פירוש שד"ל על במדבר פרק יג

קוד: שד"ל במדבר יג בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ליאת חומסקי

אל: מימון: אראל סגל

פרשת שלח

פרק י"ג

[ב]שלח לך : לטובתך, שידעו ענין הארץ והעם מתחילה, ולא יערערו עליך לבסוף. שלח לך אנשים: בדברים (א' כ"ב) כתוב כי ישראל אמרו נשלחה אנשים לפנינו, וכאן הוא אומר כי ה' דיבר אל משה שלח לך אנשים, ונראה כי הם שאלו וה' הסכים וציוה למשה שיעשו כדבריהם, וכאן לא הזכיר שהם שאלו, כדי שלא יהא נראה שחטאו בשאלתם. ונראה כי הכל היה סבה מאת ה', וכמו שכתב הרמב"ם (מורה ח"ב פרק ל"ב), אלא שהוא אומר שהיה מחכמת ה' להסב אותם במדבר עד שלימדו גבורה, כמו שנודע שההליכה במדבר ומיעוט הנאות הגוף מרחיצה וכיוצא בהם יולידו הגבורה ונולדו ג"כ (באותם ארבעים שנה) אנשים שלא הורגלו בשפלות ובעבדות; ואני אומר שלא היתה כוונת האל שיקנו גבורה, כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו, אבל סבב שיתעכבו במדבר, למען יעמדו במשך ימים רבים אצל משה, שאם היה משה מביאם אל הארץ, היו מתפזרים איש בנחלתו ולא היה משה יכול ללמדם דעת, גם לא היו צריכים להתפרנס דרך נס, ולא היתה האמונה בתורת משה נקבעת בלבותם לדורות עולם, כמו שהיה הענין על ידי שישבו ארבעים שנה במדבר, ומשה מנהיגם ומפרנסם באותות ובמופתים ומלמדם דרכי ה'; והחינוך הזה אשר לא היה כמוהו בכל הארץ שיהיו מאתים ריבוא נפשות יושבים אצל מלמדם במשך ארבעים שנה, בלי שיהיו טרודים בבקשת מזונותיהם, זה הוא שהעמיק האמונה בלב בני ישראל, באופן שבתעות כל יושבי הארץ אחרי האלילים, נשארו תלמידי משה גוי אחד ויחיד בארץ, שומר האמונה הטהורה, וממנו התפשטה והתפשט לטובת המין האנושי כולו, ומלאה הארץ דעה את ה'. ויתורו: שורש תור ענינו סבוב, ודומה לו ותאר הגבול (יהושע ט"ו ט) תרגומו: ויסחר, ענין סבוב, וכן (ישעיה מ"ד י"ג) ובמחוגה יתארהו (כאשר העירו כבר רש"י ורד"ק) הוא לשון סבוב כמו ותאר הגבול, ומזה לדעתי כל לשון תואר הם הקווים הסובבים הצורה ומגבילים אותה, וכן תאר בערבית ענינו סבב, ומזה (למטה ט"ו ל"ט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ענינו לא תשוטטו, לא תלכו כה וכה (רחוק מעבודת ה') אחרי הנהגת לבכם ועיניכם. וכן פועל ריגל נגזר מן רגל, ועיקר הוראתו לשוטט הנה והנה, ומזה רכיל ורוכל. והנני מבטל מה שכתבתי על שורש תור ועל שורש רגל ב"בכורי העיתים" תקפ"ו; גם הוראת שני השורשים האלה משונות זו מזו בדרך אחר ממה שכתבתי שם, ואין כאן המקום להאריך בזה, ועין בית האוצר,לשכה א.

[ טז]ויקרא משה להושע וגו' : נראין יותר דברי חז"ל (סוטה ל"ד ע"ב) שמשה קרא להושע יהושע עכשיו ולא קודם לכם כדעת רשב"ם, כי לא היה מן הצורך לכתוב זה כאן אם היה זה דבר נושן. ובהפך נראה כדברי הכורם, כי עכשיו כששלחו עם אנשים חשובים שינה שמו לבלי ייקרא עוד בשם שנקרא בו במדרגת משרת, וכן ביוסף ( בראשית מ"א מ"ג ) ודניאל ( דניאל א ז) שינוי השם נעשה כשעלו לגדולה.

[יח] וראיתם את הארץ מה היא : זו שאלה כללית, כי הם הלכו לתור את הארץ, ואח"כ פירט שאלתו בשלוש בחינות, בחינה א' את העם החזק הוא וגו', ב' ומה הארץ לענין הישיבה בה, הטובה היא אם רעה, אם האויר והמים והאקלים טובים או רעים (בפירושי דון יצחק) ומה הערים וגו', ג' ומה הארץ לענין הצומחים בה, השמנה היא וכו'. ואת העם: הוי"ו לפירוש ודוגמתא בבראשית כ"ד מ"א ; י"ג ח' וט"ו ; י"ז ב ; שמות י"ד י"ט ; כ"ה י"ב ; ש"א כ"ח ג' ; ישעיה כ"א י' ; ירמיה ב' ט' ; מ' ח' ; מ"ו כ"ו ; יחזקאל כ"ג ל"ז ;וכן למטה י"ד י"ד ,וכ"ט, ט"ז ה' , ונראה כן גם תהלים כ"א י"א , וכן למטה כ' ט"ו.

[ יט]הבמחנים : ערי פרזי הדומות למחנה, כי אין להם חומה סביב.

[כא]מדבר צין : הוא חלק ממדבר פארן והוא דרום א"י, ורחוב בצפונה למערב וחמת במזרח.

[כב]ויבא : אחד מהם, והוא כלב, עיין רש"י. ואולי שאר המרגלים יראו מבוא בעיר בצורה וכלב בטח בה' ובא בתוכה; ומה שכתוב (פסוק ל"ג) ושם ראינו את הנפילים ונהי בעינינו כחגבים, אומר מוהר"ר יצחק פארדו שאינו ראיה שהיו בחברון, כי לא בחברון לבדו היו ענקים אלא בכל הפלך ההוא וכמ"ש ביהושע ( י"ד י"ב ) ועתה תנה לי את ההר וכו' כי ענקים שם וערים גדולות ובצורות, א"כ "ושם" האמור כאן הכוונה שם בנגב, לא שם בחברון. ילידי הענק: אין ענק שם פרטי כדברי רמב"ן ואחרים ויפה תפול בו הה"א, ובלשון ערבית ענינו צואר ארוך ואיש ארוך. אחימן ששי ותלמי: אולי שמות משפחות. חברון וגו': נראה טעמו שהענקים בנו אותה בימים קדמונים, ולרוב חזקם עדיין היו בה ואדם לא יכול להורשם.

[ כה] אפס כי עז העם : היה להם לומר והעם היושב בה חזק והערים בצורות, אבל הם חטאו באמרם מילת אפס (כאשר העיר הרמב"ן) וגם מילת עז, כי כל זה מורה שהוא מן הנמנע להתגבר עליהם. הלא תראה כי כלב הוצרך לומר: עלה נעלה, משמע כי מדברי המרגלים היה מובן שלא היה אפשר לעלות אל העם ההוא, והם עצמם פירשו אח"כ את דבריהם ואמרו (פסוק ל"א): לא נוכל לעלות אל העם. בצורות: רש"י לא פירש יפה מילת כריכן, וחשב שענינו עגולות, ונ"ל שאין ענינו אלא מוקפות חומה,וכן למעלה פסוק י"ט כתב רש"י כרכין פתוחין מאין חומה, נ"ל שאין הלשון מדוייק.

[ל] כלב את העם : יהושע שתק, כי להיותו משרת משה לא היה נשמע.

[לב] ארץ אוכלת יושביה : אעפ"י שהעם היושבים בה חזקים, אין זה בשביל שבח הארץ, אבל הוא מפני שלא יישארו בה זולתי החזקים, שהם חזקי המזג, והשאר מתים בה מפני רוע האויר (ספורנו, וקרוב לזה גם רמב"ן).