פירוש שד"ל על שמות פרק לב

קוד: שד"ל שמות לב בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: אלמונית

אל: מימון: אלמוני

[ א ] ויקהל העם על אהרן: העם נקהל על אהרן וביקשו ממנו בחזקה שיעשה להם אלקים, והוא ראה, שאם לא יעשה שאלתם יהרגוהו ואח " כ יעשו מה שירצו, ואז מה תועיל מיתתו? ובהפך, בהיותו בחיים עלתה בידו להפריעם במחולות באופן שלא תהיה מלחמה במחנה, כמו שפירשתי בפסוק כ " ה וירא משה את העם כי פרוע הוא.

[ ג ] ויתפרקו את נזמי הזהב: פרקו מעליהם הנזמים, הנזמים הם מושא ישר, וההתפעל כולל את עצמם, והנה כאן שני מושאים ע " ד וילמדו דעת ( ישעיה מ ' י " ד).

[ ד ] עגל: העגל לא היה לע " ז, ולא קיבלוהו עליהם לאלוה, אלא שיהיה כלי מקבל שפע הקל ויעמוד להם למנהיג במקום משה ( ואהרן לא היה מספיק להם כי גם הוא בן אדם) וכן דעת הכוזרי מאמר א ' סימן צ " ז וראב " ע ורמב " ן וחזקוני ורלב " ג. ועיין " בכורי העתים ". תקפ " ח ע ' פ " ט. ויצר: קל משורש צור כמו וצרת הכסף ( דברים י " ד כ " ה). בהרט: ל ' החריטים ( ישעיה ג ' כ " ב ) ( רש " י באחד משני הפנים שהביא, ותרגום ירושלמי ור " י בכור שור ואחרים).

[ ו ] לצחק: כולל זמר וניגון וריקוד, כמו עוד תעדי תפיך ויצאת במחול משחקים ( ירמיה ל " א ד '), ודוד שהיה מפזז ומכרכר לפני ה ' אמר: ושחקתי לפני ה ' ( ש " ב ו ' כ " א); וכן לויתן זה יצרת לשחק בו ( תהלים ק " ד כ " ו) הלויתן מצחק בים, כלומר מתנועע בו בכוח ומניע את המים כאילו הוא מרקד.

[ ח ] מן הדרך אשר צויתים: ולא אמר סרו מעלי, הרי שלא עזבו את ה ' לעבוד אלוקים אחרים.

[ ט ] קשה עורף: משמע שהיו קודם לכן דבקים בע " ז כנזכר ביחזקאל כ ' ז ' ( רמבמ " ן), ואין צורך לומר שהיו דבקים בע " ז ממש, אלא בעשיית צלמים לכבוד הקל, רמבמ " ן העתיק דברי רש " י ודברי ראב " ע, ולא הבין שהם שני הפכים, רש " י מעמיד המוכיח לפני החוטא והחוטא הופך לו ערפו, וראב " ע עושה המוכיח הולך אחר החוטא להשיבו מדרכו והחוטא רץ בדרכו ולא יפנה לאחוריו. וגם דברי ראב " ע מגומגמים באמרו " ולא ישיב עורף לקורא אליו ". והיל " ל ולא יחזיר פניו לקורא אליו, ואין ספק כי ענין המליצה, שערפו קשה ובלתי מתנועע, ולפיכך הוא הולך לדרכו בלי שיחזיר פניו למי שקורא לו מאחוריו, כלומר שאינו שומע בקול מוריו.

[ י ] ועתה הניחה לי: ואם תאמר מה אעשה לשבועת אבות? ואעשה אותך לגוי גדול שאתה מזרעם ( במדבר רבא פ ' ט " ז, עיין רש " י במדבר י " ד י " ב).

[ טו ] מזה ומזה הם כתובים: כמו פנים ואחור, אלא שבמגילה שייך ל ' פנים ואחור, כי יש הפרש בקלף בין צד לצד, אבל באבנים אין חילוק והוצרך לומר מזה ומזה.

[ יז ] ברעו: מקור קל מן ריע, וכן ויריעו ( יהושע ו ' כ '). ברש " י כ " י שבידי : " ושמחין וצועקים " לא : " וצוחקים " כמו בספרי הדפוס, וע ' רש " י בפסוק י " ח.

[ יח ] ענות: ענוי " שכולן עונות כאחת " ( משנה סוף מועד קטן).

[ יט ] וישלך מידיו את הלוחות וישבר וגו ': לא מתמהון לבב; ונראה שעשה כן להפחיד העם ולהראות להם כי נשברה הברית אשר בינם ובין ה '.

[ כ ] וישרוף באש: עירב בו נתר או דבר אחר המביא את הזהב לידי קלצינאציון, ואז הוא מתפרד לעפר, עיין ראב " ע ורמבמ " ן.

[ כה ] כי פרעה: ע ' מה שכתבתי ב " בכורי העתים " תקפ " ט עמוד קכ " ב ¹. ותלמידי מוהר " ר אברהם חי מיינשטער אומר שלא היתה כוונת אהרן שיישמצו בקמיהם, אלא משה כשראה את העם פרוע, כי פרעו אהרן באופן שיישמצו בקמיהם. מיד אמר מי לה ' אלי.

[ כז ] שימו איש חרבו: אע " פ שלא היה העגל ע " ז ממש, היה התחלה לע " ז והוצרך הקל בתחילת הויית האומה לבער החוטאים ולהשאיר לכל העם זכרון נורא, למען לא יתחיל להידמות לעובדי אלילים.

[ כט ] מלאו: פועל עבר מבנין פיעל, והוא פעל סתמי כמו יקראו לך ( ישעיה מ " ז א '). יקראו הקוראים, אף כאן מלאו הממלאים, אלא שזה נאמר דרך משל כאילו היה שם מי שמילא ידם, והוא כאילו אמר: ידכם מולאה לה ', וגם חתנו שהוא כבן לחותנו. מלאו: יפה הבין רשב " ם שהוא פועל עבר מבנין פיעל, כמו ( במדבר ל " ה י " ב) כי מלאו אחרי ה ', ויפה פירש חינכו: אבל לדעת רש " י ראב " ע ורמבמ " ן הוא צווי מן הקל, ולא ייתכן, כי לשון מלוי יד אינו אלא בפיעל, וגם לא ייתכן שהיה אדם ממלא ידו ולוקח גדולה לעצמו, אבל צריך שאחרים ייתנו לו הגדולה, וכן בעגלי ירבעם כתוב דרך גנאי : " החפץ ימלא את ידו " ( מלכים א ' פרק ג ' פסוק ל " ג).

[ לב ] מספרך: ס ' החיים, על דרך כל הכתוב לחיים בירושלם ( ישעיה ד ' ג ') וכן עם צדיקים אל יכתבו ( תהלים ס " ט כ " ט); וכן היא דעת רשב " ם והרמב " ן וגם בתלמוד ( ברכות ל " ב ע " א) אמר שמואל שמסר עצמו למיתה עליהם שנ ' מחני נא וגו '.

[ לד ] הנה מלאכי ילך לפניך: כאן הוא מלאך ממש, כלו ' שלא תלך שכינתו עמהם, כלומר שלא יעשו המשכן, כי המשכן הוא אות שהקל בקרבם. וביום פקדי וגו ': אין טעמו ביום פקידה אחרת אפקוד עליהם גם עון זה, אבל היא מליצה נהוגה בלשון, כמו ( במדבר ל ' ח ') ושמע אישה ביום שמעו, ישמע כל זמן שיהיה, ישמע כשישמע; וקרוב לזה כי יפול הנופל ( דברים כ " ב ח '), יפול מי שיפול, מי שיהיה, ושמע השומע ( ש " ב י " ז ט ') ישמע מי שישמע, מי שיהיה, וכן וחנותי את אשר אחון וגו ' ( למטה ל " ג י " ט).

[ לה ] אשר עשו את העגל: כי הם אמרו ( פסוק א '): קום עשה לנו אלקים. והאירך בזה כי לא היה זה מיד אלא אחר זמן כדברי ראב " ע, והוא נמשך למה שאמר וביום פקדי וגו ' ( תלמידי יהודה לוצאטו).