פירוש שד"ל על דברים פרק ב

קוד: שד"ל דברים ב בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: אלמונית

אל: מימון: אלמוני

[ ד ] בגבול אחיכם בני עשו: הנכון כדברי רשב " ם והמעמר, שאין אלו אותו אדום, שנטו ישראל מעליו. ואם תאמר והיכן מצאנו לחלק בין אדום ובין עשו? אומר אני כי הכתוב עצמו חילק ביניהם, כי שם ( במדבר כ ' י " ד) הזכיר מלך אדום, וכאן לא הזכיר מלך אלא בני עשו, ואחר שמצאנו ( שמות ט " ו ט " ו) אז נבהלו אלופי אדום, יש לנו לומר כי קצת מבני עשו היו תחת מלך אדום וקצתם חפשים, ועליהם אלופים, והם למיעוטם לא מלאם לבם למנוע את ישראל מעבור בגבולם. ואמנם מה שכתוב ברשב " ם: זה פירוש רבינו, אבל לי הצעיר אין נראין דבריו בזה וכ ' - נראה לי ברור שאינם דברי הרשב " ם, אלא תוספת שהוסיפו אחרים בגליון. ואולי הם דברי הסופר המעתיק, וכן למטה פסוק י " ד יש ברשב " ם תוספת, תחילתה " ואני הצעיר אומר ", ושם דבריו דברי הבל, כי המעפילים הוכו מיד ולא היו כל העדה ולא רובה, אלא מיעוטה.

[ ז ] בכל מעשה ידיך: לא מעשה ידיים דוקא, אלא כל עסק נקרא כן, כמו מעשה ידיו ברכה ( איוב א ' י '). ידע לכתך: כמו ( תהלים א ' ו ') יודע ה ' דרך צדיקים, נכח ה ' דרככם, ענין השגחה, והפכו: נסתרה דרכי מה ' ( ישעיה מ ' כ " ז).

[ י ] האמים לפנים: ושני פסוקים שאחריו אינם מאמר מוסגר כדעת רמבמ " ן, אבל גם הם מדברי ה ' להודיע כי ממנו באה הארץ ההיא למואב, כי לפנים ישבו בה עם חזק הרבה יותר מן המואבים, וה ' היה עמם וישמידום וישבו תחתם, ואגב מודיע כי כיוצא בזה עשה ה ' לבני עשו שהגבירם על החורים, וכל זה אמנם להודיע כי אין ה ' מעביר מתנותיו מזה לזה, ושאחר שיורישם את הארץ, לא יקחה עוד מידם לתיתה לעם אחר, לולא ירבו לחטוא לו.

[ יא ] רפאים יחשבו אף הם כענקים: כמו שבני ענק היו נקראים רפאים להיותם מפחידים רואיהם כמו המתים ( הנקראים רפאים) כשנראים לבני אדם ( לפי אמונת הקדמונים), כן העמים ההם היו נקראים רפאים, כי נפל פחדם על כל רואיהם, ועם כלזה המואבים יכלו להם.

[ יב ] כאשר עשה ישראל: לשון עבר על דבר שכבר היה מקצתו ( כיבוש ארץ סיחון ועוג) ועוד מעט יהיה כולו. וכל זה בדברי ה ' להודיעם כי כל הארצות לו הנה ושהוא נותן כוח לאשר ישר בעיניו.

[ טו ] שורש המם לפעמים מורה השמדה, כמו אכלני הממני ( ירמיה נ " א ל " ד), להמם ולאבדם ( אסתר ט ' כ " ד), ולפעמים פיזור בלבד, כמו וישלח חיציו ויפיצם וברקים ויהמם ( תהלים י " ח ט " ו), והמותי את כל העם אשר תבא בהם וגו ' ונתתי את כל אויביך אליך ערף ( שמות כ " ג כ " ז).

[ יט ] כי לבני לוט נתתיה ירושה: בבני לוט ובני עשו הזכיר כי ה ' נתן להם את הארץ והשמיד יושביה מפניהם, אבל בכפתורים פסוק כ " ג לא אמר כי ה ' השמיד את העוים מפניהם, ע " כ נראה כי בכל זרע אברהם או אשר ממשפחתו ( אדום ועמון ומואב) אמר כי ה ' נתן להם ירושה, והכוונה לאסור לישראל התגרות בהם. אבל הכפתורים לא היו ממשפחת אברהם, על כן לא אמר כי ה ' נתן להם ירושה, והנה ארצם מותרת לישראל. והנה הזכיר את העוים והכפתורים, לבלתי יאמרו ישראל: אם אין ה ' מעביר מתנותיו מזה לזה, אם כן גם ארץ פלשתים לא יתן בידנו, הואיל והוא נתן אותם לכפתורים; ורוח הקודש משיבה כי בענין העוים אין הענין כמו בארץ אדום, אמון ומואב, כי העוים לא נפלו ביד קרוביו שאל אברהם, כי הכפתורים היוצאים מכפתור שאין להם שום התיחסות עם אברהם, הם השמידום וישבו תחתם.

[ כה ] אעברה ברגלי: מליצה, לומר, שאיני שואל ממך שום עזר.

[ לד ] את כל עיר מתם והנשים והטף: וכן למטה ג ' ו ': החרם כל עיר מתם הנשים והטף, ייתכן כתרגומו וכתרגום המכונה ליונתן בן עוזיאל ונגד הטעמים: החרמנו את כל עיר, כלומר הגברים והנשים והטף, ובאיוב ( כ " ד י " ב) מעיר מתים ינאקו ונפש חללים תשוע, ייתכן כתרגום סורי: מתים בציר " י, והכוונה שהנוספים ינאקו מתוך העיר, כמו שכתוב אחריו ונפש חללים תשוע, וכן מ צאנו ( יחזקאל ל ' כ " ד) נאקות חלל. רק בשופטים ( כ ' מ " ח) מצאנו ויכום לפי חרב מעיר מתם עד בהמה, ושם לא יתכן להפריד עיר ממתום; ואע " פ שכאן מתם ושם מתם, מכל מקום הוא סיוע גדול לדעת בעלי הטעמים שתהיה גם כאן מילת עיר סמוכה למילת מתם. והנה כאן כתוב " והנשים " בוי " ו, וזה מסייע לדעת בעלי התרגומים, ולמטה ג ' ו ' כתוב " הנשים " בלא וי " ו. והוא קשה מעט לפירושם. וגזניוס באוצרו ( עמוד 830) מקיים דעה בעלי הטעמים, אך הוא מפרש עיר מתים: המון בני אדם, וזה רחוק בעיני מאד. להוציא מילת עיר ממשמעה. ואם היה אפשר לפרש עיר מתים כמו הפוך: מתי עיר ( על דרך המילות המורכבות בלשון יון ורומי ואשכנז) היה הכול עולה יפה, ואולי ייתכן להסתייע ממילות ירק עשב ( בראשית א ' ל ') שענינן עשב של ירק, כלומר עשב ירוק; להט החרב ( שם ג ' כ " ד) חרב של להט, כלומר חרב לוהטת; ונתת שלחנך ( איוב ל " ו ט " ז) שולחנך שהוא שולחן של נחת: ורצוי לרב אחיו ( אסתר י ' ג ') לאחיו המרובים, וזולתם - ואם תאמר: ומהיכן תבא למילת מתים הוראת גברים דוקא? נ " ל כי מילת מתים יש בה קצת הוראה על הכוח והגבורה, כגון אל תיראי תולעת מתי ישראל ( ישעיה מ " א י " ד) אצל תולעת אמר יעקב שהוא שם בלתי נכבד, ואצל ישראל שהוא שם כבוד ( כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל בראשית ל " ב כ " ט) אמר מתי, לשון גבורה, אינכם תולעת, אבל אתם גבורים ונכבדים; וכן ( ישעיה ג ' כ " ה) מתיך בחרב יפלו וגבורתך במלחמה, וכבודו מתי רעב ( שם ה ' י " ג), דרך התנגדות הזכיר אצל הרעב מילת מתי. וכן ממתים ידך ה ' ממתים מח לד ( תהלים י " ז י " ד), אמר פלטה נפשי מרשע שהוא חרבך, וגם פלטני ממתים ( אנשים גבורים ומצליחים שהשעה משחקת להם) שהם ידך ה ' על דרך ( ישעיה י ' ה ') הוי אשור שבט אפי, וכפירוש רד " ק, והם מתים ומצליחים מחלד, חלקם בחיים וגו '. ולא אכחיש שלפעמים אמרו " מתי " בלי שום השקפה על גבורה או על חלישות, כגון מתי מעט ( למטה כ " ו ה ') מתי מספר ( בראשית ל " ד ל '); ודבר זה מצוי מאד בלשונות, וכמו שתראה גם במילת גבר, שאע " פ שתחילת הנחתה היתה בהשקפה על הגבורה, הנה בלשון ארמית יאמרו תמיד גבר ובלי שום השקפה על הגבורה, וכן בלה " ק גבר לא יצלח בימיו ( ירמיה כ " ב ל '), נחשבתי עם יורדי בור הייתי כגבר אין איל ( תהלים פ " ח ה '), גבר מחליק על רעהו ( משלי כ " ט ה '), וזולתם, שבאה בהם מילת גבר בלי שיהיה מכוון שום ענין גבורה . - ועדיין יש לשאול: אם " מתים " דבק עם הנשים והטף, למה הנשים והטף בה " א, ומתים בלא ה " א? ולזאת אשיב כי מתים היא מילה קדומה ונושנת, והיא בלה " ק כמעט כמילה זרה ונכרית, ורוב שימושה אינו אלא במליצת השיר; כאשר הן מילות אנוש, חמר, מלה, תבל, והמילות הללו אינן מקבלות ה " א הידיעה, יען הלשון הקדומה ( ואחריה גם לשון ארמית, שאיננה הלשון הראשונה, אבל היא קדומה מן העברית) לא היה בה ה " א הידיעה, וכשעבדו העברים וחידשו להם ה " א הידיעה, שמו אותה במילות הנוהגות אצלם בפי כל העם, אבל המילות הנושנות אשר לא היו נוהגות בדיבור ההמוני נשארו בלא ה " א כאשר היו מתחילתן.