קוד: שד"ל בראשית מד בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: ליאת חומסקי
אל: מימון: אראל סגל
[ג] אור
: פעל עבר, בפלס מה טובו
אהליך (במדבר כ"ד ה ), וכן כי אורו עיני
(ש"א י"ד כ"ט ).
[ד] לא הרחיקו
: פועל יוצא, והטעם לא הרחיקו היציאה לא הרחיקו לצאת, על דרך היטבת לראות
(ירמיה א' י"ב) הקשית לשאול (מ"ב ב' י' ) וקרוב לזה
הרעותם אשר עשיתם (פסוק ה ').
[ה] הלא זה:
לא הזכיר הגביע ועשה עצמו כאילו אין ספק שהם יודעים למה רדף אחריהם, כי היה להם לידע מה שעשו ומה שגנבו.
והוא נחש ינחש בו
: לא יחוש אדני על מחיר הגביע, כי במה נחשב הוא? רק נחש ינחש בו, כי הוא אשר הוא שותה בו והוא תמיד ינחש בו, שאם
יפול מידו הוא לו סימן רע, ואם יישבר, הוא סימן יותר רע, ואם יאבד ממנו, הוא סימן רע עד מאוד. הפירוש הזה הביאו גם
רד"ק, אבל הביאו אחרי פירוש אחר, כאילו הוא מסופק בו; ולי נראה כי הוא לבדו הנכון, כי שורש נחש אין ענינו אלא כקבלת רבותינו (סנהדרין ס"ה ע"ב וס"ו ע"א) לקיחת סימן מן המאורע על מה שעתיד להיות,
כאמרם מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו, מקלו נפל מידו, צבי הפסיקו בדרך
וכו ', וכן המילה השגורה בלשונם תמיד להוראה זו כגון אם אין נחש יש סימן (חולין צ"ה ע"ב) וכן
נחשתי ויברכני ה' בגללך (למעלה ל' כ" ז), מכל מה שקרה לי אחר שבאת אצלי שפטתי כי ברכני ה' בגללך, וכן (מלכים א' כ' ל"ג ) והאנשים ינחשו וימהרו וגו' היו מקשיבים לדבריו בכוונה גדולה לראות אם
יתן להם בתשובתו אות לטובה או לרעה, והיו כאדם המנחש, היושב ומצפה איך יהיה הנחש אם לטוב ואם לרע.
[
י] גם עתה כדבריכם כן הוא
: גם עתה בפעם הזאת (אעפ"י שאני חושד אחד מכם) כדבריכם כן הוא שאתם (כלו' הרוב מכם) אנשי אמת, כאשר הייתם לשעבר בעניין הכסף אשר מצאתם
באמתחותיכם. ולפיכך אם אמצא הגנבה ביד איש אחד
מכם לא אחשוד שנגנבה בהסכמת כולכם, ולזה לא יהיה נענש כי אם מי שתימצא בידו הגניבה (רלב"ג בשם אביו, ואחריו דון יצחק
ורמבמ"ן).
[יד] ויבא יהודה
: יהודה שעשה עצמו ערב נכנס בראש.
[
טו ] נחש ינחש וגו'
: מי שהוא שליט על הארץ ראוי לו לנחש, וממה שיקרה לו ישפוט על מה שעתיד לבוא על כל המלכות, והנה עכרתם את הארץ.
[
טז ]
האלהים מצא וגו'
: עשה עצמו כמודה, כי ראה שאם היה מכחיש, לא היה מועיל כלום והיה מקציפו יותר, ואחר שראה שאין תקנה להציל את בנימין, בחר שתהיה האשמה של כולם יחדיו, ולא על בנימין לבדו; ובפרט כי בתחילה אמרו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת, ואעפ"י שהאיש אמר להם אשר ימצאו אותו יהיה לי עבד, הנה אם היה נשאר לבדו עבד, מי יצילו מיד אדוניו, אם ירצה להעליל עליו פעם אחרת? והנה אם מאהבתו את בנימין ואם מפני שערב אתו לאביו ואם מפני החרטה על מה שעשו ליוסף, בחר להיות הוא ואחיו בעבדות עם בנימין, ואולי במשך הזמן ימצאו מקום לברוח משם כולם יחדיו.
וראזנמילר אומר כי יהודה האמין שבנימין גנבו.
פרשת
ויגש
[
יח ]
ויגש אליו יהודה
: אחר שאמר להם דרך חיבה: ואתם עלו לשלום אל אביכם, הרהיב בנפשו עוז לבקש ממנו דבר לפנים משורת הדין מצד החמלה והחנינה;
ור ' יהודה המכונה
מיסיר
ליאון בספרו נפת צופים האריך לבאר יקר תפארת המאמר הזה כולו.
ידבר נא עבדך דבר וגו'
: הרשני לדבר לפניך עוד דבר אחד, אעפ"י שמן הדין לא היה לי להעיז פני לדבר לפניך
והלתנגד למוצא שפתיך, כי כמוך
כפרעה ומעלתך וממשלתך כמעלתו וכממשלתו (אח"ם); ואמנם עיקר כוונת יהודה
באמרו אשר הוא בא לדבר באזני יוסף הוא מה שפירש בסוף דבריו עתה ישב נא עבדך תחת הנער וגו' כי למעלה אמר לו הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו, וזה לא רצה יוסף לקבל, כי היה זה מעשה עוול שיעניש מי שלא חטא; ועכשיו יהודה מבקש ממנו שיתרצה בחליפין, וישלח את בנימין לאביו וייקח יהודה במקומו, וזה מפני שהוא היה ערב בשבילו, וכמו שבזמן שאין הלווה יכול לפרוע חובו נפרעים מן הערב, כך
עכשו שבנימין לא יוכל להישאר שם בלתי שימות אביו, יתרצה לקחת יהודה במקומו. והכורם מפרש ידבר נא
וכו ' אעפ"י שאתה חשוב
כפרעה.
ורשב"ם
ורמב"ן
ורלב"ג פירשו כי ירא אנכי לדבר לפניך כי אתה
כפרעה, ור"ע
ספורנו פירש כי מה שאטיח דברים נגדך איננו למיעוט חשיבותך בעיני, כי אמנם אתה בעיני כמלך.
ונ"ל שאם באנו לדרך זו יותר היה ראוי לומר בהיפך שאע"פ שאני ניגש לדבר עמך, לא אזלזל בכבודך ולא אומר דבר שיהיה רע בעיניך, כי באמת חשוב אתה בעיני כמלך; וכן דעת
קלעריקוס אלא שלפי זה
היל"ל כי כמוך
כפרעה בעיני.
[
יט ] אדני שאל:
באמת לא שאל אותם על כך, אך אמר להם מרגלים אתם והיה זה מה שהכריחם לומר לו שנים עשר עבדיך וגו', ויהודה לא רצה להזכיר מאומה ממה שדיבר איתם קשות, והחליף הסיפור מעט, בחכמה ובתבונה (אח"ם). ולדעת אוהב גר ז"ל באמת שאל אותם יוסף על כל זה והכתוב קיצר למעלה.
[
כא ] ואשימה עיני עליו
: לא ייתכן לפרש אשגיח עליו לטובתו, כמו קחנו ועיניך שים עליו (ירמיה ל"ט י"ב ) וכדעת
רמב"ן,
רלב"ג
ור"ש
דובנא, שא"כ נראה כאילו כבר פירש להם שדעתו לעכב אצלו, כי בלאו הכי מה צורך שישגיח עליו בבואו דרך עראי עם אחיו לשבור שבר, ואם היה אביו ירא פן יקראנו אסון, פחדו היה על סכנת הדרכים, לא על איזו שעה שהיה לו להתעכב במצרים. על כן נראה כדעת
ראב"ע שאין
הכונה אלא שאראה אותו, אעפ"י
שראב"ע סתר דבריו בתהלים ל"ג י"ח. והנה גם כאן התחכם יהודה ולא הזכיר שמה שרצה יוסף שיביאו אחיהם הקטן היה כדי לברר אם כנים דבריהם, והזכיר
הענין כאילו רק דרך חיבה ביקש לראותו (אח"ם).
[
כב ] ועזב את אביו ומת
: ימות אביו (רשב"ם
וראב"ע) כי דאגת מיתת אביו היא הגוברת בדברי יהודה, אם כי באמת
היתה אהבת אביו חזקה בליבו, ואם כי חשב כי גם יוסף יחוס ויחמול על הזקן יותר ממה שיחוס על בניו כולם.
[לד] פן אראה ברע
: סיום
הענין דבק עם תחילתו: ישב נא עבדך תחת הנער והנער יעל עם אחיו, פן אראה ברע אשר ימצא את אבי, ודוגמת זה עיין למטה
מ"ה י"א .