פירוש שד"ל על בראשית פרק נ

קוד: שד"ל בראשית נ בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ליאת חומסקי

אל: מימון: אראל סגל

[ב] לחנוט את אביו : היו מוציאים מגופו של מת המוח והמעיים, והיו ממלאים את הבטן מור וקציעה, ואח"כ היו מולחים כל הגוף בנתר משך ארבעים יום, והירודוט אומר שבעים יום, ודיאודורוס אומר יותר משלושים יום, ואין ספק שהיה הדבר הזה ידוע לישראל ולמשה יותר ממה שהיה ידוע ליוונים, והנה יעקב ויוסף נחנטו מפני שהוצרכו להוליכם לארץ אחרת לקברם.

[ג] ויבכו אותו מצרים : לכבודו של יוסף. שבעים יום: ארבעים לחניטתו, ושלושים של אבל שהיו עושים אחר הקבורה; וליעקב לפי שהיו עתידים לקבור אותו בארץ אחרת ולא ייתכן שיעשו לו אבל במצרים אחר שכבר נשאוהו לארץ כנען, עשו האבל קודם הקבורה.

[ד] אל בית פרעה : ולא דיבר לפרעה עצמו, כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק ואבל וכן במדרש (בראשית רבא ק' ה') אמרו שאין אבל נכנס בפלטין של מלך, ואעפ"י שכבר עברו שלושים ימי הבכי, הנה יוסף שעדיין היה עתיד לעלות לקבור את אביו ייתכן שהיה עדיין לבוש לבושי אבל.

[ה] אשר כריתי : חפרתי, ויש אומרים ל' קנין, כמו וגם מים תכרו מאתם בכסף (דברים ב' ו' ).

[ו] זקני : תואר זקן נאמר לכבוד ולחשיבות, גם למי שאינו זקן אלא שהוא שופט ושר, וכן בל' ערבית שיך וכעין זה גם באיטלקית ובספרדית, כי מתחילה היו הזקנים הם השופטים והשרים, וכן senatus.

[י] גרן האטד : כך היה נקרא המקום ההוא, ואטד מין ממיני הקוצים (שופטים ט' י"ד וט"ו ), וקוץ ודרדר (למעלה ג' י"ח ) תירגם אונקלוס וכובין ואוטדין. אשר בעבר הירדן: בא"י, ונקרא בעבר הירדן כלפי המקום שהיו בו משה וישראל. אבל שבעת ימים: קודם הקבורה (ר"ש דובנא).

[יא] אשר בעבר הירדן : אחר שאמר שקראו שם המקום אבל מצרים, חזר ואמר שהוא בעבר הירדן בא"י ולא במצרים.

[טו] לו ישטמנו : עיקר מילת לו הוא להוא ומזה לוי, הלוי שבלשון חכמים, והנה הלמ"ד הנוספת בעתידים היא מצויה הרבה בל' ערבית להורות על הצווי, ולפעמים אינו אלא עתיד גרידא, וכן בל' תלמוד "לימא קרא" הוא דרך ציווי, ולפעמים אינו כן, ומעתה גם מילת לו רוב שימושה להורות על תאוות המדבר, כמו לו ישמעאל יחיה לפניך (למעלה י"ז י"ח ), לו יהיה כדברך (שם ל' ל"ד ), לו מתנו (במדבר י"ד ב); ולפעמים אינו אלא כמו אם גרידא, כמו לו חפץ ה' להמיתנו (שופטים י"ג כ"ג ) אם היה ה' חפץ להמיתנו, וכן לולא, שהוא מורכב מן לו לא, ענינו אם לא, וכן כאן לו ישטמנו אם ישטמנו, כלומר אפשר שישטמנו.

[יז] ועתה שא נא : אינם דברים המיוחסים ליעקב, אך השליחים המצרים אחר שאמרו ליוסף דברי המת כאילו הוא בעצמו דיבר אליהם קודם מותו וציווה אותם לאמור לו אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם, כי רעה גמלוך, הוסיפו מעצמם ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך (ר"ש דובנא). לפשע עבדי אלהי אביך: לפי שהיותם אחים לו, לא היה מועיל שיסלח להם, כי הם לא נהגו עמו כאחים, לפיכך הזכירו לו אחוה אחרת שהיתה להם עימו, והוא שהם בעלי דת אחת עמו, כי המצרים היו מחבבים בעלי אמונתם ושונאים בעלי אמונה אחרת, לפיכך קרוב היה שיסלחו לפשעי אנשי אמונתם. והנה השליחים חשבו שכן יעשה גם יוסף, ע"כ יסלח לבעלי אמונתו, אעפ"י שאינם ראוים להיקרא אחיו. בדברם: השליחים. ויבך יוסף: הבין כי אחיו הם הם ששלחו השליחים ושמו הדברים בפיהם, ולא יעקב ציוה כל זאת, שאם היה בדעתו לצוות על זה היה אומר לו או שולח לו בחייו; ע"כ בכה בראותו צרת אחיו היראים לנפשם ומוכרחים להמציא תחבולות להינצל מחרון אפו.

[יח] וילכו גם אחיו : כששמעו שבכה ושלא קצף עליהם ולא אמר כי רצונו להינקם מהם, הבינו שהבין תחבולתם, מיהרו ללכת אליו ולהתנפל לפניו כדי שתתברר לו כניעותם אליו ושתתברר להם כוונתו הטובה.

[יט] כי התחת אלהים אני : הקב"ה בוחן כליות ולב, והוא דן את האדם לא לבד על פי מעשיו, אך גם על פי מחשבותיו, אבל בן אדם אין לו אלא מה שעיניו רואות, וכן אני לא אוכל לשפוט אתכם על הכוונה, אלא על המעשה; והנה אם אתם חשבתם עלי רעה, מחשבה שלכם לא נתקיימה אבל מחשבת האל נתקיימה והיא היתה לטובה, והנה אין אתם צריכים להשפיל עצמכם בפני ולבקש ממני סליחה ומחילה, כי אינני רואה בכם אלא את שלוחי ההשגחה לטובת עם רב. והנה זו אחת מן הטובות הגדולות הנמשכות מהאמונה באלהים ובהשגחתו, כי האדם שליט במעשיו, אבל השלמת הפעולה איננה בידו, אלא בידי שמיים (עיין מה שכתבתי בס' ויקרא כ"א ז'), ואם זומם רשע לצדיק ומבקש להרע לו, ה' לא יעזבנו בידו, ושנאת הרשע תהיה סיבה להצלחת הצדיק; ומי שזאת אמונתו, לא יכעס על שום אדם ולא ישנא שום אדם.

[כ] חשבה : כינוי הנקבה חוזר אל הדבר, האל חשב הדבר הזה לטובה; כל מקום ששמיטין מילת דבר אומרים ל' נקבה, כגון קטנה או גדולה (במדבר כ"ב י"ח ), והנקבות חוזרת לתיבת מלתא שענינה בל' ארמית כמו דבר.

[כא] וידבר על לבם : עיין למעלה ל"ד ג' .

[כג] בני שלשים : בני בנים נקראים לפעמים שלשים, כי הם דור שלישי, אם נתחיל למנות מן האב, ככתוב בעשרת הדיברות (שמות כ' ה ') על בנים על שלשים ועל רבעים (וכן תמול שלשום, מתחילים מן היום שעומדים בו, וכן ביום השלישי הכוונה אחר מחרת), ולפעמים נקראים שלשים בני הנכדים, כמו בי"ג המידות על בנים ועל בני בנים ועל שלשים ועל רבעים (שמות ל"ד ז' ), ונראה כי לכך אומרים בני שלשים להזיר ספק, והכוונה בני הנכדים, שהם דור שלישי מן הבן לא מן האב. וכן בני רבעים ישבו לך על כיסא ישראל (מ"ב י' ל' ) הם דור רביעי אחר הבן וחמישי אחר האב כי האב הוא יהוא, ומלכו אחריו יהואחז בנו, ויואש בן יהואחז, וירבעם בן יואש, וזכריה בן ירבעם; ולא אדע למה לא ניקדו בני רבעים בבי"ת דגושה, אחר שהתבה כתובה בלי יו"ד אחר הבי"ת; והנה יוסף ראה לאפרים דור אחד יותר ממה שראה למנשה, כברכת יעקב שאחיו הקטון יגדל ממנו. ילדו על ברכי יוסף: קיבלם יוסף אחר שנולדו, ועיין למעלה ל' ג' . בני מכיר: עיין במדבר כ"ו כ"ט .

[כו] ויישם: היל"ל ויושם, וכמוהו על בשר ודם לא ייסך (שמות ל' ל"ב ), ונ"ל שהם מבנין התפעל רפה, שענינו כענין הנפעל, והם במקום אתשם אתסך בארמית, ועיין שמות ט' י"ח. בארון: אשר הכין לו להיות שם עד צאת בני ישראל מארץ מצרים, עיין שמות י"ג י"ט , ויהושע כ"ד ל"ב . יש שהזכירו בזה מנהג המצרים לתת מתיהם בארון עץ, שהיו גונזים מתחת לארץ, והיה המת נשאר שם מעומד, כאשר כתב הירודוט, ובארון מחוץ היה חקוק תואר פני המת, והיה הארון מעצי שקמים שהמצרים קוראים תאנה של פרעה; ויש ג"כ ארונות של אבן, וכל זה איננו ענין לכאן, כי הגניזה ההיא היתה לעולם, והיתה במקום קבורה שלנו; אבל ארונו של יוסף לא היה אלא לפיקדון עד צאתם משם.