קוד: שד"ל ויקרא יא בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: אלמונית
אל: מימון: אלמוני
א איסורי אכילה באו להבדיל מן העמים וגם לרומם הנפש , שאכילת הדברים המאוסים מביאה פחיתות נפש , ואין הטעם לשמירת הבריאות , כי אמנם בשר הגמל הוא טוב לבריאות , והוא חביב מאד לאנשי המזרח 1 .
ג פרסה : ציפורן אחת כעין מנעל , לא צפרנים בכל אצבע כארנבת ושפן ( רשב " ם ). ושוסעת שסע : מובדלת הפרסה לשנים , ולא פרסה אחת שלמה כסוס וחמור . שם פרסה עיקר ענינו בקיעה והונח מתחילתו על פרסות הבהמות השוסעות ואח " כ הושאל לפרסת הסוסים שאיננה שסועה , לפיכך אחר שאמר כל מפרסת פרסה הוצרך להוסיף ושוסעת שסע להוציא הסוס והחמור , ועכ " ז אמר בפסוק ד ' וממפרסי הפרסה על השוסעות לפי עיקר הוראת התיבה .
ה השפן : הוא שוכן בסלעים ( תהלים ק " ד י " ח , משלי ל ' כ " ו ), וכן בלשון רומית cuniculus שענינו שפן ענינו ג " כ מחילות עפר , ואולי גם בלה " ק שפן , מענין צפן על שם שהוא נצפן ונסתר בנקיקי הסלעים .
ו הארנבת : הוא מעלה גרה , אעפ " י שאין לו אסמכתא כפולה כמו שאר מעלי הגרה .
ח ובנבלתם לא תגעו : כמו למטה פסוק י " א ואת נבלתם תשקצו , כשתרצו להיות טהורים לאכול קדשים או לבוא אל המקדש , אל תגעו בנבלתם .
י מכל שרץ המים : שאינם חיים אלא במים . ומכל נפש חיה אשר במים : האמפיביים שהם חיים גם במים ( רמב " ן ).
יא . ואת נבלתם תשקצו : לפי ההלכה ( חולין ס " ז ע " ב ) אין לו ענין , ולפי הפשט דגים טמאים במ ותם .
יג פרס : מן פרס שענינו בקיעה . עזניה : לשון עז בתוספת נו " ן במקום אות הכפל , על דרך מעזניה ( ישעיה כ " ג י " א ).
יד איה : עוף המשמיע בקולו יא יא .
טו נץ : מלשון ניצוץ , עוף אשר עיניו נוצצות בחשכה .
יז כוס : שיש מתחת לפיו כמין שק או כוס שממלא מים ודגים .
יח קאת : המשמיעה קוקו .
יט עטלף : אינו עוף אבל הוא דומה לעוף , לפיכך נזכר באחרונה ( וקרוב לזה רנ " ה וייזל ).
כו לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ושסע איננה שוסעת : הם הסוס והחמור והזברה ( רנ " ה וייזל ). לכל הבהמה : הוא פירוש ולאלה תטמאו ( פסוק כ " ד ) ודברי רמבמ " ן אינם כלום 2 כי טמאים הם לכם הוא כלל שאחר הפרט , וכאילו כתוב לכל הבהמה אשר היא וכו ' תטמאו , כי טמאים הם לכם , ( וכיוצא בזה בפסוק כ " ז וכ " ח ), כך נ " ל דקדוק לשון המקרא .
כז כל הולך על כפיו : כל אותם שאין להם פרסה ( צפורן כמין מנעל ); אך חלוקי אצבעות ככלב ושאר חיות ( רנ " ה וייזל ).
ל והכח : בתרגום סורי : חולדא , וחולדא בסורית הוא טלפא , ובלשון השיר נקרא חפרפרות , אבל החולד הוא חולדה שבלשון חכמים . והחמט : אני אומר שהוא צב מלשון חומטנא בסורית .
לה תנור וכרים יתץ : אעפ " י שהקבועים בקרקע מקבלים טומאה כי בעלמא אין טומאה במחובר ( ע ' רנ " ה וייזל ).
לו ונוגע בנבלתם : מי שהוא בתוך המים ( במעין ובור ) ושם נגע בנבלה , ואפי ' הנבלה היא בתוך המים אין לומר שהמקוה מציל מלקבל טומאה ( הלל בת " כ שמיני פרשתא ט ' ע ' רנ " ה וייזל ).
לז על כל זרע זרוע : לטהר את המחובר לקרקע ( רשב " ם ורנ " ה וייזל ).
מג ונטמתם בם : מן נטמינו בעיניכם ( איוב י " ח ג ') ( כפירוש י " א שהביא ראב " ע ), הוא שאמרתי למעלה ( פסוק א ) שאכילת המאכלים המשוקצים מביאה פחיתות בנפש וכאילו היא יורדת ממעלת האדם למדרגת הבהמה , וכמו שכתוב מדוע נחשבנו כבהמה נטמינו בעיניכם .
1 ב " המשתדל " לשד " ל לס ' ויקרא בא עוד : איסורי אכילה הם איסורי קדושה , כדי שיהיו ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש , כי כמו שהכהנים אצל שאר האומות היו מובדלים ומופרשים בחוקים מיוחדים ובאיסורים פרטיים , כן יהיה כל אחד ואחד מישראל מובדל בחוקים ותורות מן האומות העובדות אלילים , ומתוך כך תתרומם נפש כל אחד ואחד מישראל ולא ילמד ממעשה האומות , וידבק תמיד באלהי אבותיו ובדרכים הישרים והקדושים ולא ימיר כבודו בגילולי הגויים ההם . הטעם הזה נזכר בתורה ( למטה מ " ד ) במאמר והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני . אך מלבד הטעם הזה התלוי בזמנים ובמקומות ( שאם היו כל אנשי העולם מאמינים בלא יחיד ושומרים משפטים ישרים , לא היתה ההפרשה הזאת צרכיה ), הנה ריבוי המצוות והחוקים הוא מועיל בכל מקום ובכל זמן לתיקון המידות , וזה משני צדדים . האחד כי המצוות האלהיות שאדם שומר הרי הן מזכירות אותו בכל שעה את האל אשר ציוה את המצוות ההן , וזכרון האל וזכרון השגחתו וזכרון השכר והעונש , כל זה מתג ורסן העוצר ומונע התאוות מהתגבר על האדם , וקובע בלבו יראת האלהים בלתי יחטא . והצד השני הוא כי אין תחבולה לאדם להתגבר על יצרו ולמשול ברוחו אלא בהרגילו את עצמו לפרוש מן ההנאות ולסבול הצער והדוחק וכטעם טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו ( איכה ג ' כ " ז ), והפילוסוף אפיקטיטוס אמר : אם ישים אדם על לבו שתי מילות אלה , בטוח הוא שלא יחטא ויהיו כל ימיו בשלום , ואלו הן : " סבול ופרוש ", כלומר סבול הצער ופרוש מן התענוג . והנה ריבוי המצוות והחוקים מרגיל האדם למשול ברוחו ולסבול ולפרוש .
2 רמבמ " ן כותב בנתיבות השלום : אין שימוש הלמ " ד בזה כמו הלמ " ד ולאלה תטמאו האמור למעלה , שהרי נשוא המאמר טמאים הם לכם , אבל הוא למ " ד הכללי שהזכרתי לך פעמים רבות ופירושו בכלל כמו לכל יתדות האהל ( נראה שצ " ל לכל כליו תעשה נחושת ) שמות כ " ז ג '.