ירמיהו מד

1 הדבר אשר היה אל-ירמיהו אל כל-היהודים הישבים בארץ מצרים הישבים במגדל ובתחפנחס ובנף ובארץ פתרוס לאמר. 2 כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אתם ראיתם את כל-הרעה אשר הבאתי על-ירושלם ועל כל-ערי יהודה והנם חרבה היום הזה ואין בהם יושב. 3 מפני רעתם אשר עשו להכעסני ללכת לקטר לעבד לאלהים אחרים אשר לא ידעום המה אתם ואבתיכם. 4 ואשלח אליכם את-כל-עבדי הנביאים השכים ושלח לאמר אל-נא תעשו את דבר-התעבה הזאת אשר שנאתי. 5 ולא שמעו ולא-הטו את-אזנם לשוב מרעתם לבלתי קטר לאלהים אחרים. 6 ותתך חמתי ואפי ותבער בערי יהודה ובחצות ירושלם ותהיינה לחרבה לשממה כיום הזה.

7 ועתה כה-אמר יהוה אלהי צבאות אלהי ישראל למה אתם עשים רעה גדולה אל-נפשתכם להכרית לכם איש-ואשה עולל ויונק מתוך יהודה לבלתי הותיר לכם שארית. 8 להכעסני במעשי ידיכם לקטר לאלהים אחרים בארץ מצרים אשר-אתם באים לגור שם למען הכרית לכם ולמען היותכם לקללה ולחרפה בכל גויי הארץ. 9 השכחתם את-רעות אבותיכם ואת-רעות מלכי יהודה ואת רעות נשיו ואת רעתכם ואת רעת נשיכם אשר עשו בארץ יהודה ובחצות ירושלם. 10 לא דכאו עד היום הזה ולא יראו ולא-הלכו בתורתי ובחקתי אשר-נתתי לפניכם ולפני אבותיכם.

11 לכן כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני שם פני בכם לרעה ולהכרית את-כל-יהודה. 12 ולקחתי את-שארית יהודה אשר-שמו פניהם לבוא ארץ-מצרים לגור שם ותמו כל בארץ מצרים יפלו בחרב ברעב יתמו מקטן ועד-גדול בחרב וברעב ימתו והיו לאלה לשמה ולקללה ולחרפה. 13 ופקדתי על היושבים בארץ מצרים כאשר פקדתי על-ירושלם בחרב ברעב ובדבר. 14 ולא יהיה פליט ושריד לשארית יהודה הבאים לגור-שם בארץ מצרים ולשוב ארץ יהודה אשר-המה מנשאים את-נפשם לשוב לשבת שם כי לא-ישובו כי אם-פלטים.

15 ויענו את-ירמיהו כל-האנשים הידעים כי-מקטרות נשיהם לאלהים אחרים וכל-הנשים העמדות קהל גדול וכל-העם הישבים בארץ-מצרים בפתרוס לאמר. 16 הדבר אשר-דברת אלינו בשם יהוה איננו שמעים אליך. 17 כי עשה נעשה את-כל-הדבר אשר-יצא מפינו לקטר למלכת השמים והסיך-לה נסכים כאשר עשינו אנחנו ואבתינו מלכינו ושרינו בערי יהודה ובחצות ירושלם ונשבע-לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו. 18 ומן-אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך-לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו. 19 וכי-אנחנו מקטרים למלכת השמים ולהסך לה נסכים המבלעדי אנשינו עשינו לה כונים להעצבה והסך לה נסכים.

20 ויאמר ירמיהו אל-כל-העם על-הגברים ועל-הנשים ועל-כל-העם הענים אתו דבר לאמר. 21 הלוא את-הקטר אשר קטרתם בערי יהודה ובחצות ירושלם אתם ואבותיכם מלכיכם ושריכם ועם הארץ אתם זכר יהוה ותעלה על-לבו. 22 ולא-יוכל יהוה עוד לשאת מפני רע מעלליכם מפני התועבת אשר עשיתם ותהי ארצכם לחרבה ולשמה ולקללה מאין יושב כהיום הזה. 23 מפני אשר קטרתם ואשר חטאתם ליהוה ולא שמעתם בקול יהוה ובתרתו ובחקתיו ובעדותיו לא הלכתם על-כן קראת אתכם הרעה הזאת כיום הזה.

24 ויאמר ירמיהו אל-כל-העם ואל כל-הנשים שמעו דבר-יהוה כל-יהודה אשר בארץ מצרים. 25 כה-אמר יהוה-צבאות אלהי ישראל לאמר אתם ונשיכם ותדברנה בפיכם ובידיכם מלאתם לאמר עשה נעשה את-נדרינו אשר נדרנו לקטר למלכת השמים ולהסך לה נסכים הקים תקימנה את-נדריכם ועשה תעשינה את-נדריכם. 26 לכן שמעו דבר-יהוה כל-יהודה הישבים בארץ מצרים הנני נשבעתי בשמי הגדול אמר יהוה אם-יהיה עוד שמי נקרא בפי כל-איש יהודה אמר חי-אדני יהוה בכל-ארץ מצרים. 27 הנני שקד עליהם לרעה ולא לטובה ותמו כל-איש יהודה אשר בארץ-מצרים בחרב וברעב עד-כלותם. 28 ופליטי חרב ישבון מן-ארץ מצרים ארץ יהודה מתי מספר וידעו כל-שארית יהודה הבאים לארץ-מצרים לגור שם דבר-מי יקום ממני ומהם. 29 וזאת-לכם האות נאם-יהוה כי-פקד אני עליכם במקום הזה למען תדעו כי קום יקומו דברי עליכם לרעה.

30 כה אמר יהוה הנני נתן את-פרעה חפרע מלך-מצרים ביד איביו וביד מבקשי נפשו כאשר נתתי את-צדקיהו מלך-יהודה ביד נבוכדראצר מלך-בבל איבו ומבקש נפשו.