קוד: שד"ל ויקרא ב בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: אלמונית
אל: מימון: אלמוני
א . מנחה : עיקרו שורש נוח , כטעם ריח ניחוח , אע " פ שאח " כ נתקבלה המ " ם כאילו שרשית , ואמרו מנְחה בנו " ן נחה , גם אמרו מְנָחות במי " ם שואית ובנו " ן קמוצה בפלס שְפָחות .
ב . ו קמץ משם מלא קֻמצו : אין ספק שהכהן הוא הקומץ , שאם לא כן , היה צריך שיוסיף הכתוב ונתן על כפי הכהן ; ומה שלא נכתב ' וקמץ ' הוא מפני סמיכות מילת הכהנים , והנה אמר וקמץ והקטיר הכהן , כאילו שני הדברים דבר אחד הם , כי מיד אחר שהיה קומץ - מקטיר . אזכרתה : מענין ריח , כמו ( הושע י " ד ח ') זכרו כיין לבנון , וכל לשון זכירה תחילת הוראתו הריח ריח , והושאל על הזכירה . כי זכירת מה שהיה הוא כאדם המרגיש ריח הדבר אחרי עברו מנגד עיניו ; והרמבמ " ן כתב בהפך , כי הריח נקרא זֵכֶר מפני שהוא דומה לזיכרון השומר רשמי הדברים אחר העלמם מן החושים ; והוא לא זכר כי כל המילות המורות על פעולות הנפש ועל כל מה שאינו מורגש בחוש , כולן מילות מושאלות והונחו מתחילתן על ענינים מורגשים , והמילה המורה על הריח קדמה בהכרח למילה המורה על הזיכרון .
ז . מרחשת : עמוקה , לא כן מחבת . ע ' רש " י , וראיה לזה : וכל נעשה במרחשת ( בתוכה ) ועל המחבת ( עליה ) ( למטה ז ' ט ') ( רנ " ה וייזל ).
ח . אשר יֵעָשֶׂה מאלה : אולי ראוי לקרוא יַעֲשֶׂה בקל , כלו ' העושה והוא הנזכר אח " כ והקריבה אל הכהן .
יג . מלח ברית אלהיך : עד היום הזה נשיאי הערבים כשכורתים ברית מביאים כלי של מלח ואוכלים יחד פת במלח , והנה זה היה מנהג ידוע בימי קדם בארצות המזרח שהברית נכרת במלח . ואמנם כל קרבן הוא לרצות ולפייס האל ולהביאו עמנו בברית , ולפיכך ציוה לתת מלח בכל קרבן וקרא לאותו מלח מלח ברית אלהיך , כי בו אתה כורת ברית עם אלהיך .
יד . מנחת בכורים : לפי הפשט הוא של יחיד הבאה בנדבה ( כדברי ראב " ע ), ואיננה של ציבור ; ומילת אִם - כמשמעה . ברש " י כ " י : " לשון שבירה וטחינה גסה ( לא גורסה )", וכן צ " ל .