פירוש שד"ל על דברים פרק ג

קוד: שד"ל דברים ג בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: אלמונית

אל: מימון: אלמוני

[ יא ] הנה ערשו ערש ברזל " משה מאריך קצת בסיפור גדולת הנצחון שנתן להם ה ', שנתן בידם שני מלכים אדירים סיחון ועוג, וכל זה לחזק את לב העם, למען יבטחו בה ' שיתן בידם גם את ארץ כנען, וכמו שמסיים ( פסוק כ " א): כן יעשה ה ' לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה, לא תיראום כי ה ' אלקיכם הוא הנלחם לכם, ולכוונה זאת ( לרשום בלבם גדולת התשועה אשר עשה ה ' להם) אמר למעלה ( פסוק ד ', ה ') לא היתה קריה אשר לא לקחנו מאתם ששים עיר וגו ', כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה דלתים ובריח וגו ', ולכוונה זאת הוסיף כאן כי עוג היה מן הרפאים הידועים בימיהם לרוב כוחם ולגובה קומתם שהיו מפחידים כל רואיהם, והוסיף גם כן ענין ערשו שהיה מפורסם בימיהם היותו שמור ברבת בני עמון. כי ( כדברי הרמב " ן) העמונים קיימו מיטתו לזכרון גבורתם ושניצחוהו ולקחו את ארצו; כל זה לחזק ציור הישועה אשר נתן ה ' לישראל, ואין כאן שום דבר שלא יצדק היות משה כותבו. והנה הדעת נותנת שגם בעשתרות היתה לעוג ערש ברזל, אבל משה לא ציוה לשמור אותה, כי לא היה מדרכו להציב יד בקרב עמו למלכי הגוים עובדי אלילים, כי עדיין תורתו היתה צריכה חיזוק להיותה חדשה; אבל דוד המלך היה חושב שהתורה כבר השרישה שרשית בישראל ואינה צריכה עוד חיזוק, לפיכך כשלקח רבת בני עמון, לא נמנע מליקח את עטרת מלכם מעל ראשו ותהי לע ראש דוד ( שמואל ב ', י " ב ל '), ואם עדיין היתה שם ערש עוג, נראה לי בלא פסק שגם אותה היה מביא לירושלים, וממה שלא נזכר זה בשמואל יש להבין שבמשך ארבע מאות שנה כבר נשברה ונאבדה ולא היתה עוד שם, ולא ייתכן שיהיה הפסוק הזה נוסף בימי דוד כדעת המתחכמים. והנני שואל אותם: מי שהוסיף מהיכן הוסיף? הלא אף אם יונח שהוסיף " כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים ". כי הרפאים כבר נשכח זכרם בימי דוד, והיות עוג נשאר מיתר הרפאים, היה דבר ישן נושן בדורו, ורחוק הוא שיעלה על דעת אדם להוסיף הדבר הזה בספר. לא לעזור ולא להועיל. מלבד כי דוד וכל אוהביו, יותר היה להם למחוק המילות האלה מספר יהושע ( י " ב ד ' וי " ג י " ב), ולא להוסיפן בתורה: כי הנה דוד ועבדיו הכו את ילידי הרפא , ( שמואל ב ' כ " א כ " ב, דה " י א ' כ ' ד '), והלא לכבוד גדול היה לדוד ולעבדיו, אם ייאמר כי הם הם שהכריתו את יתר הרפאים, ומה להם לאנשי הדור ההוא להגיד לדור אחרון כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים. באופן כי ילידי הרפא אינם מן הגזע ההוא המפואר בגבורתו ובגובה קומתו? מעתה אם יונח כי מילות " כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים " אינן נוספות אבל כתבן מי שכתב הספר, הנני שואל הייתכן שכך היה לשון המחבר : " כל ערי המישור וכל הגלעד וכל הבשן עד סלכה ואדרעי ערי ממלכת עוג בבשן, כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים, ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההיא ". ומה קשר ומה יחס לפסוק התיכון עם מה שלפניו ועם מה שאחריו?

[ יג ] ההוא: אשר הוא.

[ טז ] תוך הנחל: אמר: תוך הנחל, להודיע שהכוונה על נחל של מים, כי יש נחל שענינו בקעה.

פרשת ואתחנן

[ כג ] ואתחנן: אין צורך לדברי הראב " ע שמפרש: וכבר התחננתי, כי " ואת יהושע ציויתי " האמור למעלה ( פסוק כ " א) איננו במצוות ה ' פרטית, אלא הזהרה שהזהיר משה את יהושע מעין המאורע: עיניך הרואות, כן יעשה, לא תיראום. ואעפ " י שידע משה כי יהושע עתיד להכניס את ישראל לארץ, לא מנע עצמו מן הרחמים, ובפרט כי לא ביקש לעבור כמנהיג אלא " אעברה נא ", אפי ' כהדיוט. גם היה אפשר, שייכנס משה לארץ ויתחיל הכיבוש וימות ויהושע ישלים הכיבוש. וענין וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו ( פסוק כ " ח) הוא מה שעשה משה לבסוף לפני כל העם, לא ההזהרה שלמעלה שלא היתה אלא בינו לבינו.

[ כט ] ונשב בגיא: מאחר שלא שמע אלי נתעכבנו שם, ופה אמות.