פירוש שד"ל על דברים פרק יב

קוד: שד"ל דברים יב בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: אלמונית

אל: מימון: אלמוני

[ ב ] המקומות: הם ההיכלות והמזבחות.

[ ד ] לא תעשון: להקריב בכל מקום ( רש " י).

[ ה ] כי אם אל המקום: הרי זה מקרא קצר, ושיעורו: כי אם אצל המקום אשר יבחר תבואו, כי למקום שכנו תדרשו ושם תבואו . " דרש " נקשר עם ל ' כמו ופן תדרוש לאלקיהם ( למטה ל '), וישלח דוד וידרוש לאשה ( שמואל ב ' י " א ג '). ואמר זה, לפי שהמשכן היה מיטלטל ממקום למקום, והיה צריך לשאול היכן הוא עכשיו, ופסוק זה לא היה אפשר לכתבו אחר שנבנה בית המקדש. והאיש De Wette לא הבין כלום, וכתב כי זו ראיה שנכתב ס ' דברים אחר בנין בית המקדש, ואמר כי נכתבה הפרשה הזאת לאסור הקרבנות חוץ מן הבית ההוא. תחת אשר משה התיר להקריב בכל מקום; ואיך לא ראה כי גם במדבר אסר משה אפילו שחיטת חולין חוץ למשכן ( ויקרא י " ז א ' - ט '), ואיך ייתכן שיהיה בדעתו להתיר הזביחה בכל מקום?

[ ו ] ובכורות בקרכם: רש " י: ויקריב שם; צ " ל: ויאכלם שם.

[ ח ] איש כל הישר: כדברי הרמב " ן, כי אע " פ שמביאין כל בהמה אל המשכן, הנה האכילה והשמחה היתה בכל מקום, ובארץ לא תעשון כן, אך תאכלו הקדשים ותשמחו לפני ה '.

[ יג ] אשר תראה: כמו ( ש " א ט " ז א ') כי ראיתי בבניו לי מלך, וכן ( שמות י " ח כ " א) ואתה תחזה, ומזה ראוי ובארמית חזי, ענינם מה שהוא נבחר וטוב.

[ כ ] כבר אמר למעלה ( פסוק ט " ו) שאחר שיעברו את הירדן, יאכלו חולין בכל מקום שירצו, וכאן חזר וכפל הענין כדי לחזק את לבם שהקל עתיד להרחיב את גבולם ולתת להם נחלה לא לבד כשיעור ההכרחי, אלא די והותר, והוא אומר להם: הנה אין לכם ל דאוג ולומר כשיהיה גבולנו רחב, לא יהיה אפשר לנו ללכת לשחוט כל בהמה בירושלם, כי אמנם כשירחיב ה ' את גבולך בכל אות נפשך תאכל בשר וכו ' וכו '.

[ כא ] כאשר צויתיך: לדעתי מוסב לאיסור הדם האמור למעלה פסוק ט " ז.

[ כג ] רק חזק לבלתי אכל הדם: אחר שלא היו צריכים לזרוק הדם על המזבח, היה קרוב שיאמרו לשתותו או לאכלו, על כן סמך כאן איסור אכילתו. והנה אמרו בטעם איסורו כי הוא הנפש, נראה שמלמד כי עיקר איסורו הוא שלא ישתוהו בעודו חם ונוטף מן החי, כי זה מעשה אכזריות גדולה, ועדיין יש עמים השותים בתאווה דם אויביהם; ולהוסיף הרחקה לא אמר: לא תשתה אותן. רק: לא תאכלנו, אפילו לאחר שנקרש.

[ ל ] הנכון כדברי רד " ק תנקש כמו תקש, וכן ( תהלים ל " ח י " ג) וינקשו מבקשי נפשי, וכן ולמה אתה מתנקש בנפשי להמיתני ( ש " א כ " ח ט '), וגם מוקש הוא ל ' נקישה וחבטה. ואעשה כן גם אני: לשמים.