קוד: שד"ל ויקרא ח בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: אלמונית
אל: מימון: אלמוני
ג
ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד: כתב רש"י (לפי חז"ל ויקרא רבה י ט) שהחזיק מועט את המרובה, וזה בחשבן כי העדה היא הקהל, ואינו כן.
ח
ויתן אל החשן את האורים ואת התומים:
משה נתנם בחושן בשעת לבישה; אם כן, לא היו קבועים בחושן; אם כן, היה הכהן
משתמש בהם לפרקים, ומוציאם מתוך החושן; ואולי היו כ"ב אותיות חקוקות על
כ"ב חתיכות קטנות של עץ או של מתכת, והיה הכהן מרים משם אות אחת ואחר כך
אות אחרת, והשגחת ה' היתה מזמנת לו תשובה נכונה לשאלתו; והיו האותיות ההן
נקראות כל אחת בשם מיוחד, האל"ף היתה נקרת "אוּר", והת"ו היתה נקראת
"תֹם", וכללן, מאל"ף ועד ת"ו, נקראו "אורים ותומים", ומזה נמשכת קבלת חז"ל
(יומא עג:) שמאותיות שמות השבטים היו מבינים התשובה.
כב איל המלואים: ע' נתיבות השלום. 1
1 רנ " ה וייזל מביא שם את פירושו של רש " י ושל הרמב " ן ל " איל המלואים " ומסיים : ולי נראה כפשוטו , כי בפר החטאת נהגו במתן דמו ובהקטרת חלביו כמשפט החטאת ; ושרפת הפר מצינו כדוגמתן בחטאות הפנימיות , ועוד שהוצרך להישרף לפי שלא היה לו אוכלין , שלא כהנו אהרן ובניו עדיין , וכן באיל העולה נהגו בו כמשפט כל עולה , לבד איל השני איננו על דרך השלמים , כי לא בא על נדר , ולא נדבר ולא תודה , כי לא נמלטו מצרה , ולא נהגו במתן דמו כמו בשאר השלמים , כי כאן הזה ממנו על אוזן ובוהן אהרן ובניו , וכן בהקטרת אימוריו לא נהגו כדין שאר שלמים , שהשוק ולחם התרומה נאכל לכהנים , וכאן עלו על המזבח . גם באכילת הבשר לא נהגו כדין שלמים שכל טהור יאכל אותו וכאן נאכל לאהרן ולבניו ונאסר לזרים על כן איננו שלמים , אלא קראו איל מלואים , כלומר איל שנהג רק בימי המלואים , ואין כדוגמתו עוד .