פירוש שד"ל על ויקרא פרק כב

קוד: שד"ל ויקרא כב בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: אלמונית

אל: מימון: אלמוני

ט ולא ישאו עליו : על הקודש שיאכל ( והוא נזכר למעלה פסוק ז ' ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמור הוא ). ומתו בו : בחטא . כי יחללוהו : הקודש .

יא אשת כהן אוכלת בתרומה ולא נזכרה בתורה , ולמדו אותה ( יכמות ס " ו ע " ב ) מן קנין כספו , ולדעתי הנקבה נכללת בזכר .

טו ולא יחללו ( הכהנים ) את קדשי בני ישראל : ינהגו בקדשים מנהג כבוד ומורא ויודיעו לכל הנוגע בהם כי קודש הם , כדי שלא ייכשל בהם זר לאכלם בשגגה , ואל ינהגו בהם דרך חול באופן שכל החפץ יאכל מהם , שאם יעשו כן , ישיאו את בני ישראל עון אשמה , כלו ' הרי הכהנים הם המחטאים את הזרים האוכלים קודש בשגגה .

טז והשיאו אותם עון אשמה : הכהנים ישיאו את בני ישראל עון אשמה אם יאכילום קודש .

יט לרצונכם : תקריבו לרצונכם , ע ' רש " י .

כב עורת : הוא הנקבה לא מן עור אלא " עויר " ( עי " ן פתוחה וי " ו בחיריק ) הנוהג בלשון ארמית , והמילה בפלס צדקת מן צדיק ; ורש " י שפירש " עורת " שם דבר , הרגיש , שאם כדבריו היה לו לומר אחר כך שבר , ונדחק לפרש : עורת ( שם דבר ) לא יהא בו , ושבור ( שם התואר ) לא יהיה . ואשה לא תתנו מהם : אל תאמרו : מאחר שאין זה עולה אלא שלמים שרובו נאכל לבעלים מה לי אם יהיה בו מום ? לכך הוסיף ואשה לא תתנו מהם על המזבח לה ', החלב והדם הנקטרים לכבוד ה ' אין ראוי שיהיו מבהמה בעלת מום ( יצחק פארדו ).

כה ומיד בן נכר : נ " ל כאותו פי ' שדחה רנ " ה וייזל כי אחר שאמר ובארצכם לא תעשו , משמע שמותר לקנות מן הגויים בהמות מסורסות לאכילה או לעבודת הקרקע או לרכיבה וכיוצא , והיה אפשר להעלות על הדעת שיהיה מותר לעשות מהן גם קרבן , לכך אמר שזה אסור . ומה שמביא אותי להחזיק בפירוש זה הוא מפני שהכתוב מסיים לא ירצו לכם , משמע שישראל הוא המביא הקרבן , ורנ " ה וייזל ביקש להולמו באמרו , לפי שנחשב להם לרצון שבנו מקדש לה ', ומאפסי ארץ גויים יבואו להשתחוות בו למלך ה ' ולהקריב לו קרבן ; וזה הבל , כי מליצת לא ירצו לכם אינה אלא כמו ונרצה לו ( למעלה א ' ד ') ואינה חוזרת אלא לבעל הקרבן . ועם כל זה אין ספק שהדין דין אמת שאסור לנו להקריב מעוך וכתות אפי ' בשביל בן נכר , שנ ' ומעוך וכתות לא תקריבו לה '.

כח ושור או שה : לשון שה ושיתא לא מצאנו בלשון ארמית ואף לא בלשון סורית , אלא בלה " ק ובלשון ערבית , והכוונה ( כמו שכתבתי על פסוק שור שה כשבים ושה עזים , דברים י " ד ד ') על איש אחד מן הצאן , בין מן הכשבים בין העזים , ובלשון ארמי אין שום מילה הנאמרת על איש אחד , יהיה מהכשבים או מהעזים , אשר על כן בפסוק הנ " ל הוכרח אנקלוס לשנות בתרגומו , ותירגם שה כשבים : אמרין דרחלין , ושה עזים : גדיין דעזין . ובפסוק שלפנינו לא תרגם " רחילא " כדי שלא יובן שאין העזים בכלל , לפיכך בחר במילת שיתא אע " פ שאינה ארמית , אבל היא נאותה בענין , מפני שהיא כוללת שני המינים . ואני בזמן שכתבתי ס ' אוהב גר לא הבנתי דבר זה כמו שלא הבינו בעל ספר יא " ר והבאתי תמיהתו על אנקלוס , והמעמר תפש אותי ואמר כי אנקלוס לא תירגם " רחילא ", כי הוא לשון נקבה בלבד , אבל בחר במילת שיתא הכוללת הזכר והנקבה , כדי להשוות תרגומו עם עיקר הדין - וזה שיבוש גדול , כי מילת בנו כוללת הבן והבת , אבל מילת אותו וכן מילות שור או שה , המכוון בהן האם לבדה , לא האב , ולפיכך שינה אנקלוס ותירגם " תורתא " לשון נקבה , ומי יאמר כי תורתא כולל הזכר והנקבה ? ואלמלא שרצה אנקלוס לכלול שה כשבים ושה עזים ( כאשר היא דעתי עכשו ) אמת הוא שהיה לו לתרגם " רחילא " שהוא שם הנקבה . לא תשחטו ביום אחד : לא לרחמים על הבהמה ממש , אלא לחזק בלבנו מידת הרחמים ולהרחיקנו מן האכזריות .

כט לרצנכם תזבחו : ומתי יהיה לרצון ? כשתאכיל ממנו לאחרים , באופן שלא יוותר ממנו עד בוקר .


תגובות