פרשה ב


תוכן הפרשה:

[אני חבצלת השרון]
[כשושנה בין החוחים]
[כתפוח בעצי היער]
[ופריו מתוק לחכי]
[הביאני אל בית היין]
[סמכוני באשישות]
[שמאלו תחת לראשי]
[השבעתי אתכם בנות ירושלים]
[אם תעירו ואם תעוררו]
סדרא תנינא א
[קול דודי הנה זה בא]
[מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות]
[דומה דודי לצבי]
[או לעופר האילים]
[ענה דודי ואמר לי]
[כי הנה הסתו עבר]
[הנצנים נראו בארץ]
[התאנה חנטה פגיה]
[יונתי בחגוי הסלע]
[אחזו לנו שועלים]
[דודי לי ואני לו]
[הרועה בשושנים]
[עד שיפוח היום]

[אני חבצלת השרון]
(א) א אני חבצלת השרון
אמרה כנסת ישראל: אני היא וחביבה אני, אני שחבבני הקדוש ברוך הוא משבעים אומות.
חבצלת השרון
שעשיתי לו צל על ידי בצלאל. דכתיב: (שמות ל"ז)ויעש בצלאל את הארון.
השרון
שאמרתי לפניו שירה על ידי משה. דכתיב: (שמות ט"ו)אז ישיר משה ובני ישראל.

דבר אחר:
אני חבצלת השרון
אני היא וחביבה אני. אני היא שהייתי חבויה בצלן של מצרים, ולשעה קלה כנסני הקדוש ברוך הוא לרעמסס, והרטבתי מעשים טובים כשושנה, ואמרתי לפניו את השירה. שנאמר: (ישעיה ל') השיר יהיה לכם, כליל התקדש חג.

דבר אחר:
אני חבצלת השרון
אני היא וחביבה אני. אני היא שהייתי חבויה בצלו של ים, ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה, והראיתיו באצבע מנון עבורי. שנאמר: (שמות ט"ו) זה אלי ואנוהו.

דבר אחר:
אני חבצלת השרון
אני היא וחביבה אני. אני היא שהייתי חבויה בצלו של סיני, ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה, בידי ולבי ואמרתי לפניו: (שם כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

דבר אחר:
אני חבצלת השרון
אני היא וחביבה אני. אני היא שהייתי חבויה ודמוסה בצלן של מלכיות, למחר כשיגאלני הקדוש ברוך הוא מצלן של מלכיות, אני מרטבת כשושנה ואומרת לו שיר חדש. שנאמר: (תהילים צ"ח) שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה, הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו.

(ב) ר' ברכיה אמר:
הפסוק הזה המדבר אמרו. אמר המדבר: אני מדבר וחביב אני, שכל טובות שבעולם חבויין בי. שנאמר: (ישעיה מ"א) אתן במדבר ארז שטה.
נתנם לי הקדוש ברוך הוא, שיהו שמורים בי, וכשהקדוש ברוך הוא מבקשם ממני, אני מחזיר לו פקדונו בלא חסרון, ואני מרטיב מעשים טובים ואומר לפניו שירה. שנאמר: (שם ל"ה) יששום מדבר וציה.

משום רבנן אמרו:
הארץ אמרה אותו, אמרה אני היא וחביבה אני, שכל מתי העולם חבויין בי, שנאמר: (ישעיה כ"ו) יחיו מתיך נבלתי יקומון.
לכשיבקשם הקדוש ברוך הוא ממני, אחזירם לו וארטיב מעשים טובים כשושנה.
ואומרת שירה לפניו, שנאמר: (שם כ"ד) מכנף הארץ זמירות שמענו.

(ג) רבי יודן ורבי אליעזר -
רבי יודן אמר:
אני חבצלת
לא היא חבצלת ולא היא שושנה, אלא כל זמן שהיא קטנה, הוא קורא אותה חבצלת
הגדילה, קורא אותה שושנה חבצלת.
ולמה נקראת חבצלת?
שחבויה בצלה.

אמר רבי אליעזר:

משל את הצדיקים במשובח שבמינים, ובמשובח שבאותו המין.
המשובח שבמינים, כשושנה.
ובמשובח שבאותו המין שושנת העמקים.
ולא כשושנת ההר שנוחה להכמש, אלא כשושנת העמקים, שמרטבת והולכת.
של את הרשעים במגונה שבמינים, ובמגונה שבאותו המין.
מגונה שבמינים, כקש לפני רוח.
אם תאמר כמוץ שבבקעה, כבר יש בו לחלוח, אלא ורדף המוץ הרים לפני רוח.

רבי אבא בר כהנא אמר:
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: אני היא וחביבה אני, שנתונה בעמקי הצרות, וכשידלני הקדוש ברוך הוא מהצרות, אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה לפניו. הדא הוא דכתיב: (שם כ"ו) ה' בצר פקדוך.

אמרה כנסת ישראל:
בשעה שאת מעמיק עיניך בי, אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה.
הדא הוא דכתיב: (תהילים ק"ל) שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'.

רבנן אמרין:
כנסת ישראל אמרתהו, אמרה כנסת ישראל: אני היא וחביבה אני, שאני נתונה בעמקי גיהנם, וכשיגאלני הקדוש ברוך הוא ממעמקיה. הדא הוא דכתיב: (שם מ') ויעלני מבור שאון.
אני מרטבת מעשים טובים ואומרת לפניו שירה. הדא הוא דכתיב: (שם) ויתן בפי שיר חדש.

אתיא דרבנן כההיא דאמר ר' אלעזר המודעי:
עתידים שרי אומות העולם לעתיד לבא, שיבואו לקטרג את ישראל לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים: רבונו של עולם! אלו עבדו עבודת כוכבים ואלו עבדו עבודת כוכבים, אלו גלו עריות ואלו גלו עריות, אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים.
מפני מה אלו יורדין לגיהנום ואלו אין יורדין?
והקדוש ברוך הוא משיב להם ואומר: אם כן הוא ירדו כל העמים עם אלהיהם לגיהנום.
הדא הוא דכתיב: (מיכה ד') כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו.

אמר ר' ראובן:
אלו לא היה הדבר כתוב, אי אפשר לאומרו, כביכול: (ישעיה ס"ו) כי באש ה' נשפט ה' שופט אין כתיב כאן, אלא נשפט, הוא שאמר דוד ברוח הקדש: (תהילים כ"ג) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי.

דבר אחר:
שבטך,
אלו היסורין.
ומשענתך, זו תורה.
המה ינחמוני וגו'.
יכול בלא יסורין?
תלמוד לומר: "אך".
יכול בעולם הזה?
תלמוד לומר: (שם) אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים.

[כשושנה בין החוחים]
(א) ב כשושנה בין החוחים
ר' יצחק פתר קרייה ברבקה.
שנאמר: (בראשית כ"ה) ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה, בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי וגו'.
אם ללמד שהיא מפדן ארם מה תלמוד לומר אחות לבן הארמי?
אלא אביה היה רמאי, אחיה היה רמאי, ואנשי מקומה רמאין, והצדקת הזאת, יצאה מבינותם.
למה היא דומה?
כשושנה בין החוחים.

ר' פנחס בשם ר' סימון אמר:
כתיב: (שם כ"ח) וישלח יצחק את יעקב פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי, וכלל כולם לרמיות.

(ב) ר' אליעזר פתר קרייה בגאולת מצרים.
מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים קשה לבעלה להלקט.
כך גאולתן של ישראל, הייתה קשה לפני הקדוש ברוך הוא. הדא הוא דכתיב: (דברים ד') או הנסה אלוהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי.

ר' יהושע בשם ר' חנן אמר:
גוי מקרב עם ועם מקרב גוי אין כתיב כאן, אלא "גוי מקרב גוי", שהיו אלו ערלים ואלו ערלים. אלו מגדלין בלורית ואלו מגדלין בלורית. אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים.
אם כן לא הייתה מידת הדין נותנת שיגאלו ישראל לעולם!

אמר ר' שמואל בר נחמן:
אלולי שאמר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה, לא היו ישראל נגאלין לעולם. הדא הוא דכתיב: (שמות ו') לכן אמור לבני ישראל: אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים.
ואין "לכן" אלא שבועה. היך מה דאת אמר: (שמואל א' ג') ולכן נשבעתי לבית עלי.

אמר ר' ברכיה:
(תהילים ע"ז) גאלת בזרוע עמך בטרוניא.

אמר ר' יודן:
מלבא לקחת לו גוי ועד מוראים גדולים ע"ב אותיות הן, ואם יאמר לך אדם ע"ה, אמור לו: צא מהן גוי השני, שאינו מן המנין.

אמר ר' אבין:
בשמו גאלן, ששמו של הקדוש ברוך הוא שבעים ושנים שמות הן.

(ג) רבי עזריה בשם רבי יהודה
אמר ר' סימון:
משל למלך שהיה לו פרדס וירדו ונטעו שורה של תאנים, ושורה של גפנים, ושורה של רמונים, ושורה של תפוחים, ומסרו לאריס והלך לו.
לאחר ימים בא המלך והציץ בפרדס, לידע מה עשה, ומצא מלא חוחין ודרדרים.
הביא קצצים לקצצו וראה בו שושנה אחת של ורד, ונטלה והריח בה ושבת נפשו עליו.
אמר המלך: בשביל שושנה זו ינצל הפרדס.
כך העולם, לא נברא אלא בשביל ישראל. לאחר עשרים וששה דורות, הציץ הקדוש ברוך הוא בעולמו לראות מה שעשה, ומצאו מים במים, דור אנוש נמחה מן המים, דור המבול נמחה מן המים, דור הפלגה במים.
הביא קצצים לקצצו, שנאמר: (תהילים כ"ט) ה' למבול ישב. וראה שושנה של ורד, אלו ישראל ונטלה והריח בה. בשעה שסדרו ישראל עשרת הדברות ושבת נפשו עליו, בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע.
אמר הקדוש ברוך הוא: בשביל שושנה זו ינצל הפרדס, בזכות התורה ולומדיה ינצל העולם.

(ד) ר' חנן דצפורי פתר קרייה בגמילות חסדים
בנוהג שבעולם עשרה אנשים נכנסין, לבית האבל. ואין אחד מהם יכול לפתוח פיו לברך ברכת אבלים, ובא אחד ופתח פיו וברך ברכת אבלים.
למה הוא דומה?
לשושנה בין החוחים.

ועוד בנוהג שבעולם עשרה בני אדם נכנסין, לבית המשתה. ואין אחד מהן יכול לפתוח פיו, לברך ברכת חתנים, ובא אחד ופתח פיו וברך ברכת חתנים.
למה הוא דומה ביניהם?
כשושנה בין החוחים.

בנוהג שבעולם עשרה בני אדם נכנסין, לבית הכנסת. ואין אחד מהן יכול לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה ואחד מהן פורס על שמע ועובר לפני התיבה.
למה הוא דומה?
כשושנה בין החוחים.

רבי אלעזר אזל לחד אתר אמרי ליה: פרוס את שמע!
אמר לון: לינא חכם עבר לפני התיבה!
אמרין: דין הוא ר' אלעזר דין?!
הוא דמתגלגלין ביה?!
על מגן צווחין ליה רבן?!
נתכרכמו פניו והלך לו אצל רבי עקיבא רבו.
אמר לו: למה פניך חולניות?
תני ליה עובדא.
אמר ליה: צבי רבי דיילף?
אמר ליה: אין, ואלפיה.
לבתר יומין אזל לההוא אתר,
אמרי ליה: פרוס לן את שמע, פרס!
לון עבור לפני התיבה ועבר!
אמרין: אתחסם רבי אלעזר.
וקרון ליה: ר' אלעזר חסמא.

רבי יונה הוה מליף לתלמידוי ברכת חתנים וברכת אבלים
כי היכי דיהוון גוברין בכל מלה.

(ה) רבי הונא פתר קרייה במלכיות.
מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים רוח צפון יוצא ומטה אותה כלפי צפון והחוח עוקצה, אף על פי כן, לבה מכוון למעלה.
כך ישראל, אף על פי שהן נגבין ארנוניות בורסגניות, לבם מכוון כלפי אביהם שבשמים.
שנאמר: (תהילים כ"ה) עיני תמיד אל ה'.

רבי איבו פתר קרייה בגאולת מחר
מה השושנה הזו כשהיא נתונה בין החוחים קשה לבעלה להלקט.
מהו עושה?
מביא אור ושורף חוצה לה, ואחר כך לוקטה.
כך, (איכה א') ציווה ה' ליעקב סביביו צריו.
כגון: חלמיש לגווה.
יריחו לנועדן.
סוסיתן לטיבריה.
קסטרא לחיפא.
לוד לאונו.
הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ה') זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה.
למחר, כשיגיע הקץ, מה הקדוש ברוך הוא עושה?
מביא האור ושורף חוצה לה. הדא הוא דכתיב: (ישעיה ל"ג) והיו עמים משרפות סיד.
מה כתיב תמן?
(דברים ל"ב) ה' בדד ינחנו.

(ו) אמר ר' אבון:
מה שושנה זו
שרב יוצא עליה והיא כמושה, יצא טל היא מפרחת.
כך, כל זמן שצלו של עשו קיים, כביכול נראין כמושין בעולם הזה, עבר צלו של עשו, ישראל מרטיבין והולכין. הדא הוא דכתיב: (הושע י"ד) אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה.

מה השושנה הזו,
אינה בטלה לעולם, אלא גב ריחה.
כך ישראל אינן בטלין, אלא גב מצוות ומעשים טובים.

מה שושנה זו, אינה, אלא לריח.
כך לא נבראו הצדיקים, אלא לגאולתן של ישראל.

מה שושנה זו, עולה לשולחן מלכים תחלה וסוף.
כך ישראל, הן הן לעולם הזה, הן הן לעולם הבא.

מה שושנה זו, נכרת בין העשבים.
כך ישראל, נכרין בין אומות העולם. שנאמר: (ישעיה ס"א) כל רואיהם יכירום.

מה שושנה זו, מתוקנת לשבתות וימים טובים,
כך ישראל, מתוקנים לגאולה של מחר.

אמר רבי ברכיה:
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "לך אמור להם לישראל, בני! כשהייתם במצרים, הייתם דומין לשושנה בין החוחים עכשיו, שאתם נכנסין לארץ כנען, היו דומין לשושנה בין החוחים תנו דעתכם, שלא תעשו כמעשה אלו וכמעשה אלו. הדא הוא דכתיב: (ויקרא י"ח) כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו וגו'.

[כתפוח בעצי היער]
(א) ג כתפוח בעצי היער
ר' הונא ורבי אחא בשם רבי יוסי בן זמרא:

מה התפוח הזה, הכל בורחין ממנו בשעת השרב.
ולמה כן?
לפי שאין לו צל לישב בצלו, כך ברחו אומות העולם, משבת בצל הקדוש ברוך הוא ביום מתן תורה.
יכול אף ישראל כן?
תלמוד לומר: בצלו חמדתי וישבתי.
חמדתי
אותו, וישבתי.
אני הוא שחמדתי אותו ולא האומות.

רבי אחא ברבי זעירא אמר תרתי:
אמר חדא:
התפוח הזה, מוציא ניצו קודם לעליו.
כך ישראל שבמצרים, הקדימו אמנה לשמועה. הדא הוא דכתיב: (שמות ה') ויאמן העם וישמעו כי פקד ה'.

(ב) רבי אחא ברבי זעירא:
אמר חורי:
מה תפוח זה, ניצו קודם לעליו.
כך ישראל בסיני, הקדימו עשייה לשמיעה. שנאמר: נעשה ונשמע.

רבי עזריה אמר תרתי:
מה התפוח זה, אינו גומר פירותיו, אלא בסיון.
כך לא נתנו ישראל ריח טוב, אלא בסיון.

רבי עזריה אמר חורי:
מה התפוח זה, משעה שמוציא ניצו ועד שגומר פירותיו, חמישים יום.
כך, משעה שיצאו ישראל ממצרים, ועד שקבלו את התורה חמישים יום.
ואימתי קבלו אותה?
(שם י"ט) בחדש השלישי לצאת בני ישראל.

ר' יהודה ברבי סימון אמר תרתי:
מה תפוח זה, את נותן בו איסר ואת מריח בו כמה ריחות.
כך אמר להם משה לישראל: אם מבקשין אתם להגאל בדבר קל אתם נגאלין.
לאחד שלקה ברגליו וחזר על כל הרופאים להתרפאות ולא נתרפא.
ובא אחד ואמר לו: אם אתה מבקש להתרפאות בדבר קל, אתה מתרפא,
טפול לך גללי בהמה.
כך אמר משה לישראל: אם אתם מבקשים להגאל בדבר קל אתם נגאלין. (שם י"ב) ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם.
אמרו לו: משה רבינו! הדא מיסרתא דאזובא, בכמה היא טבא בארבעא מיני או בחמשא מיני?
אמר לון: אפילו בחד והיא גרמה לכון לירש.
ביזת מצרים,
וביזת הים,
וביזת סיחון ועוג,
וביזת שלשים ואחד מלכים.

לולב שהוא עומד על אדם בכמה דמים, ויש בו כמה מצוות, על אחת כמה וכמה!
לפיכך, משה מזהיר לישראל: "ולקחתם לכם ביום הראשון".

(ג) ר' יהודה בר סימון אמר חורי:
משל למלך שהיתה לו אבן טובה ומרגליות. בא בנו ואמר לו: תנה לי.
אמר לו: לך היא, ושלך היא, ולך אני נותנה.
כך ישראל, אמרו לפני הקדוש ברוך הוא: (שם ט"ו) עזי וזמרת יה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: לכם היא, ושלכם היא, ולכם אני נותנה.
ואין עוז אלא תורה, שנאמר: (תהילים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן.

אמר רבי לוי:
שלש קוויות טובות קוו ישראל על הים:
קוו לתורה.
קוו לדגלים.
קוו למשכן.


קוו לתורה
דכתיב: בצלו חמדתי וישבתי.
קוו לדגלים דכתיב: חמדתי.
קוו למשכן דכתיב: וישבתי.
היך מה דאת אמר: (ש"ב ז') כי לא ישבתי בבית, למיום העלותי את בני ישראל ממצרים.

כההיא דאמר רבי מנחמן:
(שמות ט"ו) ויצאו אל מדבר שור. מלמד, שנתנבאו על עצמן, שעתידין להעשות מחנות מחנות, דגלים דגלים, שורות שורות, כמטעת של כרם.

[ופריו מתוק לחכי]
ופריו מתוק לחכי
אמר ר' יצחק:
אלו שנים עשר חדש, שעשו ישראל לפני הר סיני, מתמתקים בדברי תורה.
מה טעם?
ופריו מתוק לחכי
לחכי
היה מתוק, אבל לחיך אומות העולם היה מר כלענה.

(ד) "מאהל מועד"

אמר ר' אלעזר:
אף על פי שנתנה התורה מסיני, לא נענשו ישראל עליה, עד שנתפרשה להם באהל מועד.
לדיוטגמה שהיא כתובתה ומחותמת ונכנסה למדינה ולא נתחייבו עליה בני המדינה,
עד שנתפרשה להם במדינה.
כך, אף על פי שהתורה נתנה בהר סיני, לא נענשו עליה, עד שנתפרש להם באהל מועד.
הדא הוא דכתיב: עד שהבאתיו אל בית אמי, זה הר סיני.
ואל חדר הורתי, זה אהל מועד, שמשם נתחייבו ישראל על ההוראה.

(ה) אמר רבי יהושע בן לוי:
אלו היו האומות יודעים, מה היה אהל מועד יפה להם, באהליות וקסטריות היו מקיפין אותו. שעד שלא עמד אהל מועד, היו שומעים קול הדיבור, ונתרזין מתוך פניקטיהון.
הדא הוא דכתיב: (דברים ה') כי מי כל בשר אשר שמע קול אלוהים חיים.

אמר רבי סימון:
דיפרוספין, היה הדיבור יוצא. סם חיים לישראל וסם המות לאומות העולם.
סם חיים לישראל, (שם ד') כאשר שמעת אתה ויחי - שמעת וחיית.
וסם המות לאומות העולם, שמעו ומתו.
לפיכך, הוא אומר: תחת התפוח עוררתיך - מאהל מועד.

תני רבי חייא:
שמשם היה קול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל.

אמר רבי יצחק:
עד שלא עמד אהל מועד, הייתה נבואה מצויה באומות העולם.
משעמד אהל מועד, פסקה נבואה מהם משם, אחזתיו ולא ארפנו.
ואם תאמר: והלא בלעם בן בעור נתנבא?!
אמור: לטובתן של ישראל נתנבא, שנאמר: (במדבר כ"ד) מה טבו אהליך יעקב.
(שם כ"ג) לא הביט און ביעקב, כי לא נחש ביעקב. מי מנה עפר יעקב דרך כוכב מיעקב.
(שם כ"ד) וירד מיעקב.

[הביאני אל בית היין]
(א) ד הביאני אל בית היין
רבי מאיר ורבי יהודה

ר' מאיר אומר:
אמרה כנסת ישראל: הושלט בי יצר הרע, כיין.
ואמרתי לעגל: (שמות ל"ב) אלה אלוהיך ישראל.
הדין חמרא כד עלל בבר נש, הוה מערבב ליה.

אמר לו ר' יהודה:
דייך מאיר! אין דורשין שיר השירים לגנאי, אלא לשבח. שלא נתן שיר השירים, אלא לשבחן של ישראל.
ומהו הביאני אל בית היין?

אמרה כנסת ישראל: הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין, זה סיני, ונתן לי שם דגלי, תורה ומצוות ומעשים טובים. ובאהבה גדולה קבלתי אותם.

רבי אבא בשם ר' יצחק אמר:
אמרה כנסת ישראל: הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין, זה סיני.
ונתן לי משם התורה, שנדרשת מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא.
מנין?
ודגלו, ומאהבה גדולה קבלתיה, שנאמר: ודגלו עלי אהבה.

רבי יונה אמר:
שני חברים שעוסקין בדבר הלכה, זה אומר בית אב של הלכה וזה אינו אומר בית אב של הלכה.
אמר הקדוש ברוך הוא: ודגלו עלי אהבה.

אמר ר' אחא:
עם הארץ שקורא לאהבה איבה, כגון: ואהבת, ואייבת.
אמר הקדוש ברוך הוא: "ודילוגו עלי אהבה".

אמר ר' יששכר:
תינוק שקורא לְמשֶׁה מַשֶׁה, לְאַהֲרן אַהֲרַן, לְעֶפְרן עֶפְרַן.
אמר הקדוש ברוך הוא: "וליגלוגו עלי אהבה"

אמר רבי חונייא:
לשעבר אדם מראה איקונין באצבעו והיה נזוק, ועכשיו אדם מניח ידו על האזכרה כמה פעמים ואינו נזוק. ולא עוד, אלא שאמר הקדוש ברוך הוא: "וגודלו עלי אהבה".

ורבנן אמרי:
אפילו התינוק מדלג על האזכרה כמה פעמים ואינו נזוק, ולא עוד, אלא אמר הקדוש ברוך הוא: "ודילוגו עלי אהבה".

אמר ר' ברכיה:
אפילו אותן הדגולין, שדגל יעקב באביו. היך מה דאת אמר: (בראשית כ"ז) ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו.
אמר הקדוש ברוך הוא: בהן אני משרה שכינתי. הדא הוא דכתיב: (שמות כ"ו)ועשית יריעות עזים. ולא עוד, אלא שאמר הקדוש ברוך הוא: ודגלו עלי אהבה ודיגולו עלי אהבה.

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
אמרה כנסת ישראל: הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין, זה סיני, ושם ראיתי: מיכאל ודגלו.
גבריאל ודגלו.
וראו עיני טקסים של מעלה ואהבתי אותם.
באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל ורצונם של בני לחנות בדגלים, יחנו בדגלים. הדא הוא דכתיב: (במדבר ב') אישעל דגלו באותות.

[סמכוני באשישות]
(א) ה סמכוני בעשישיות
בשתי אשות:
באש של מעלה
ובאש של מטה.


דבר אחר:
סמכוני באשישות
בשתי אשות:
תורה בכתב
ותורה בפה.


דבר אחר:
סמכוני באשישות
באשות הרבה.
באשו של אברהם.
ושל מוריה.
ושל סנה.
ובאשו של אליהו.
ושל חנניה מישאל ועזריה.


דבר אחר:
סמכוני באשישות
אלו ההלכות המאוששות.
רפדוני בתפוחים
אלו ההגדות שריחן וטעמן כתפוחים.
כי חולת אהבה אני
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! כל חלאים שאתה מביא עלי, בשביל לאהבני לך.

דבר אחר:
כי חולת אהבה אני
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! כל חלאים שאומות העולם מביאין עלי - בשביל שאני אוהבת אותך.

דבר אחר:
כי חולת אהבה אני
אף על פי שאני חולה, אהובה אני לו.
תני, עד שלא יחלה אדם, אוכל מה שמוצא, כיון שחלה מבקש לאכול כל מיני תענוגים.

אמר רבי יצחק:
לשעבר הייתה התורה כלל והיו מבקשין לשמוע, דבר משנה ודבר תלמוד.
ועכשיו שאין התורה כלל, היו מבקשין לשמוע דבר מקרא, ודבר אגדה.

אמר רבי לוי:
לשעבר הייתה פרוטה מצויה והיה אדם מתאווה, לשמוע דבר משנה והלכה ותלמוד.
ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שהן חולים מן השעבוד אין מבקשין לשמוע, אלא דברי ברכות ונחמות.

(ב) תני רבי שמעון בר יוחאי:
בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין?
לבן מלך שעמד מחליו.
אמר לו פדגוגו: ילך בנך לאיסכולי.
אמר לו המלך: עדיין לא בא בני בזיוו, שנשתנה מחליו, אלא יתעדן ויתענג בני, כשלשה חדשים, במאכל ובמשתה ואחר כך ילך לאיסכולי.
כך, בשעה שיצאו ישראל ממצרים, היו בהן בעלי מומין, משעבוד טיט ולבנים.
אמרו לו מלאכי השרת: הרי השעה תן להם את התורה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: עדיין לא בא זיותן של בני, משעבוד טיט ולבנים, אלא יתעדנו בני עד ג' חדשים, בבאר, ומן, ושלו, ואחר כך אתן להם התורה.
ואימתי?
בחדש השלישי.

(ג) בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא ואלו הן:

ר' יהודה ורבי נחמיה רבי מאיר ור' יוסי ורבי שמעון בר יוחאי,
ור' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ור' אליעזר בן יעקב.
שלחו אצל זקני הגליל ואמרו: כל מי שהוא למד יבא וילמד, וכל מי שאינו למד יבא וילמוד. נתכנסו ולמדו ועשו כל צרכיהון.
כיון שהגיע זמנם להפטר אמרו: מקום שנתקבלנו בתוכו אנו מניחים אותו ריקם?!
חלקו כבוד לר' יהודה שהיה בן עיר. ולא שהיה גדול מהם בתורה, אלא מקומו של אדם הוא מכבדו.

נכנס ר' יהודה ודרש:
(שמות ל"ג) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה, הרחק מן המחנה נאמר כאן הרחק ונאמר להלן, (יהושע ג') אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה.
מה רחוק שנאמר: כאן אלפים אמה, אף הרחק האמור להלן אלפים אמה.
(שמות ל"ג) והיה כל מבקש משה אין כתיב כאן, אלא מבקש ה'. מכאן למדנו שכל מי שמקבל פני חברים, כאלו מקבל פני שכינה.
ואתם אחינו רבותינו גדולי התורה, מי שנצטער בכם עשרה מיל או עשרים או שלשים או ארבעים, כדי לשמוע דברי תורה על אחת כמה וכמה! שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרכם בזה ובבא.


נכנס ר' נחמיה ודרש:
(דברים כ"ג) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'.
תני: שתי אומות גדולות, פרשו מלבא בקהל ה'.
למה?
(שם) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים.
וכי צריכין היו ישראל באותה שעה, והלא כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר,
היה הבאר עולה להם,
והמן יורד להם,
והשלו מצוי להם,
וענני כבוד מקיפין אותם,
ועמוד ענן נוסע לפניהם.

ואת אמר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים?!

ואמר ר' אלעזר:
דרך ארץ הוא, שהבא מן הדרך, מקדמין לו במאכל ומשתה.
בא וראה, מה פרע להם הקדוש ברוך הוא לאלו שתי אומות!
כתיב: בתורה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'.
ואתם בני אושא שקדמתם רבותינו במאכלכם ומשקיכם ומטותיכם, הקדוש ברוך הוא יפרע לכם שכר טוב.

נכנס רבי מאיר ודרש:
(מלכים א' י"ג) ונביא אחד זקן יושב בבית אל.
ואיזה זה?
זה אמציה כוהן בית אל.

אמר לו ר' יוסי:
מאיר! פתפותי בצים יש כאן!
איזה זה?
זה יונתן בן גרשם בן משה. הדא הוא דכתיב: (שופטים י"ח) ויהונתן בן גרשם בן מנשה, נון תלוויה במנשה.
זכה - בן משה
ואם לאו - בן מנשה.

חבריא בעון קומי ר' שמואל בר נחמן, אמרין ליה:
כומר לעבודת כוכבים והאריך כל אותן השנים?
אמר לון: הן על ידי שהיתה עינו צרה בעבודת כוכבים.
כיצד?
הוה בר נש אתי למסגד ליה, והוה אמר ליה: בר כמה שנין את?
הוה אמר ליה: בר ארבעין שנין, או חמשין, או שתין, או שבעין,
או בר כמה הוה?
והוה אמר ליה: בר כמה שנין את, בר ארבעין שנין, או חמשין, או שתין, או שבעין,
או תמנין שנין, והדה עבודה זרה לית היא עבידא, אלא מחמשה או תרתי עשרה שנין,
ואת בעי משבוק אלהך ומסגיד ליה דא פחיתא?!
והוא מתבהית ואזיל ליה.
אתא חד בר פחין ואמר ליה כן.
אמר ליה: ומה את יתיב הכא ועבד בה?!
אמר ליה: אנא נסיב אגרי ומסמי עיניה.
כיון ששמע בו דוד, שלח ואייתיתיה ואמר לו: את הוא בן בנו של אותו צדיק ואת עובד עבודת כוכבים?!
אמר לו: כך אני מקובל מבית אבי אבא, מכור עצמך לעבודה זרה ולא תצטרך לבריות.
אמר לו: חס ושלום לא הוא כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה ממך, ולא תצטרך לבריות!
כיון שראה דוד שהממון חביב עליו, עמד ומינה אותו קומסין תסברין.
אמרו: כיון שמת דוד חזר לסורו. הדא הוא דכתיב: (מלכים א י"ג) ויאמר גם אני נביא כמוך וגו'.

כחש לו

מהו כחש לו?
שיקר לו.
ומה שיקר לו?
האכילהו לחם כזבים. וכתיב: (שם) ויהי הם יושבים על השלחן. ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו. והלא דברים קל וחומר: ומה אם זה שכיחש בו והאכילהו לחם כזבים, זכה ששרתה עליו רוח הקדש.
אתם אחינו בני אושא שקבלתם רבותינו במאכל אמת ומשתה ומטה, על אחת כמה וכמה, שישלם לכם הקדוש ברוך הוא שכר טוב.

נכנס רבי יוסי ודרש:
(שמואל ב' ו') וישב ארון ה' בית עובד אדום הגתי וגו'. (שם) ויגד למלך דוד לאמר ברך ה', את בית עובד אדום ואת כל אשר לו.
באיזו זכות?
בעבור ארון האלהים.
ובמה ברכו?
בבנים. הדא הוא דכתיב: (ד"ה א' כ"ו) עמיאל הששי יששכר השביעי. וכן הוא אומר (שם) כל אלה מבני עובד אדום המה ובניהם.
אמרו: שמונה בנים היו לו ושמונה כלות היו לו, וכל חדא מנהון הות ילדת תרין בכל ירחא.
הא כיצד?
טמאה שבעה וטהורה שבעה, והיא יולדת. טמאה שבעה וטהורה שבעה והיא יולדת.
שיתא עשר בכל ירח, תלתא ירחין, הא ארבעין ותמניא.ושיתא דידיה, הא חמשין וארבעה.
ותמניתהון, הא שתין ותרתין. הלא הוא דכתיב: (שם) שישים ושנים לעובד אדום.

חבריא בעון קומי ר' יוחנן אמרו ליה:
מהו דין דכתיב: פעולתי השמיני.
אמר להם: על ידי שפעל פעולה גדולה בתורה.
ומה פעל בתורה?
שהיה מדליק לפני הארון, נר אחד שחרית ונר אחד בין הערבים. והרי דברים קל וחומר: ומה ארון האלהים, שאינו אוכל ושותה ומדבר, אלא שהיו בו שני לוחות אבנים, והדליק בו נר אחד זכה להתברך בכבודו.
ואתם אחינו בני אושא על אחת כמה וכמה!


נכנס ר' שמעון בן יוחאי ודרש:
(מלכים ב' ד') ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם. ושם אשה גדולה ותחזק בו, לאכל לחם.

אמר לו ר' יהודה ברבי סימון:
על ידי שכתב ותחזק בו לאכל לחם, זכתה להחיות את בנה.

רבי יודן בשם רבי זעירא
ור' יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי אמרו:
גדולה היא הפרנסה, שגורמת לתחיית המתים, לבא שלא בעונתה.
צרפית, על ידי שהאכילה את אליהו, זכתה להחיות את בנה.
שונמית, על ידי שהאכילה את אלישע, זכתה להחיות את בנה.

אמר רבי יהודה בר' אלעאי:
אפילו נרות, אפילו פתילות, היה אליהו מעביר ממקום למקום, כדי שלא יטריח לכל בריה.

ר' יהודה בר' סימון אמר:
וכי משלה אכל?! והלא היא והוא משלו אכלו! דכתיב: (מלכים א' י"ז) ותאכל היא והוא הוא והיא כתיב, אלא על ידי שקבלה אותו בסבר פנים יפות ושמשתו, זכתה להחיות את בנה.
ואתם בני אושא גומלי החסד על אחת כמה וכמה!

נכנס ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ודרש:
(שמואל א' ט"ו) ויאמר שאול אל הקיני: לכו סורו רדו מתוך העמלקי, פן אוסיפך עמו.
ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל, בעלותם ממצרים.
וכתיב: (שם) עם כל ישראל, עשה יתרו חסד. והלא לא עשה, אלא עם משה בלבד?!

אמר רבי אלעזר:
יתרו, וודאי עשה חסד עם משה, הדא הוא דכתיב: (שמות ב') קראן לו ויאכל לחם.

אמר ר' סימון:
אין הוא כן, אלא בשכרו האכילו. דכתיב: (שם) וגם דלה דלה לנו.

ר' יהודה ורבי נחמיה ורבנן
רבי יהודה אמר:
דלה לנו ולאבותינו.

ר' נחמיה אמר:
דלה לנו ולרועים.

ורבנן אמרי:
דלה לנו, בזכות אבותינו.
דלה לרועים, בשביל להטיל שלום ביניהם.
ואת אמרת עם כל ישראל עשה חסד?!
אלא ללמדך, שכל מי שעושה חסד עם אחד מגדולי ישראל מעלין לו, כאלו עשה עם כל ישראל.
ואתם אחינו בני אושא על אחת כמה וכמה!

נכנס רבי אליעזר בן יעקב ודרש:

(דברים כ"ז) וידבר משה והכהנים והלוים אל כל ישראל לאמר: הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם. וכי היום קבלו התורה, והלא כבר ארבעים שנה שקבלו את התורה ואת אמרת היום הזה?!
אלא מלמד, כיון ששנה להם משה את התורה וקבלוה בסבר פנים יפות, העלה להם הכתוב, כאלו קבלוה היום מהר סיני. לכך נאמר: היום הזה נהיית לעם, לה' אלהיך.
ואתם אחינו בני אושא שקבלתם רבותינו בסבר פנים יפות על אחת כמה וכמה!


[שמאלו תחת לראשי]
(א)ו שמאלו תחת לראשי
אלו לוחות הראשונים.
וימינו תחבקני
אלו לוחות השניים.

דבר אחר:
שמאלו תחת לראשי
זו ציצית.
וימינו תחבקני
אלו תפילין.

דבר אחר:
שמאלו תחת לראשי
זו קריאת שמע.
וימינו תחבקני
זו תפילה.

דבר אחר:
שמאלו תחת לראשי
זו סוכה.
וימינו תחבקני
זה ענן שכינה, לעתיד לבא. הדא הוא דכתיב: (ישעיהו ס') לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם, ולנגה הירח לא יאיר לך.
מי מאיר לך?
(שם) והיה לך ה' לאור עולם.

דבר אחר:
שמאלו תחת לראשי
זו מזוזה.

תני רבי שמעון בן יוחאי:
"וכתבתם על מזוזות ביתך" ביאתך מן השוק, לביתך.

אמר רבי יוחנן:
כתיב: (שמות כ"ו) ושמת את השולחן מחוץ לפרוכת וגו'. ואינו כן, אין אדם מניח את המנורה משמאל, כדי שלא תהא מעכבת הימין?!
אין אדם מניח את השמאל תחת הראש, ומחבק בימין.

אמר רבי אחא:
רבי יוחנן מייתי לה מן הדא קרייה:
(דברים י"א) לאהבה את ה' אלוהיך ולדבקה בו.
אי זהו דיבוק?
שמאלו תחת לראשי.

[השבעתי אתכם בנות ירושלים]
(א) ז השבעתי אתכם בנות ירושלים
במה השביען?

ר' אליעזר אומר:
השביען בשמים ובארץ.
בצבאות
בצבא של מעלה ובצבא של מטה, בשתי צבאות.
הווי אומר: בצבאות או באילות השדה זו חית השדה.
היך מה דאת אמר: (איוב ה') כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך.

ר' חנינא בר פפא ור' יהודה ברבי סימון
ר' חנינא אמר:

השביען באבות ובאמהות.
בצבאות
אלו אבות שעשו צביוני ועשיתי צביוני בם.
או באילות השדה אלו השבטים. היך מה דאת אמר: (בראשית מ"ט) נפתלי אילה שלוחה.

רבי יהודה ברבי סימון אמר:
השביען במילה.
בצבאות
בצבא שיש בה אות.
או באילות השדה
ששופכין דמם כדם צבי ואיל.

ורבנן אמרי:
השביען בדורו של שמד.
בצבאות
שעשו צביוני בעולם ושעשיתי צביוני בהן.
או באילות השדה
ששופכין דמן על קדושת שמי, כדם הצבי ודם האיל . הדא הוא דכתיב: (תהילים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום.

אמר ר' חייא בר אבא:
אם יאמר לי אדם, תן נפשך על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא, אני נותן ובלבד שיהרגוני מיד. אבל בדורו של שמד איני יכול לסבול.
ומה היו עושים בדורו של שמד?
היו מביאין כדוריות של ברזל, ומלבנין אותן באש ונותנין אותן תחת שיחיהן ומשיאין נפשותם מהן. ומביאין קרטיות של קנים, ונותנין אותן תחת צפרנן ומשיאין נפשותיהם מהם. הוא שאמר דוד: (שם כ"ה) אליך ה' נפשי אשא.
אשיא כתיב, שהיו משיאין נפשם, על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא.

אמר רבי אושעיא:

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: המתינו לי ואני עושה אתכם, כצבא של מעלה.

ר' יודן בשם ר' מאיר:
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם תשמרו שבועתי אעשה אתכם כצבא של מעלה ואם לאו, אעשה אתכם כצבא של מטה.

רבי יוסי בר חנינא אמר:
שתי שבועות יש כאן, אחת לישראל ואחת לאומות העולם.
נשבע לישראל שלא ימרדו עול המלכיות.
ונשבע למלכיות שלא יקשו עול על ישראל.

שאם מקשים עול על ישראל, הן גורמין לקץ לבא שלא בעונתו.

אמר רבי לוי:
כתיב: (ישעיהו ל"ב) הן לצדק ימלוך מלך. אין הקדוש ברוך הוא מעמיד מלך חנף על אומתו, עד שגובה דייקי שלה וגומרה תחילה.

רבי אבהו בשם ר' תנחום אמר:
מה שוטרי ישראל אומרין לפרעה?
הדא הוא דכתיב: (שמות ה') תבן אין נתן לעבדיך וגו' וחטאת עמך. את חטי על עמך ואת חטי על אומתך. ואת גורם לעצמך, שתסתלק המלכות ממך ותנתן לאומה אחרת.

ר' חלבו אומר:
ארבע שבועות יש כאן השביע לישראל:
שלא ימרדו על המלכיות,
ושלא ידחקו על הקץ,
ושלא יגלו מסטירין שלהם לאומות העולם,
ושלא יעלו חומה מן הגולה.

אם כן למה מלך המשיח בא?
לקבץ גליותיהן של ישראל.

רבי אוניא אמר:
ד' שבועות השביען, כנגד ד' דורות, שדחקו על הקץ ונכשלו ואלו הן:
אחד בימי עמרם,
ואחד בימי דיניי,
ואחד בימי בן כוזבא,
ואחד בימי שותלח בן אפרים.

הדא הוא דכתיב: (תהילים ע"ח) בני אפרים נושקי רומי קשת.

ויש אומרים:
אחד בימי עמרם.
ואחד בדורו של שמד.
ואחד בימי בן כוזבא.
ואחד בימי שותלח בן אפרים.

שנאמר: בני אפרים נושקי רומי קשת. והן היו מחשבין בשעה שנתגזרה גזרה, כשדבר הקדוש ברוך הוא עם אברהם אבינו בין הבתרים, ומשנולד יצחק התחיל.
מה עשו?
נתקבצו ויצאו למלחמה ונפלו מהן חללים הרבה.
מפני מה?
שלא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו, על שעברו על הקץ ועברו על השבועה.

[אם תעירו ואם תעוררו]
אם תעירו ואם תעוררו
רבי יודן ור' ברכיה ר' יודן אמר:

אהבה שאהב יצחק את עשו שנאמר: (בראשית כ"ה) ויאהב יצחק את עשו.
מהו עד שתחפץ?
עד שנעשה חפצו של זקן.

ר' ברכיה אמר:
אהבה שאהב הקדוש ברוך הוא לישראל,שנאמר: (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה'.
מהו עד שתחפץ?
מלכות של מעלן, לכשתחפוץ מידת הדין מאליה אני הוא מביאה בקולי קולות ולא אתעכב.
לכך נאמר: עד שתחפץ.