קוד: שד"ל במדבר י בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: ליאת חומסקי
אל: מימון: אראל סגל
[ב] ולמסע: מקור ע"ד הארמית.
[ג] ותקעו בהן: זו אחר זו; והנה בהקהל העם היה מן ההכרח שייקהלו גם הנשיאים,ובהקהל הנשיאים לא היה מן הצורך שייקהל גם העם, לפיכך ציוה תקיעה אחת לנשיאים ושתים לעדה, כי מייד כשהיה נשמע קול תקיעה, היו הנשיאים מכינים עצמם, ובהישמע תקיעה שניה היה העם כולו נקהל. הנה די היה בחצוצרה אחת, ושלא להטיל קנאה בין שני האחים אלעזר ואיתמר, ציוה שיעשו שתים, ובהקהיל את הקהל היו תוקעים שניהם זה אחר זה; וכן בכל נסיעת המחנות היה אחד משני האחים מריע תרועה אחת ואחריו אחיו תרועה שנית.
[ד] ואם באחת יתקעו: התוקע אינו אלא אחד, והריבוי אינו אלא סתמית; יהיה מי שיהיה משני האחים.
[ה] תרועה: ל' תרועֵ ם (תהלים ב ט ) ל' שברים.
[יד] ויסע דגל מחנה בני יהודה בראשונה: נראה לי בלא ספק כי כקורה היו הדגלים מהלכים (עיין מבאר בנתיבות השלום למעלה ב' י"ז) זה אחר זה, ולא כתיבה זה בצד זה כמו שהיו עומדים בחנייתם; שאם היו נוסעים כתיבה, היה ראוי שייסעו כולם כאחת, לא זה אחר זה, כמו שמפורש כאן ויסע דגל מחנה בני יהודה בראשונה. ומלבד זה אם היו נוסעים כתיבה, לא היתה להם שום תועלת בנסיעת נושא המשכן אחר דגל ראשון כדי שיוכלו להקים את המשכן עד בוא הקהתים (למטה פסוק כ"א) , אם הדגל השני לא היה חוצץ בין אלו ואלו, אבל היה מן הצד. א"כ בהכרח זה אחר זה היו הדגלים מהלכים. ומה שכתוב (למעלה ב י"ז) כאשר יחנו כן יסעו, אין ענינו שיהיה מעמדם בנסיעה כמעמדם בחניה, אך פירושו בצידו: איש על ידו לדגליהם, שאותם השבטים שהיו זה אצל זה בדגל אחד בחנייתם, היו ג"כ זה אצל זה בנסיעתם, שלא היו הדגלים מתפרדים במסעות, אלא כל שבט ושבט היה מכיר את מקומו אצל מי הוא שרוי, ואצלו היה נוסע. ע' נתיבות השלום.
[כ] רעואל: אומר אני לא דעואל שמו ולא רעואל שמו אלא דעואל (ע למעלה בתחלת ס' במדבר א' י"ד) וכן דודנים (בראשית י ד ) ורודנים (דברי הימים א' א' ז') ובתרגום המיוחס ליונתן: דורדניא, וכן כלכל ודרדע במלכים א' ה' י"א , ובד"ה א' ב' ודרע, וכן עכן עכר (יהושע ז' א , דברי הימים א ב' ז' ) שמו עכרן.
[ כא ] ונסעו הקהתים וגו': כשהיו חונים, אז בני גרשון ומררי היו מקימים את המשכן, ובתוך כך דגל ראובן שהיה לאחריהם היה פונה וחונה מן הצד, והיה מניח מקום לקהתים להתקרב, ובבואם עם הארון וכלי הקודש היו מוצאים המשכן מוקם והיו נותנים כל דבר במקומו.
[לא] אל נא תעזוב אותנו: אין ספק כי משה לא היה מבקש מחובב דבר לתועלתו, שיהיה לו למנהיג וכיוצא בזה, כי משה לא היה יודע שיתעכבו שם עוד ימים ושנים, כאשר היה על דבר המרגלים, והיה סבור שמיד
יסעו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם, ולכבוש הארץ מה יועיל איש אחד. והנה "חנותנו במדבר" לא ייתכן לפרשו על העתיד, כי לא ידע משה שהם עתידים לחנות ולהתעכב עוד שם, רק טעמו לשעבר, מאחר שידעת וניסית חנותנו במדבר, ראוי שתראה ג"כ הטוב אשר ייטיב ה' לנו; ולשון "והיית לנו לעיניים" טעמו, מאחר שהיית עמנו כאיש מעיין ורואה מה
עניננו, הטוב הוא אם רע, ראוי שתבוא עמנו ותראה גם בהצלחתנו בכיבוש הארץ; אבל
בענין מנהיג ומורה דרך לא מצאנו ל'
עינים, ואין ראיה
מעינים הייתי לעור (איוב כ"ט ט"ו ), כי שם המליצה נאותה בעבור מילת לעור. וכל הסיפור הזה להגיד טוב לב משה, ונראה שהסכים חובב לכת
עמהם,
שנ '
(למטה כ"ד כ"א) וירא את
הקיני.
ידעת
חנתנו:
כמו ידע לכתך (דברים ב' ז' ) (ב'
סיון תר"ך). ואח"כ מצאתי שהוא פירוש
רשב"ם.
[ לג ] ויסעו מהר ה' דרך שלושת ימים: ומיד ויהי העם כמתאוננים, והמקראות שבין י' י"א ובין י"א א' הם מאמר מוסגר, להודיע שהיתה שכינה עמהם, שהארון נוסע לפניהם והוא סימן להשגחת ה' הפקוחה עליהם, באופן שבנסוע הארון היה משה אומר קומה ה' וגו', ובנוחו היה אומר שובה ה' וגו', ועם כל זה היו מתאוננים. וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלושת ימים, פירושו בכל הדרך ההוא שהלכו בשלושת ימים היה ארון ברית ה' נוסע לפניהם, כלומר היה נוסע בתוכם והיה כמנהיג ההולך לפניהם. וראב"ע כתב שהמסע הראשון לא היה כשאר המסעות, כי כאן הלך הארון לפניהם ממש; וזה לא ייתכן, אחרי מה שכתוב למעלה בפסוקים י"ג וי"ד ומה שאחריהם.
[לד] שובה ה': ע' רש"י.