קוד: שד"ל ויקרא כז בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: אלמונית
אל: מימון: אלמוני
ב כ י יפליא : עיין במדבר ו '. ערכך : כפול , כמו רענן שאנן אמלל ( רשב " ם ), והראוי ערכך ( בכ " ף קמוצה ) והוא להבדיל ערך קצוב משאר ערכים שבעולם . בערכך נפשות : כל נפש אדם במשמע , בין נפשו ( ערכי עלי ), בין נפש אחרים ( ערך פלוני עלי ). ורש " י פירש ערך נפש , ואין זה מדוייק , ולפיכך , כשהגיע לפסוק ואם מבן חמש שנים , הוצרך לכתוב לא שיהא הנודר קטן , ואם היה מפרש בערכך נפשות בין נפשו בין של אחרים , לא היה צריך לכתוב הדיבור ההוא . ואמנם מבן חמש שנים עד בן כ ' שנה נכלל גם מי שהשלים י " ג שנה ואיננו נקרא קטן , והוא יכול לנדור ערכי עלי . ודע כי ברש " י כ " י שבידי כתוב : ערך דבר שנפשי ( לא : שנפשו ) תלויה בו עלי , וכן צ " ל .
ז ואם מבן ששים שנה : מה שכתב רש " י : האיש פוחת בהזדקנו יותר משליש בערכו והאשה אינה פוחתת אלא שליש בערכה , כן צריך להבינו : האיש בהזדקנו יורד עד למטה משליש בערכו , אינו שווה אפילו שליש ממה שהיה שווה , ( שבתחלה היה שווה 50 ועכשו 15), והאשה אינה יורדת אלא עד שליש בערכה ( בתחלה 30 ועכשו 10), ובערכין י " ט ע " א אמרו נקבה קימה אתילתא , זכר לא קאי אתילתא .
ט כל אשר יתן ממנו : חז " ל פירשו ( תמורה י " א ע " א ) אמר רגלה של זו עולה , אבל לפי הפשט לא דיבר הכתוב במקדיש חלק בהמה .
י לא יחליפנו ולא ימיר אותו : זה דרך כלל , ואח " כ פירש הפטרים שלא ימיר אותו לא טוב ברע ולא רע בטוב . ולדעת בעל הטעמים נראה כי התמורה היא טוב ברע , והחילוף רע בטוב , ויש לזה סיועים . וארזים נחליף ( ישעיה ט ' ט ') יחליפו כח ( שם מ ' ל " א ) וימירו את כבודם בתבנית שור ( תהלים ק " ו כ '); וקשה ( בראשית ל " א ז ') והחליף את משכרתי , ואולי הכוונה כי בבחינת לבן היו החלופים מרע לטוב . כי היה מבקש תמיד תועלת לעצמו . הן אמת שאם " לא יחליפנו " דבק עם רע בטוב , תהיה מילת או יתרה , והאמת כי מרע " ה לא נתכוון להפסיק כפי הטעמים האלו , אלא לפי כוונתו כך היה ראוי להטעים : לא יחליפנו ולא ימיר אותו , ואח " כ פתח במאי דסיים , טוב ברע כנגד ימיר , או רע בטוב כנגד יחליפנו .
יב והעריך הכהן אותה וגו ': כערכך הכהן כן יהיה , פירש רש " י לשאר בני אדם , הבא לקנותם מיד ההקדש , ואם גאל יגאלנה ( פסוק י " ג ) בבעלים החמיר הכתוב להוסיף חומש , וכן במקדיש בית ( פסוק י " ד ), וכן במקדיש שדה ( ט " ז ); וכל זה קשה לפי הפשט , כי התורה לא הזכירה כלל ענין הגזבר שמוכר את ההקדשות למי שיזדמן , ומשמע הכתובים אינו אלא שהמקדיש דבר שאינו קרב על גבי המזבח , תיכף שהקדיש מלשם הערכך , ואח " כ אם בא לגאול , מוסף עוד חמישיתו ; ואמנם כשלא היה גואל , למה היה נותן הערכך ? והלא היה מוסר להקדש גוף הדבר - לפיכך נ " ל , כי המקדיש לא היה מוסר גוף הדבר שהקדיש , אבל היה מעכבו אצלו , והוא היה נזהר בו ונוהג בו מנהגי קדושה בלתי ידועים לנו ; ודוגמא לזה מעשר שני שנקרא קודש ( למטה פסוק ל ' ול " א ) והיה נאכל לבעלים בירושלים והנה לא רצתה תורה שיהיה אדם מקדיש דבר שאינו קרב על גבי המזבח בלי שתימשך מזה שם תועלת לזולתו , כי אין רצון התורה שיחשוב אדם שעשה מעשה קדוש ורצוי לאלהיו ( חוץ מהקרבנות , כגון שיתנדב עולה ), אם אין מעשהו מוליד שום תועלת לזולתו , על כן ציותה תורה שמיד כשהוא מקדיש דבר ייתן לבית ה ' ולכהנים את כסף מחירו , ואחר כן יישאר הדבר בידו בתורת קדושה . ואם אחרי כן ירצה להוציאו לחולין , אז ייתן עוד חמישיתו ויגאלנו , וישתמש בו כרצונו .
כ ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר : גם כאן פירשו ואם מכר הגזבר , אבל גזבר מאן דכר שמיה ? ועוד קשה שהיה מן הראוי שתקבע התורה זמן עד מתי יצטרך הגזבר להמתין קודם שימכור , שאם לא כן , לא הנחת מקום כלל לגאולה , כי תיכף שיקדיש אדם שדהו ימהר הגזבר וימכרנו , ושוב לא יוכל המקדיש לגאול אותו . ופי שיטתי כוונת המקרא הזה , שאם המקדיש לא גאל שדהו , כלומר שלא נתן החומש , ועם כל זה רצה להוציאו לחולין לבלתי יצטרך לנהוג בו מנהג קדושה , ובכוונה זו מכר את השדה לאיש אחר , אז קנסה אותו התורה שלא יוכל לגאול אותו מיד הקונה אותו , אלא יהיה ביד הקונה עד היובל ואחר כן " והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה '", לא ישוב ליד המוכר , אלא יבוא ליד ההקדש ויהיה לאחוזת עולם לכהנים ; ואם לא היה מוכרו , אז בבוא שנת היובל היה השדה יוצא מקדושתו והיה בעליו נהנה בו כשאר אחוזתו ( וכן משמע מפסוק י " ז י " ח , שאם לא כן , למה יהיה הכסף על פי השנים שעד היובל ), ועכשו שמעל ומכר , יפסיד לעולם מן היובל והלאה .
כז ואם בבהמה הטמאה : מדבר במקדיש פטר חמור ( כדעת ראב " ע ורנ " ה וייזל ). ולפי שיטתי ופדה בערכך ענינו שייתן הערך ככל שאר מקדיש , וכאן הוא צריך להוסיף חמישיתו עליו , בלי שתהיה זו גאולה המוציאה אותו לחולין , כי החומש הזה אינו אלא להפקיע ממנו הקדושה שהוסיף עליו בשעה שהקדישו , ועל ידי נתינת הערכך והחומש פקעה ממנו אותה קדושה שניה וחזר לקדושתו הראשונה , שהיא קדושת בכור , ואז אם לא יגאל , אם לא יפדהו בשה , אז " ונמכר בערכך ", הכהנים ימכרוהו לאחרים והוא יפסיד ממונו , על דרך ( שמות י " ג י " ג ) ואם לא תפדה וערפתו . ועדיין קשה לשון ואם לא יגאל כי סתם גאולה אינו אלא בכסף , והנותן שה " פודה " ייקרא ולא " גואל "; ואולי בנדון זה הוא מצווה לגאול אותו לא בשה , אלא בהוספת החומש פעם שנית , ואם לא יגאל בחומש שני , אז ונמכר בערכך . והנה כל זה שאמרתי שהיה ההקדש נשאר ביד המקדיש והוא היה נוהג בו מנהגי קדושה , זה היה בבהמה הטמאה ובבית ובשדה , אבל בהמה טהורה היתה קרבה על גבי המזבח , ואדם שהקדישוהו ונתנו את ערכו , נראה שלא היה עליו דין קדושה כלל , כי אן אדם משועבד לאדם , עד שיוכל ראובן להביא על שמעון חיוב מאיזה מין שיהיה , בלתי הסכמתו ( טבת תר " ב ).
כח אל כל חרם : זה במקדיש מעבדיו הכנענים או מבהמתו או מאחוזתו לשם חרם , וכל חרם ניתן לכהנים , בלי שיוכלו למכרו לאחרים ( על דרך ונמכר בערכך ), וגם הבעלים אינם רשאים לגאלו , כי החרם קודש קדשים , ואסור בהנאה למי שאינו כהן .
כט כל חרם אשר יחרם מן האדם : זה ענין אחר ואיננו חרם לגבוה , כי לא נאמר בו לה ', אבל הוא להשמיד ולהרוג , ואיננו דבר התלוי ביד איש ואיש כי לא נאמר בו אשר יחרים איש , רק אשר יחרם , והוא דבר המסור לכללות האומה או למנהיגיה לגזור ולומר בהוראת שעה ( אף אם לא יהיה הדין כך ): העושה כך וכך יחרם , וכפירוש רמב " ן ורנ " ה וייזל . וראזנמילר פירש אשר יחרם מן האדם כענין אשר יחרים איש , כאילו כל אחד מישראל יהיה רשאי להחרים בניו ובני ביתו ; וזה שיבוש גדול , נמשך ממה שחשבו שהעברי יאמר : והתפוח נאכל מראובן ( ע ' למעלה כ " א ז '). והנה מן האדם איננו נאמר על הפועל אלא על הפעול ( מי שיהיה מן האדם שיחרם ), והפועל לא נזכר , כי איננו איש פרטי , אבל הוא מי שהרשות בידו , והוא כלל האומה , או המלך והשופט , אבל שיהיה מותר לאחד מן העם להחרים בניו ובני ביתו , זה מתנגד לדרכי תורת משה , כי הנה ראינו בכמה מקומות התורה צווחת על תועבות הגוים הזובחים את בניהם , וראינו שמסרה משפט בן סורר ומורה לבית דין ( דברים כ " א י " ט ) גם ראינו ( שמות כ " א כ ') וכי יכה איש את עבדו ומת תחת ידו נקום ינקם . ברוך שהבדילנו מן התועים ונתן לנו את תורתו תורת אמת , דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום .