קוד: שד"ל בראשית מג בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: ליאת חומסקי
אל: מימון: אראל סגל
[ב] ויהי כאשר כלו:
לא כלו ממש, אלא שלא נשאר מהשבר רק מעט, שאם אתה אומר כלו ממש, א"כ מה אכלו הנשים והטף משעה שהלכו הגדולים עד שובם ממצרים? (יוסף ירא).
[ג] לא תראו פני
: דעו שאם תבואו בלא אחיכם, לא תראו פני, לא יהיה לכם רשות לבוא לפני ולא
יותן לכם שבר. זה טעם העד העיד בנו האיש, הזהירנו והודיענו: אם תעשו כך וכך יקרה לכם כך וכך; ואולי גם אונקלוס לכך נתכוון להודיע שאינו ציווי אלא אזהרה, ולכך נטה מלשון המקרא (עיין רש"י ) ותירגם
אלהן כד
אחוכון
עמכון.
[ו] העוד לכם אח:
למה נכנסתם בעניין זה להגיד לו אם יש לכם אח אם אין. לא אמר שהיה להם לומר שקר, אך לא היה להם להיכנס בעניין זה.
למה
הרעותם לי:
אין זו שאלה אלא תרעומת, והנה היה לו להתרעם על זה מיד כשראה שאין
עמהם שמעון, אך החריש ולא רצה להכעיס תשעה בנים גדולים בשביל דבר שכבר היה ואין לו תקנה, מלבד כי שמעון לא היה חביב לו כבנימין, ותמיד היה
מקוה שישובו לשבור אוכל גם בלי שילך
עמהם בנימין, אבל עכשיו כשראה שלא היו רוצים ללכת בלי אחיהם אתם, לא יכול עוד לשים לפיו מחסום והתרעם עליהם.
[ז] שאל
שאל האיש
: הוצרכו לשנות ממה שהיה אמיתת
הענין, כדי להתנצל מתרעומת אביהם (דון יצחק)
ועיין למטה מ"ד י"ט .
[יא] מזמרת הארץ:
מן
הםירות היותר משובחים ומהוללים.
דבש:
דבש דבורים מצוי הוא במצרים הרבה, וכן דבר תמרים, ויש אומרים שהוא עשוי מצימוקים והוא נקרא בל' ערבי
dibs, ועד היום מביאים ממנו מחברון למצרים משא שלוש מאות גמל בכל שנה, ומערבים בו מים ושותים אותו במקום יין, והיין מעט במצרים.
[
יב ] וכסף משנה:
כסף כפול, ומה שכתוב אח"כ ואת הכסף המושב איננו כסף שלישי (לדעת רש"י), אך הוא (כדעת
רמבמ"ן)פירוש הקודם, והטעם תיקחו בידכם כסף כפול, כלו' (מלבד הכסף הצריך לשבור אוכל) עוד תשיבו בידכם הכסף המושב; ודע כי משנה כשהוא נפרד ונקוד סגול ענינו כפל, כמו לחם משנה (שמות ט"ז כ"ב ) כסף משנה, ומשנה שברון (ירמיה י"ז י"ח ), ומשנה כסף (למטה ט" ו); אבל כשהוא סמוך לדבר אחר ונקוד צרי אז ענינו שני לאותו דבר כגון את משנה התורה הזאת
(דברים י"ז י"ח ) העתקה שנית דומה לראשונה, וכן משנה
עונם (ירמיה ט"ז י"ח ) עונש שווה לעוון; וכן כשאחריו למ"ד, אעפ"י שהוא נפרד, ענינו שני, כמו משנה למלך (אסתר י' ג' ) שני למלך, ודרך קצרה אומרים ג"כ משנה במקום משנה למלך (מרכבת המשנה,
למעלה מ"א מ"ג ), וכן ושם משנהו אביה (ש"א ח ב ) שני לו, שנולד אחריו.
[יד] כאשר שכלתי
שכלתי
: אפי' אשכל שלא ישוב בנימין, הנה אשכל כאשר שכלתי, לא תהיה זאת לי רעה חדשה כי כבר אני שיכול מיוסף ומשמעון, כמו שפירש רש"י כאשר שיכלתי מיוסף ומשמעון שכלתי מבנימין; והטעם כי מי שכבר הפסיד הרבה ראוי לו לבקש תקנתו גם בדרכים מסוכנים שאולי יפסיד עוד יותר, מאחר שכבר הפסיד הרבה. ודומה לזה מאמר אסתר (אסתר ד' ט"ו ) וכאשר אבדתי
אבדתי, אם אובד, אובד כאשר אבדתי כבר, כי כבר אני אובדת באבדן מולדתי.
שכלתי
שכלתי:
ענינם אחד, ונשתנה הניקוד לתפארת הקריאה, שלא תהיינה שתי המילים שוות ממש כמו אנה ואנה (מ"א ב' ל"ו ).
[
טו ] ואת בנימין
: דברי רש"י אינם כאן בתכלית הדיוק כי פעל "דבר" בארמית משמש ג"כ בהנהגת הבהמות (וינהג את הצאן תירגם אונקלוס ודבר
ית
ענא, שמות ג' א' וכן למטה י"ח ולדבר
ית
חמרנא) והנהגתם איננה בדברים ממש, אלא בקול ובמקל, ושורש דבר בארמית הונח על ההנהגה. ולא על הדיבור.
[
טז ] וירא יוסף אתם את בנימין
: כשראה אותו עשה עצמו כאילו (לרוב עסקיו עם אנשים אחרים שהיו שם לשבור אוכל) לא ראה אותו, וכאילו שכח מה שציוה אותם להביא את אחיהם הקטון, ואח"כ כשהיו בביתו והיה מופנה מעסקיו נשא עיניו וראה את בנימין (למטה
פסוק כ"ט) כאילו רק אז ראה אותו; וכל זה להעלים מהם כוונתו,
שהיתה לעכב אצלו את בנימין.
וטבח טבח:
היה משפטו וטבח, אך יש יוצאים מן הכלל, עיין דקדוקי סימן 586, ורש"י פירש שהוא מקור, אבל אם היה מקור היה לו לומר כי "אתו" יאכלו, לא כי "אתי".
[
יח ] להתגולל עלינו:
להתגלגל עלינו, לנפול עלינו כאילו הם דבר עגול המתגלגל והולך ומכה בכל גוף אשר ימצא בדרכו, וכן להתנפל עלינו, לנפול עלינו בתחבולה, כאדם העושה עצמו כאילו דבר אחר דחף אותו על חברו.
ואת חמורינו:
אחר שהיו הם עצמם עבדים, מה איכפת להם אם ייקחו את חמוריהם? אך הכוונה לומר האדון הזה מעליל עלינו איזו עלילה להנאתו כדי לקחת אותנו ואת חמורינו.
[כ] בי אדוני:
מילת בי לשון קצרה, והוא בקשה מאדם שיטה אוזנו לדברי המדבר ויסב מחשבתו אליו, כאילו יאמר ראה בי, שים בי (איוב כ"ג ו' ) וכן בי אדוני אני והאישה הזאת יושבות בבית אחד (מ"א ג' י"ז ), בי אדני חי נפשך אדני אני
האשה הניצבת עמכם בזה
(ש"א א' כ"ו) אין
ענינם בקשה ממש, אלא בקשת המדבר שיעיין השומע בו ובדבריו. ונשארה המילה הזאת בלשון יחיד גם כשהמדברים רבים, כמו שנשארה מילת אדני (עיין למעלה כ"ג ו' ).
וגזניוס אומר כי המילה נגזרת מן בעי כמו
בעו, וכמו שתירגם אונקלוס
בבעו
רבוני, שהוא כמו בבקשה; ונראה שכן היא או קרובה לזו דעת רש"י; והראשון
נ"ל עיקר, אבל
בייא
בייא שהביא רש"י הוא פועל סורי, ענינו ניחם, ומי שהוא בצרה צועק נחם
נחם, כאומר הושיעה
הושיעה.
[
כב ] לא ידענו מי שם כספנו
באמתחתינו
: כתב
המעמר שהיה מקום המאמר הזה בפסוק הקודם, אבל דיברו כך מפני שהיו נבהלים מאוד; ואין הדבר כן, אבל סיימו במה שפתחו, כי זה היה עיקר דאגתם, כמו שאמרו (פסוק י"ח ) על דבר הכסף השב
באמתחתינו בתחילה אנחנו מובאים; לפיכך תחילה הגידו כי מצאו הכסף בפי
אמתחותם ושהחזירו בידם וגם כסף אחר לקחו בידם לשבר אכל, ואח"כ סיימו
באמרם כי נקים הם מכל פשע, כי באמת לא ידעו מי שם כספם בשקיהם.
[
כג ]
אלהיכם
ואלהי אביכם נתן לכם
מטמן
: תלמידי יהודה
לוצאטו אומר כי הם הבינו שהמאמר הזה הוא זר מאוד בפי איש מצרי שלא יהיה מכיר אותם ואת משפחתם, ורוצים היו לשאול מי הוא זה האיש אדוני הארץ, אולי היה זמן מה בארץ כנען והכיר את משפחתם, אבל שמרו מחסום לפיהם כדי שלא ליתן מקום לומר שהם מרגלים.
[כד] ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף:
כבר נכנסו (פ' י"ז) אבל נתעכבו בפתח הבית (והוא פרוזדור, כמו פתח אוהל מועד) ואחר שהשקיט לבבם בדבריו (כמו שהעיר רש "י) נכנסו אל הבית. וגם הבית שהיה נחלק לחלק חיצון (ורש"י קורא לו פרוזדור), ובו רחצו רגליהם ונתנו מספוא לחמוריהם והכינו את המנחה, וחלק פנימי (רש"י קוראו טרקלין), ושם הביאו את המנחה אל יוסף ושם אכלו עמו.
[
כז ] וישאל להם לשלום
: שאל לשלומם, כמו וישאלו איש לרעהו לשלום (שמות י"ח ז' ) ושאלו לך לשלום (ש"א י' ד' ), וכן רבים.
השלום אביכם:
בלא למ"ד, כמו ואתה שלום וביתך שלום (ש"א כ"ה ו' ), והוא על דרך ואני תפילה (תהלים ק"ט ד' ), כי חמודות אתה (דניאל ט' כ"ג ), כי מרי המה (יחזקאל ב' ז' ),
שענינם איש תפילה, איש חמודות, אנשי מרי, ואין כאן חיסרון למ"ד כדעת
ראב"ע, גם אין שלום שם התואר כדעת
רד"ק.
השלום אביכם
וכו ': להיותו זקן לא ייתכן שיהיה שלום לו ממש ושלא יהיה סובל
אוזי חולי וחסרון בריאות, אבל אני שואל:
העודנו חי, והם השיבוהו ע"פ שאלתו: שלום לעבדך לאבינו עודנו חי, ואין צורך
לדייוק ידידי
מוהר"ר
איגל נ"י.
[
כח ] ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי
: השומרונים (וכו בתרגום
אלכסנדרי) הוסיפו: ויאמר ברוך האיש ההוא לאלוהים, והיא תוספת כדי לעשות את יוסף מכבד את אביו, כי היה נראה להם שלא ייתכן שיאמר לבנימין:
אלהים יחנך בני, ולא יוציא מפיו שום ברכה לאביו; וכל זה הבל, כי לא בירך את בנימין אלא מפני שראה אותו, אך יעקב לא היה שם ולא היה מן הראוי לאיש אדני הארץ שיברך מי שלא ראה ולא ידע.
[
כט ] יחנך
: משפטו יחנך, אלא שהוקלה המילה, כמו ונבלה שם שפתם (למעלה י"א ז' ) יזמו לעשות (שם י"א ו' ) וכמוהו חנון יחנוך לקול
זעקך (ישעיה ל' י"ט ); ולעניין חילוף הנקודות (יחנך במקום יחנך) עיין
פראלעגאמעני שלי עמוד 125.
[ל] נכמרו
: בערו
ונתחממו, כמו עורנו כתנור נכמרו (איכה י' ה') ודעת
ראזנמילר (לפי התרגום
האלכסנדרי) כי רחמים
תחלת הוראתו מעיין,
כענין רחם.
[
לב] לו לבדו ולהם לבדם
: דרך כבוד, כי אין כבוד שר גדול שיאכלו על שולחנו אנשים נכרים ובני בלי שם; ולמצרים לבדם כי לא
יוכלון המצרים וגו', וכן נראה דעת בעל הטעמים (נתיבות השלום והכורם).
כי לא
יוכלון
וגו': גם אם היוונים לא היו אוכלים, כעדות
הירודוט, מפני חוקים הרבים שהיו להם
בעניני איסור והיתר באכילה; הן אמת כי אם היו למצרים הרבה איסורי אכילה, כאשר לנו, היה ראוי שיוכלו לאכול גם עם אנשי דת אחרת כשיהיה המאכל מתוקן על פי חוקותיהם, כאשר גם אנחנו היום אין אנו נמנעים מלקרוא לביתנו איש נכרי ולאכול עמו על שולחננו. ורחוק הוא לומר שיוסף להיותו עברי לא היה שומר חוקי האכילה הנהוגים אצל המצרים, באופן שהמאכל הנעשה בביתו היה בחזקת איסור למצרים; כי הנה ראינו משה אומר (שמות ח' כ"ב ) הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, ואיך ייתכן שאיש נבון וחכם כיוסף ישחט בביתו את תועבת מצרים, ובפרט כי אשתו
היתה מצרית ובת איש כהן. לפיכך
נ"ל ודאי כי האיש אשר על בית יוסף היה מכין כל מאכלי הבית מן המותר לפי המצרים וגם ביום ההוא לא שינה את המאכלים בעבור האנשים הקרואים אל שולחן יוסף, שהיו עברים, ולפי זה הקושיא שהקשיתי במקומה עומדת. ואולם רואה אנוכי כי אין בידנו לשפוט על חוקות המצרים הקדמונים, ואין ספק
שהיתה האכילה עם העברים אסורה להם, אעפ"י שאין טעם האיסור מובן לנו.
[
לג ] ויתמהו האנשים איש אל רעהו
: הביטו איש אל רעהו בפנים של תימהון, זה טעם מילת אל.
[לד] וישכרו עמו
: אצלו (רמבמ"ן) והתחכם יוסף להשתדל שישתו וישכרו כדי שלא ירגישו
בענין הגביע. ברש"י כ"י במקום "ומשאת יוסף" כתוב "ושל יוסף".