו אף בל שרש בארץ גזעם וגם נשף בהם ויבשו כקש תשאם" (ישעיהו מ' 24).כיו"ב אומר איוב -
"אני ראיתי אוויל משריש ואקוב נווהו. פתאום" (איוב, ה' 3).רעיון זה, ששורש רשעים לא יצליח לעשות פרי, חוזר בתנ"ך בצורות שונות, כגון:
(הושע ט' 16) -
"הכה אפרים שרשרם יבש פרי בלי יעשון גם כי ילדון והמתי מחמדי בטנם",וכן אומר עמוס על האמורי:
"ואשמיד פריו ממעל ושורשיו מתחת" (עמוס, ב' 9).לעומת שורש השווא של הרשעים, חזק ומוצק הוא שורש הצדיקים
"ושורש צדיקים בל ימוט" (משלי, י"ב 3)ובהמשכו:
"חמד רשע, מצוד רעים ושרש צדיקים יתן" (שם 12).ומשרשו של היחיד אל השורש המסמל את העם או מלכו: דבר זה נזכר בצורות שונות, פעמים הרבה בתנ"ך. בישעיהו פרק ל"ז 31-30 נזכרת השארית של השורשים הקדומים, ותחילת ההשפעה המבורכת של השורשים החדשים; היינו, הזריעה החדשה שאתה מתחילה נחמה לישראל -
"וזה לך האות אכול השנה ספיח ובשנה השניה שחיס ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכלו פרים, ויספה פליטת בית-יהודה הנשארה שרש למטה ועשה פרי".עם ישראל הוא שורש של גפן שיצא ממצרים, המתפשט בעולם:
"גפן ממצרים תסיע תגרש גויים ותטעה. פנית לפניה ותשרש שורשיה ותמלא ארץ. כמו הרים צלה וענפיה ארזי אל. תשלח קצירה עד ים ואל נהר יונקותיה". (תהלים, פ'. 9, 10, 11, 12).איוב- פרק י"ד מסביר במשל מפורט, שגדול כוחו של העץ מכוח האדם -
"כי יש לעץ תקווה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל. אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו. מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע. וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו" (איוב, י"ד 7, 8, 9, 10).זוהי כמובן גישה פסימית. ולעומת זאת מרים ישעיהו את הנצר היוצא מן השורש, לדרגת סמל משיחי,
"ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה" (ישעיהו י"א, 1).בתופעה זו מסביר הנביא את רעיון השארית -
"ועוד בה עשיריה ושבה והייתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קודש מצבתה". (ישעיהו ו' 13) -ועוד נשאר בה שארית "ושבה והייתה לבער" - תשוב האדמה להיות מקום מרעה כפי שנאמר להלן על הנותר בקרב הארץ:
"והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן" (פרק ז' 21).או לפי פירוש אחר, כאשר הם במצב של השלכת העלים בלי פרי. "מצבת בם" - השורש והכוח חבוי בתוכם.
"כאלה וכאלון כאשר הם כרותים",
"זרע קודש מצבתה" - זרע קודש יפרח מחדש מתוך מצבת השורש.
עקר השורש בחלום האילן של נבוכדנאצר
בדניאל פרק ד' מסופר על חלומו השני של נבוכדנאצר, העוסק בגורל עצמו, בעוד שהחלום הראשון על הצלם הגדול (דניאל פרק ב'), מכוון לגורל מלכותו. היא רואה בחלומו עץ גדול ותקיף, אשר גובהו יגיע עד לשמים, משופע בעושר ענפים, מתחתו תשכון חית השדה, ובענפיו ידורו ציפורי השמים. המלך ראה בחלומו מלאך יורד מן השמים, האומר לגדוע את האילן ולקצץ את ענפיו. אולם אין כאן עקירה מוחלטת, כי עיקר השורשים נשארים באדמה, מחושקים בחישקוי ברזל ונחושת:
"ברם עיקר שרשוהי בארעא שבקו ובאסור די-פרזל ונחש בדתא די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם חיותא חלקה בעשב ארעא" (דניאל, ד' 12).סמל זה של שרש אילן המוקף טבעות מתכת, היה לחידה בעיני חוקרי תנ"ך.
מלך חולם חלומות
כתובת אחת נמצאה במערה הרביעית ליד קומרן המבוססת על אגדה שנבונאיד היה אחד הנלווים אל ה', היינו מתייהד. לפי התפילה הארמית שנמצאה במדבר-יהודה, סבל נבונאיד ממחלה קשה של שחין. יש אפוא לראות במסורת זו את ההסבר האמיתי לנטישת עיר הבירה, יש לציין, דרך אגב, (שמותר כיום להניח; במידה רבה של סבירות, שגדולי החכמים, שמעיה ואבטליון, היו מצאצאי של נבונאיד זה. לפי הידוע לנו מתוך טכסטים אכדיים, רצה נבונאיד להנהיג רפורמה דתית בבבל. הוא הניח שאל הירח - סין - עולה בחשיבותו על אל האוויר - בל -מרודך -. נבונאיד מצא תבנית ארכאית של אל הירח במדבר ערב, הביאה לבבל והכריז שסין הוא מלך האלים. דבר זה עורר התרגשות בקרב כוהני המקדש הראשי של מרודך בבל, והם הסגירו את העיר בבל לידי שר צבאו של כורש בלי מלחמה. במאורע זה נהרג בלשצאר, ונבונאיד נשבה או נהרג.
אולם הרקע המסופר בפרק ד' בדניאל הוא חלום של נבונאיד. היה זה מלך שהרבה לחלום חלומות. חלומות רבים משלו נזכרים בטכסטים אכדיים, כאשר יצא למדבר ערב לקח עמו יהודים מבני הגלות וביניהם גם חכמים פותרי חלומות. הוא זה שיסד את הישוב היהודי בצפון ערב, ואשר הקים את המדינה היהודית בתימא, במדינה, ובחיבר, מדינה אשר נהרסה ע"י מוחמד. בתפילת נבונאיד שנמצאה במדבר יהודה, נאמר, עפ"י התרגום העברי שהוכן על ידי:
"דברי התפילה אשר התפלל נבונאיד מלך א(שור וב)בל המלך (הגדול כאשר נוגע) בשחין רע בדבר א(להי האלהי)ם. בתימא (העיר בשחין רע) מנוגע הייתי שבע שנים, ו(ל)ב(קר הייתי) שווה וחטאי נשא לו (או: סלח לו) חכם והוא (איש) יהודי מ (בני הגלות בבבל והוא - הביע וכתב לעשות יקר ו(גדולת הד)ר לשם אל(הי האלהים. וכן כתב: כאשר) נפגעת בשחין ר(ע בתימא העיר כדבר אלהי האלהים שנים). שבע מתפלל היית' אתה לאלהי) כסף וזהב נחושת וברזל) עץ ואבן וחרס יען כי (היית סבו)ר שאלהים ה(ם).
שורש אילן מחושק בחישוקי מתכת
באסטילה שנמצאה בחרן מפוסלת דמותו של נבונאיד עצמו בתבליט, כשהוא מחזיק בידו שרביט מלוכה. שרביט זה שונה מיתר שרביטי מלוכה הידועים מימי קדם, מכירים עליו, שהוא מחושק בטבעות של מתכת. צורה כזו של גזע עץ מחושק בטבעות מתכת, מופיע רק בעצים מקודשים הנקראים עצי חיים. אפשר להבין שנבונאיד המוזר לקח לו כשרביט מלוכה דמות של עץ חיים, כשהוא מחושק בטבעות מתכת.
אנו יכולים להבין עתה את פשר חלום האילן. יש כאן מעין הסבר חלום ע"פ סימבוליקה כמעט פרוידיאנית. המלך דואג לגורל מלכותו, והרי הוא חולם שנגדע העץ, אך עיקר השורש נשאר קיים. הפתרון של החכם היהודי הוא כפי הנזכר בדניאל פרק ד' פסוק כ', שיעברו עליו שבעה עידנים ואז ישוב מן המדבר אל מלכותו. ואמנם כך קרה אצל נבונאיד. הוא חזר למלכותו בבבל וישב בשלווה שנים אחדות. אולם ממלכתו התפוררה כאשר נכבשה במהירות ע"י חילות כורש.
מצאנו אפוא, בעזרת חומר ארכיאולוגי, פירוש לפסוק תמוה. - "עיקר שרשוהי בארעא שבקו".
