קוד: שד"ל ויקרא כא בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: אלמונית
אל: מימון: אלמוני
א לנפש לא יטמא בעמיו : איש בעם הכהנים לא יטמא לנפש אדם , כמו ( פסוק י " ד ) בתולה מעמיו יקח אשה ( רשב " ם ) כי לפי הפשט צריך שתהיה כוהנת .
ג אשר לא היתה לאיש : שאם בעולה , מסתמא יש לה בנים והם יעסקו בקבורתה , והתורה לא דיברה אלא בהווה , כי רוב הבעולות יש להן בנים ; ואם אין לה בנים , אולי ייטמא לה בעלה כמת מצווה או ישכור קוברים .
ד בעל בעמיו : הכהן הגדול ( אנקלוס ורנ " ה וייזל ).
ז חללה : לדעת ראב " ע שאינה מפורסמת כזונה , ולדעת האח " מ אפילו אנוסה .
ואשה גרושה מאישה
:
דע כי מה שהביא רמבמ
"
ן
בהקדמתו אור לנתיבה
:
"
התפוח נאכל מראובן
"
איננו מדרך לה
"
ורעותיה
,
אבל כשהמדבר יודע מי
הוא האוכל יאמר
:
ראובן אכל את התפוח
;
ואם לא ידע מי הוא האוכל
אז יאמר
:
התפוח נאכל
(
בבנין
מורה על קבלת הפעולה
)
בלי זכרון הפועל
,
ולפיכך הבנינים המורים
על קבלת הפעולה נקראים "בנין שלא נזכר שם
פועלו "
,
כי המדקדקים הקדמונים
יודעים היו שאין דרך לה
" ק
ורעותיה להזכיר הפועל באבלטיבוס
(
היינו
בצירוף מן או מי
"
ם
לעושה הפעולה
)
ויודעים היו שאם יאמר
אדם
("
כרם
חמד
"
ז
'
ק
'):
אהוב ממני מאד
,
יהיה המובן מדבריו
:
אהוב יותר ממני מאוד
,
ולא יובן כלל שהוא חביב
לי מאד
.
אך ידוע כי מילת
"
מן
"
נאמרת על הסיבה הגורמת
כמו מחטאת נביאיה
(
איכה
ד
'
י
"
ג
),
ועל הדרך הזה אמרו ולא
יכרת כל בשר עוד ממי המבול
(
בראשית
ט
'
י
"
א
),
והכוונה מפני מי המבול
.
ועל הדרך הזה אמרו
נבלעו מן היין
(
ישעיה
כ
"
ח
ז
'),
והכוונה בסיבת היין
,
לא שהיין הוא הפועל
,
והראיה מה שכתוב אחריו
תעו מן השכר
,
שבהכרח פירושו בסיבת
השכר
,
כי תעו איננו פאסיבום
(
פעיל
)
וכן מקשת אסרו
(
שם
כ
"
ב
ג
'),
ענינו שהם כמו אסורים
מפחד הקשת
,
לא שהקשת אוסרת אותם
,
כי הקשת תכה ותהרוג
,
ולא תאסור
.
וגזגיוס באוצרו
(
עמוד
803),
הביא שני המקראות האלה
מישעיה להוכיח מציאות אבלאטיבוס אחר
הפאסיבום
(
הפעיל
)
ואינו אלא טעות
.
ועוד הביא לראיה כגבור
מתרונן מיין
(
תהלים
ע
"
ח
ס
"
ה
)
שהוא מפרש שהיין התגבר
עליו
,
ואף אם יונח כדבריו
ששורש רון בא כאן להוראת ההתגברות כמו
בלשון ערבית
,
לא ייתכן לשום בעל
הלשון ולשום אדם אשר אזנו תבחן הדיבור
העברי
,
להבין ממילות מתרונן
מיין שהיין התגבר עליו
,
אבל בהפך ראוי להבין
:
כגבור המתגבר יותר מן
היין
,
כלומר המתגבר על היין
.
ועוד הביא החכם הנ
"
ל
עת נשברת מימים במעמקי מים
(
יחזקאל
כ
"
ז
ל
"
ד
),
ואמת הוא שהוא מקרא
קשה
,
אבל מכל מקום רחוק הוא
עד מאד שיאמר
,
שהים שבר את העיר
,
והנה למעלה
(
פסוק
כ
"
ו
)
כי רוח הקדים שבר אותה
בלב ימים
,
לא שהימים שברו אותה
;
ועוד מה טעם לומר שנשברה
מימים במעמקי מים
?
לכך אומר אני המקרא
הזה סתום ואין למדין ממנו
.
עוד מצאנו כמו חללים
שוכבי קבר אשר לא זכרתם עוד והמה מידך
נגזרו
(
תהלים
פ
"
ח
ו
'),
אך אין הכוונה כלל שידך
גזרה אותם
,
אבל יגיד עליו רעו
(
שם
ל
"
א
כ
"
ג
)
נגרזתי מנגד עיניך
,
וכן כי נגר מארץ חיים
(
ישעיה
נ
"
ג
ח
'),
כי נגזר מבית ה
'
(
דברי הימים ב
'
כ
"
ו
כ
"
א
),
כולם ענין הפרשה וריחוק
,
ומי
"
ם
מידך היא כמי
"
ם
מנגד עיניך ומארץ חיים ומבית ה
',
והוראתה על המקום אשר
ממנו יהיה הריחוק
,
והכוונה כתרגום רמבמ
"
ן
וכפירוש ר
'
יואל ברי
"
ל
לא ירגישו מכותיך וידך החזקה
,
או כפירוש גזניוס שהם
רחוקים מעזרתך
,
וקרוב לזה תירגם הארמי
:
מאפי שכינתך אתפלגון
.
ודע כי גר
.
גרז וגרש אחים הם
,
ומצאנו
(
יונה
ב
'
ה
')
נגרשתי מנגד עיניך
בשי
"
ן
,
וכן כאן גרושה מאישה
,
אין המי
"
ם
קושרת הפעול עם הפועל
,
אבל היא להורות על
המקום אשר ממנו יהיה הריחוק
,
כלומר אשה מופרשת
ורחוקה מאישה
.
עוד מצאנו הנשכחים מני
רגל
(
איוב
כ
"
ח
ד
'),
אך לא הרגל היא השוכחת
,
אבל הכוונה כפירש ראב
"
ע
שהם נשכחים מפני הרגל
,
מרוב שדרכו בהם בני
אדם
,
כלומר הנחל יחרב וייבש
וידרכו בו בני אדם
,
עד שלא ייודע מקומו
.
ואמנם מצאנו "
מה'
מצעדי גבר כוננו
"
(
תהלים
ל
ז
כ
ג
),
נתנו מרועה אחד
(
קהלת
י
"
ב
י
"
א
),
ומצאנו בלשון ארמית
בדניאל
(
ג
'
כ
"
ט
)
ועזרא
(
ד
'
י
"
ט
)
מני שים טעם
,
עד מני טעמא יתשם
(
שם
שם כ
"
א
);
ונראה לי כי כל אלו הם
דרך כבוד וגדולה
,
ולא היתה כוונת המדברים
במקראות האלה להבחין בשם הקשור במי
"
ם
בחינת פועל ממש
,
ואין הכוונה ממש לומר
שהמלך ישים הדת והחק שהאל יכונן מצעדי
גבר
,
אבל כוונת המדברים
לומר כי מלפניו יצא הדבר
,
על דרך מה
'
יצא הדבר
(
בראשית
כ
"
ד
נ
'),
מלפניך משפטי יצא
(
תהלים
י
"
ז
ב
'),
יצא דבר מלכות מלפניו
(
אסתר
א
'
י
"
ט
),
מן קדמי שים טעם
(
דניאל
ו
'
כ
"
ז
);
והעולה כי כשאין הכוונה
לדבר דרך גדולה וכבוד לא ייתכן בלה
"
ק
לקשור הפועל עם הפועל במי
"
ם
,
ועיין למטה על והארץ
תעזב מהם
(
כ
"
ו
מ
"
ג
),
כל חרם אשר יחרם מן
האדם
(
כ
"
ז
כ
"
ט
).
והואיל ובא לידנו פסוק
:
"
מה'
מצעדי גבר כוננו ודרכו
יחפץ
",
אחוה דעתי בו כי לדעתי
ענינו פשוט מאד
,
והמפרשים הלכו בדרך
רחוקה
.
והנה אחשוב שהמקרא הזה
ענינו שוה ממש למה שכתבו במשלי (טז ט)
"
לב אדם יחשב דרכו וה
'
יכין צעדו
":
מה שכתוב כאן
"
ודרכו
יחפץ
"
הוא כנגד
"
לב
אדם יחשב דרכו
",
ולא חסרה הבי"ת
כדעת ראב"ע
,
אבל הכוונה שהאדם הוא
בעל בחירה ורצון, והוא החפץ ובוחר דרכו
ומחשב בלבו מה שיעשה
,
אבל השלמת המעשה איננה
תלויה בידו
,
אלא בידי שמים
,
כי "
מה
'
מצעדי גבר כוננו "
,
ואם לא יישר בעיני
האלהים הדרך אשר הוא הולך
,
אז לא יכונו מצעדיו
,
ולא יכול להשלים דרכו
ולהקים עצתו
.
ט כי תחל : אולי חלל מן קלל , וכן כל דבר חול לשון קל הפך נכבד .
כ תכלול : כמו שבלול , והיא חיליז או חלזון שם שרץ רר בשרו , וכן כאן עינו מורידה ריר . מרוח אשך : מן רווח ורוחה , כן תירגם רבינו סעדיה , ולדעת אחרים מלשון מירוח ( וימרחו על השחין ישעיה ל " ח כ " א ), ואשך כינוי לביצים , ולפירוש זה הסכים גזניוס ואומר שזו הוראת מילת אשך גם בסורית ושהוא משורש שכה , שבלשון כושית ענינו הודיע ונקראו כן על שם שמעידים על הזכרות וכן ברומית testis.