קוד: שד"ל ויקרא י בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: אלמונית
אל: מימון: אלמוני
א ויקריבו לפני ה' אש זרה: לא היתה כוונתם להקטיר קטורת של שחר (כדעת רשב"ם וכמו שהאמנתי גם אני זה עשרים שנה, עיין "בכורי העתים" תקפ"ח עמוד קמ"ה), שאם כן, מה מקום לשתי מחתות (ועיין במבאר עוד ראיות אחרות), אבל הקריבו קטורת שלא ציוה ה' והיה חטאתם מפני גאווה; כי לא הספיק להם להיות משרתים לאביהם, ככתוב (למעלה ט' י"ב) וימציאו בני אהרן את הדם אליו, וביקשו להראות שגם הם כהני ה' כאהרן, והואיל משה לא ציוה אותם לעשות שום עבודה פרטית, בחרו הם לעצמם עבודה יקרה והקריבו לפני ה' אש זרה, ולא אמר קטורת זרה, כי באמת לא היתה הקטורת זרה (עיין במבאר), אבל האש היתה זרה, ואם היתה ההקטרה ההיא ממצוות משה, היה משה מודיעם שלא ייקחו אש, כי מאת ה' תבוא האש, כמו שבא לאכול העולה; אבל הם עשו מדעת עצמם, ובהיותם בלתי בטוחים שתצא אש ה' לאכול את הקטורת אשר לא ציוה, הוצרכו להביא אש זרה.
ב ותצא אש: אש אחרת, לא האש שאכלה העולה (כשעת רשב"ם), שאם כדבריו ותצא "האש" היה לו לומר, ועיין רנ"ה וייזל בפסוק הקודם.
ג הוא אשר דבר ה': אין צורך לבקש היכן דיבר, כי כמוהו ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר ה' (בראשית כ"ד נ"א); והכוונה: דע כי כך גזרה חכמתו ית' להתקדש להראות קדושתו וגדלותו בהענישו את בחיריו הקרובים אליו, וזה למען כל העם ישמעו וייראו וידינו ק"ו בעצמם (עיין רש"י); והנני מבטל מה שכתבתי על המקרא הזה ב"בכורי העתים" תקפ"ח עמוד קנ"ה.
ט יין ושכר אל תשת: לא שנדב ואביהוא חטאו מפני שכרות, כי לא יאומן ששתו יין בבוקר השכם ביום הנורא ההוא; אבל מפני שמתו על שהוסיפו דבר אשר לא ציוה אותם ה', רצה ה' לזרז את אהרן ואת בניו שיהיו זהירים בעניני העבודה, שלא להחליף אפי' דבר קטון, והנה הוא כאילו אמר: ידעתי כי מהיום והלאה לא תזידו עוד לעשות דבר מדעתכם, אך הנני מצווה אתכם שתיזהרו גם מן השגגה, ולפיכך לא תשתו יין ושכר בבואכם אל אוהל מועד, שמא תבואו לשנות שום דבר, ולא לבד תיזהרו בזה במעשה העבודה, אלא גם כשתורו הוראה לאחרים בעניני הקודש וחול, טמא וטוהר או בשאר חוקי ה', תיזהרו שלא לשתות פן תטעו בהוראה וחטאתם לה'.
ט', י', יא בבאכם, ולהבדיל, ולהורות: השתיה אסורה לכהנים בכל הפעולות המיוחדות להם, והם שלושה מינים: האחד הוא מעשה העבודה במקדש, וזהו בבאכם אל אהל מועד; והשני ההוראה בעניני קודש וחול וטמא וטהור, בעניני העבודה ובית המקדש, כלומר לפסוק הדין כשייולד איזה ספק לכהנים עצמם; והשלישי הוא להורות את בני ישראל את כל החוקים, להודיעם מה יעשו, מה אסור ומה מותר, ואולי גם ההוראה בעניני הצרעת נכללת בפסוק השני, כי היא להביל בין הטמא ובין הטהור.
טז ואת שעיר החטאת: משמע שלא היה שם אלא שעיר אחד (והוא הנזכר למעלה פרק ט', פסוק ג'), א"כ לא היה ראש חודש, ויום השמיני הוא שמיני בחודש, כי באחד לחודש הוקם המשכן וקודם יום השמיני ישבו שבעת ימים פתח אוהל מועד, א"כ היה המשכן על עמדו; וגם לא היה שם שעיר הנשיא, א"כ הנשיאים התחילו להקריב קרבנותיהם אחר יום השמיני, וביום כלות משה להקים את המשכן (במדבר ז' א') לאו דווקא באותו היום, אלא לאחר המלואים, וכן כתוב שם (שם שם י') חנוכת המזבח ביום המשח אותו, ואח"כ כתוב (שם שם פ"ח) אחרי המשח אותו, ורז"ל אמרו (זבחים ק"א ע"ב) (עיין רש"י) שהיו שם שלושה שעירים, אבל שנים מהם אכלו אותם מפני שהיו קדשי שעה, ורק שעיר ר"ח שרפו אותו מפני שהיה קדשי דורות; אך לפי הפשט נראה שהיה לו לפרש איזה שעיר דרש, ובאמרו סתם "ואת שעיר החטאת" משמע שלא היה שם אלא שעיר אחד. ומה שכתב רש"י בסוף פסוק שאחר זה שחטאת שמיני לא באה לכפרה, אין הדבר כן שהרי למעלה ט' ז' כתוב ועשה את קרבן העם וכפר בעדם, וקרבן העם הוא שעיר עזים ועגל וכבש (שם פסוק ג).
יז מדוע לא אכלתם: אעפ"י שאתם אוננים היה לכם לאכול החטאת, כי כבר אמרתי לכם (פסוק ו' ז') ראשכם אל תפרעו וגו', ומפתח אהל מועד לא תצאו, כלומר שאין לכם לחוש כלל למה שאריע לכם.
יט הן היום הקריבו: אני עם ארבעה בני הקרבנו את חטאתנו ואת עולותינו לכפר בעדנו, ואעפ"כ קרו אותי כאלה שמתו שני בני, א"כ הרי אין אנחנו רצויים לפני המקום, וא"כ אם אכילת החטאת היא, כאשר אמרת, לכפר על העדה, הייתכן שנכפר אנחנו על העדה בהיותנו אנחנו נזופים למקום? ואם בכל זאת היינו אוכלים אותה והיינו מתברכים לבנו שעדיין הרי אנו רצויים לפניו והרי אנו כדאי לכפר על העם, הייטב בעיני ה'? הלא יותר תבער בנו חמתו על זדון לבנו זה. ולדעת הכורם (וקרובין לזה דברי הרמב"ם) הכוונה: אם כבשתי את צערי ולא בכיתי כדי להצדיק דין שמים ברבים, הייטב בעיני ה' לאכול את בשר החטאת מתוך שמחה ונחת, ולבי מלא יגון ועצב, ובשר קדשים ראוי לאכלו בשמחה ולא בלחם העצבים. ואמנם לפירוש זה יקשה, מה ענין הן היום הקריבו וכו'; ואח"מ משיב, שהכוונה הן היום הוא היום הראשון שהקריבו והיה ראוי שיהיה לנו יום שמחה גדולה, ובהפך קרו אותי כאלה, א"כ וכו', ועדיין קשה הכינוי את חטאתם ואת עולותם, אשר על כן מחזיק אני בפירושי.