קוד: שד"ל במדבר ל בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: ליאת חומסקי
אל: מימון: אראל סגל
פרק ל'
[ב]
וידבר משה אל ראשי המטות:
הוצרך משה להודיע לראשי המטות שאין להם שלטון בדברים שבין איש לאשתו ובין אב לבתו בענין הנדרים, שאם תבוא אשה ותצעק לפניהם שאין בעלה מניחה לקיים נדרה, יאמרו לה: הוא רשאי ולא אנחנו ומזה יש להבין, שאם האיש עצמו שנדר יבוא לפני הנשיאים,הרשות בידם להתיר לו לפי ראות עיניהם, ומכאן להתרת נדרים מן התורה. כי אמנם בני הבית משועבדים לבעל הבית, ובעל הבית משועבד לנשיאי המטות.
[ג]ידור נדר לה':
להקריב איזה קרבן.
או ישבע שבועה לאסור אסר על נפשו:
הוא בעניני עינוי הנפש. ובנתיבות השלום: הנדר קבלת החיוב לעשות, והאסר שלא לעשות.
השבע:
מקור במקום זמן מוגבל.
[ז] מבטא:
יש בכוחו התחייבות שאדם מחייב עצמו לעשות או שלא לעשות, כמו כי תשבע לבטא בשפתיים להרע או להיטיב (
ויקרא ה' ד'
) וכן ויבטא בשפתיו (
תהלים ק"ו ל"ג
).
[ח]ביום שמעו:
עיין שמות ל"ב ל"ד.
וקמו נדריה:
ראוי להיות בזקף, וכן הוא בחומש יוסטיניאן.
[ט] מיום אל יום:
רשב"י אומר מעת לעת (ספרי פרשת מטות פיסקא קנ"ו) ורש"י אחד כתנא קמא שם;ובנדרים (ע"ו ע"ב) ר יוסי בר יהודה ור' אלעזר בן ר' שמעון אומרים מעת לעת, ואמר ריב"ל אין הלכה כאותו הזוג; זהו מה שהביא לרש"י לפסוד כתנא קמא, וכן פסק גם הרמב"ם הלכות נדרים פרק י"ב הלכה ט"ו, ומכל מקום לפי פשט המקרא נראין דברי אותו הזוג ורשב"י.
[טז]
כי תחתיו היא וחייבת לשמוע לו, כראב"ע.
אחרי שמעו:
אחר כ"ד שעתו, ולא שקיים אותם (כדברי רש"י), אלא שהחריש ונשא את עונה.