קוד: שד"ל ויקרא כד בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: אלמונית
אל: מימון: אלמוני
י ויצא בן אשה ישראלית : אחר שהשלים המצוות שהן בעבור כבוד שמו ית ' ( הקרבנות והחגים ומשפטי הכהנים ), סיים בעונש המקלל את השם , שהוא הקצה האחרון המתנגד לכל המצווה עד כאן . והנה עד כאן לא בא שום ציווי על זה ( כי אלהים לא תקלל שמות כ " ב כ " ז הוא על הדיינים ), כי אין להעלות על הדעת שאיש מישראל יקלל את השם , ומעולם לא היתה התורה מזהרת על זה , אלמלא המקרה שקרה כי בן איש מצרי עשה התועבה הזאת , ואחר שקרה המקרה באה עליו האזהרה , ונכתבה כאן לסיים כל המתיחס לקדושת השם .
יד וסמכו כל השומעים : לומר דמך בראשך , עיין רש " י , וכן בקרבנות הסומך ידו על ראש קרבנו נותן עליו עונו , כמו הכהן הגדול על ראש השעיר המשתלח ( למעלה ט " ז כ " א ) ואח " כ נתפשטה הסמיכה גם על השלמים ( למעלה ג ' ב ') אעפ " י שאינם באים על חטא . ואח " מ מוסף כי גם כאן הם נותנים עונם על ראשו , שאם לא היו עושים בו דין , היה החטא על הקהל או על השומעים .
טו כי יקלל אלהיו : בלא הזכרת שם ה '.
טז ונוקב שם ה ': אם המקלל נוקב שם ה ' ( ראב " ע ).
יז ואיש כי יכה כל נפש אדם : אפי ' גר . אחר שענש מיתה את המקלל שהיה בן איש מצרי , בא להודיע כי המכה כל נפש אדם ( ואפי ' גר ) יומת , ושאין לחשוב את הגר כבהמה , כי אמנם ( פסוק כ " א ) מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת , וכן איש כי יתן מום בעמיתו וכו ', וחתם כאשר יתן מום באדם , וסיים הענין במאמר כגר כאזרח יהיה ( וקצת מזה בראב " ע ).