פירוש שד"ל על ויקרא פרק יח

קוד: שד"ל ויקרא יח בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: אלמונית

אל: מימון: אלמוני

ג ובחקתיהם לא תלכו : בכל התועבות הנזכרות לפנינו לא מצאנו ענין שיהיה חוק אלא העברת הבנים למולך . ונראה כי כמו שהייבום הוא חוק אצלנו , כך קצת מן העריות היה חוק אצל האומות ההן על פי תנאים ידועים .

ה וחי בהם : תתקיים החברה בשלום , שאם יתחבר אדם עם קרובותיו , תהיה כל משפחה חברה לעצמה נבדלת מזולתה . טענה זו לפי דעתי אינה כלום , כי אם יהיו מותרות העריות , לא תהיה משפחה בעולם בשום פנים , והטעם הוא כי אם יתחבר אדם עם קרוביו , לא תהיה בעולם לא אהבה לא יראה ולא שלום כמו בימי המבול ( שש " ם ). ואולי ( דעת אח " ם ) היה חוק במצרים , שלא יהיו אנשי המשפחה והשבט מתחתנים באנשי משפחה או שבט אחר ( כי היה העם נחלק לקאסטות ), ולפיכך לפעמים היו זקוקים לקחת שאר בשרם .

ו שאר בשרו : מל ' ( בראשית ע " ח כ " ז ) וימטר עליהם כעפר שאר . איש איש אל כל שאר בשר : איסורי ביאה אין המכוון בהם כדעת הרמב " ם ( מורה חלק ג ' פרק מ " ט ) למעט המשגל , כי לא אסרה תורה ריבוי הנשים ( אלא למלך ), ולא ריבוי המשגל באשה אחת ; ואמנם כולם לתועלת החברה . והנה אשת איש טעמה מבואר , והוא להרחיק החמס והמריבות והרציחות הבאות בעקבות הניאוף ; ואף אם יהיה אדם שיתרצה בזה ויפקיר אשתו לאיש עשיר , הדבר אסור מפני ההשחתה אשר תצא מזה לכלל האומה בקילקול המידות . ואיסור הזכר והבהמה הוא מפני שהם מעשים נגד הטבע , ואם היו מותרים , תהיה לקיחת נשים מתמעטת . ואמנם העריות אשר הן שאר בשר אסורות בעבור הצלחת הבית ותיקון המידות והצלחת המדינה . כי הנה לקיחת האם ואשת האב ואחות האב ואשת אחי האב הוא דבר המתנגד לכבוד אב ואם , והזילזול בכבוד האב והאם גורם קילקול המידות והפסד הנהגת הבית ; וכן אשת הבן הרי היא במדרגת הבת לחמיה ולחמותה , ואם ייקחנה חמיה , יימשך מזה זילזול בכבוד החם והחמות והאב והאם , וכן לקיחת אשה ובתה מביאה שויי ביניהן וגורמת זילזול בכבוד האם . ואיסור אשה ואחותה הוא מפורש במילת לצרור , והוא שלא להטיל קנאה בין שתי אחיות לעשותן צרות ושונאות זו את זו , תחת שמשפטן לאהוב זו את זו , וידוע כי השנאה בין הקרובים קשה משנאה בין הזרים , כי כתוקף האהבה הקודמת כן חוזק השנאה הבאה אחריה , וזה יגרום קילקול המידות והפסד גדול בהצלחת הבית . וכן לקיחת אשת האח תביא קנאה ושנאה בין האחים ; ואפילו אחר מיתת אחיו , אם יש לו בנים , וייקח האח את יבמתו , זה יגרום שנאה בינו ובני אחיו וכן בין בניו ובני אחיו וזה סיבה לקילקול המידות והפסד הצלחת הבית . לא כן אם מת האח וזרע אין לו . ואמנם איסור האחות נראה שהוא להצלחת המדינה , שאם היתה האחות מותרת היו רוב בני אדם נושאים אחותם והיתה כל משפחה כעם בפני עצמו ולא היו המשפחות מתחתנות ומתערבות זו בזו ולא היתה האומה לעם אחד אלא לעמים רבים בלתי קרובים זה לזה ובלתי אוהבים זה את זה . לגלות ערוה : גילוי מקום הבושה , והוא לשון נקיה וכינוי לשכיבה ; וגילוי ערוה אינו דוקא בלקיחת קבע , אבל גם בשכיבת עראי , שנאמר ( פסוק י " ט ) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה . וכשנכתב גילוי ערוה אצל הזכר כגון ערות אביך , ערות אחיך , הכוונת גילוי ערות אשתו , כי איש ואשתו נחשבים כבשר אחד ; ובפסוק י ' האיש וזרעו נחשבים ג " כ כבשר אחד . ודע כי הכתוב תלה תמיד האזהרה בזכר לפי שהוא הפועל , ואם הבעילה אסורה לזכר , לא ייתכן שתהיה מותרת לנקבה ( ולפיכך לא פרט האיסור כנגד הנקבה אלא בנרבעת כי שם האשה היא הפועלת , שהיא מביאה את הבהמה עליה ). אמנם אין ללמוד מכאן כי כל מה שנאסר לזכר יהיה דוגמתו אסור לנקבה אלא היכא דגלי גלי , היכא דלא גלי לא גלי , כגון אחות האב נאסרה לזכר , אך אחי האב מותר בבת אחיו . ואם תשאל א " כ כמו שהזכיר ערות כלתך , למה לא הזכיר איסור החתן בחותנתו ? זה כבר נכלל באיסור אשה ובתה . ואם תשאל כמו שהזכיר ערות בת בתך , למה לא הזכיר איסור הנכד בזקנתו אם אביו או אם אמו ? נ " ל כי דיבר הכתוב בהווה , כי קרוב הוא שיתאוה הזקן לבת בנו , ורחוק הוא מאד שיתאוה הבחור לשכב עם אם אביו או אם אמו , אשר היא זקנה ממנו כל כך .

ז ערות אביך וערות אמך לא תגלה : מה שהוא ערות אב וגם ערות אם , והיא האם שהיא קרובה משני צדדים ( רמב " ן ), ולפי פי ' רש " י קשה " אמך היא ".

מולדת בית וגו ': היה נראה לי לומר שזה פירוש הקודם , אחותך בת אביך היא מולדת בית , שנולדה עמך בבית אחד , ואחותך בת אמך היא מולדת חוץ , שנולדה מאיש אחר ומסתמא בבית אחר ; אך לפי זה יקשה מה הוסיף אחר כך באמרו ( פסק י " א ) ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא ? ותלמידי מוהר " ר אברהם חי מיינשטער אומר כי האחות שאינה מן האם לא נזכר הכלל בפסוק ט ', אלא כך פירושו : ערות אחותך ( בת אמך , כי כן סתם אח ואחות הם מאם אחת , ככתוב דברים י " ג ז ', כי יסיתך אחיך בן אמך , מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי , שיר השירים ח ' א '), בין שהיא גם בת אביך בין שאינה אלה בת אמך , כלומר בין שהיא מולדת בית בין שהיא מולדת חוץ , כמו שפירשתי .

י לא נזכר איסור הבת שכבר היא נכללת באיסור ערות האם ( שהבן לא ישכב עם אמו וכן הבת עם אביה ) וגם באיסור אשה ובתה . ערותך הנה : הרי הן עצמך ובשרך , והרי זה כאילו אתה מגלה ערותך .

יד ערות אחי אביך : ולא הזכיר ערות אחי אמך , והנה אשת אחי האם איננה בכלל העריות , אלא מן השניות האסורות מדברי סופרים , וטעם החילוק הזה , כי אחי האב הוא ממשפחה אחת עמנו , ולא כן אחי האם , כי ממשפחה אחרת הוא , ואין לקיחת אשתו ( כשנתאלמנה או נתגרשה ) מתועבת ; ואם תאמר אף אחות האם ממשפחה אחרת היא - אין זו טענה , כי אחות האם היא שאר אמך , מה שאין כן אשת אחי האם שאין לה שום קורבה טבעית עמנו .

יז זמה היא : זמם נאמר על מחשבה שמסתירין אותה , והמילה נגזרת מן זמם שענינו בארמית רסן , שחוסמין בו פי הבהמה . והנה המחשבות שמסתירין אותן על הרוב הן לרע , ואפשר ג " כ שתהיינה לטוב . ובעריות לא נקראת זימה אלא ערות אשה ובתה ( כאן ולמטה כ ' י " ד ), כי הוא מעשה מתועב כל כך , שהעושה אותו מוכרח להסתירו ; וביחזקאל כ " ב י " א ואיש את כלתו טמא בזמה , כי הוא ענין קרוב לאשה ובתה , וכיוצא בזה ( עמוס ב ' ז ') ואיש ואביו ילכו אל הנערה , הזכיר זה כדבר מכוער תכלית הכיעור . ואח " כ קראו זימה לכל מעשה מכוער ונתעב , וקראו מזימה לכל מחשבה שאדם מסתיר בלבו , כמו ( איוב מ " ב א ') ולא יבצר ממך מזימה , גם קראו מזימה לחכמה וערמה כלו ' לכוח אשר בו יחשבו אדם מחשבות ויסתירן בלבו עד בוא העת להוציאן לפועל , כגון ( משלי ב ' י " א ) מזימה תשמור עליך תבונה תנצרכה ( ח ' טבת תרי " ו ).

יח , יט , כ סיים העריות באותן , שאיסורן איננו לעולם אלא לזמן : האחות יש לה היתר במות אחותה , הנדה בגמר טומאתה , ואשת איש אם תתאלמן או תתגרש ( יום הנ " ל ).

כה ותטמא הארץ וגו ': לדעת מוהר " ר יוסף שבתי באויבי ותטמא הארץ ענינו יושבי הארץ , כמו ( בראשית מ " א נ " ז ) וכל הארץ באו מצרימה , ואפקוד עונה עליה , הכוונה על יושביה ואח " כ ותקיא הארץ , הארץ ממש 1 ולדעת מוהר " ר אליה אליעזר איגל גם ותטמא הארץ כמשמעו , ופירוש ואפקוד עונה עליה איננו ענין הקאת יושביה אלא עונשים אחרים ומכות אשר הכה ה ' את הארץ , כגון רעב ודבר , כי לבסוף הארץ נלאתה לסבול יושביה המביאים עליה המכות והקיאה אותם .


1 ב " המשתדל " לשד " ל לס ' ויקרא בא עוד : ותטמא הארץ וכו ' היא מליצה שירית : מרוב עונות יושביה נהיתה הארץ טמאה ( על דרך : ותשחת הארץ לפני האלהים וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו , בראשית ו ' י " א י " ב ) ואני פקדתי עליה עונה ואמרתי לה : מה זאת עשית - והיא כדי להצטדק ולהסיר חמתי מעליה הקיאה את יושביה המטמאים אותה .

תגובות