קוד: שד"ל דברים טו בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: אלמונית
אל: מימון: אלמוני
[ ד ] אפס כי לא יהיה בך אביון: אחר שאמר את הנכרי תגוש, שאין השמיטה משמטת לנכרי, חשש שמא כל אדם ילווה לנכרי ויימנע מהלווה לישראל, על כן הוסיף ואמר שאין ראוי להלוות לנכרי, אלא אם לא יהיה אביון בישראל, וכל זמן שיהיה אביון בישראל, אתה מצווה לתת לו שהשמיטה משמטת לו - כן פירש אדוני אבי ז " ל. ובתלמוד אמרו ( בבא מציעא ל ' ע " א) אפס כי לא יהיה בך אביון שלך קודם לשל כל אדם, הרי שגם הם פירשו מילת אפס על הדרך הזה, לא תלוה לאחרים רק כשלא יהיה בך אביון, אלא שהם המשיכו הענין עד הקצה האחרון. ואמרו כמו שבני עמנו קודמים לשאר עמים, כך שלנו קודם לשל בני עמנו, וכמו שאמרו במקום אחר ( ספרי ראה פיסקא קט " ז) ענייך ועניי עירך ענייך קודמין, ענני עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין.
[ ו ] רש " י: והכין דבר, עיין למטה כ " ח ג '.
[ ז ] ולא תקפץ את ידך: באוהב גר כתבתי כי בדפוסי לסבונא, קוסטנטינא ואנוירשא מתורגם בתרגום אנקלוס: לא תקמוט ית ידך, ולשון זה נמצא בארמית להוראת הסגירה ( עיין בערו ך), ולשון ראשון ( שהוא לא תקפוץ, הנמצא ברוב הספרים) לא ידעתי היימצאו להוראה זאת בארמית, כי קפיצה בתלמוד אינה אלא מענין מקפץ על הגבעות ( שיר השירים ב ' ח '); והחכם ר ' משה לנדא נ " י השיב ( במעמר) כי לא זכרתי לשון המשנה בגיטין ( פרק ה ' משנה ז ') חרש רומז ונרמז, בן בתירא אומר קופץ ונקפץ, וענינו סגירת שפתים, ואינו מענין מקפץ על הגבעות - וזה אינו כלום, כי אני אמרתי שלא ידעתי היימצא שורש קפץ בארמית להוראת הסגירה, והוא הביא ראיה מן המשנה, ומי יאמר שהמשנה היא בלשון ארמי? כי אע " פ שבאו בה מילות ארמיות, הנה עיקר לשונה עברית הוא, ומי יאמר כי כל תבה הנמצאת במשנה היא ארמית? ועם כל זה אינני מחליט שנוסחת " לא תקפוץ ית ידך " היא משובשת, כי מצאתי בלשון סורית שורש קפס בסמ " ך נוהג הרבה להוראת הסגירה והצמצום, ואיננו רחוק שהיהודים היו אומרים קפץ בצד " י על דרך לה " ק, והייתי רוצה להביא סיוע מתרגום ירושלמי ( בראשית כ " ח י '): קפצת ארעא קדמוהי, אך נ " ל כשאמרו בלה " ק: קפצה לו הארץ, הוא ודאי ענין צמצום, אבל כשאמרו: קפצת ארעא קדמוהי, יתכן שהוא ענין דילוג, שהארץ באה לפניו בקפיצה ודילוג. זה אני אומר מפני מילת קדמוהי, והתורגמן כתב: קפצת ליה ארעא, ועם כל זה הביאו בענין דילוג.
[ יב ] כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה: לפי הפשט במוכר עצמו הכתוב מדבר, כי כן תחילת הוראת הנפעל אינה אלא כהוראת ההתפעל, ולפיכך אמר ועבדך שש שנים אף על האמה, ולא הזכיר ענין הייעוד ושאם לא יעדה או הפדה תצא חנם ( שמות כ " א ח '), כי הענין ההוא אינו אלא בקטנה שמכרה אביה, וכאן שמדבר במוכרת עצמה, אין ספק שאינה קטנה, והואיל וכבר הביאה סימנים לא ייתכן לה לצאת בהבאת סימנים, והיא צריכה לעבוד שש שנים.
[ יז ] ואף לאמתך תעשה כן: ואף לאמתך תעשה כן לענין יציאה בשש והענקה, אבל שתוכל לעבוד יותר משש לא סלקא דעתך, כי רצון התורה הוא שלא יהיה לא איש ולא אשה נמנע מפריה ורביה, והנה העבד העברי היה רבו מוסר לו שפחה כנענית ( שם, שם ד ') אך לא הותר לאדון למסור בת ישראל לעבד, אלא ייקחנה הוא או בנו, ואם לאו תצא חפשי. ואף אם היא תחפוץ בעבדות, אין ה רצון התורה.
[ יח ] כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים: אמרו קצת מן הקדמונים ואחריהם ראב " ע ורלב " ג, כי אין רשות להשכיר עצמו יותר משלוש שנים, ויפה השיבהו רשב " ם ודון יצחק כי זה הבל, כי שלש שנים כשני שכיר ( ישעיה ט " ז י " ד), אין ענינו רק שנים מצומצמות. וכן כתוב ( שם כ " א ט " ז) בעוד שנה כשני שכיר; גם פירוש רשב " ם ור ' עובדיה ספורנו לא ייתכן, כי הכתוב אומר: בשלחך אותו, לא: בהעניקך אותו, ועוד אין להענקת שיעור, ואיך יאמר שנתן לו שכר כפול מפני שהעניקו? גם דברי רד " ק ור " י עראמה הקרובים לדברי רש " י שהשכיר נשכר ליום או ללילה, והעבד הוא בכל רגע תחת ממשלתך, לא ייתכנו כי היה לו לומר משנה " עבודת " שכיר, לא " שכר " שכיר. והנכון לדעתי: לא יקשה בעינך בשלחך אותו חפשי, כי אמנם אם באת לש כור שכיר היית מוכרח לשלם לו כפליים, כי כן דרך השכירים, כי צריכים הם להביא טרף לביתם, והמוכר עצמו לעבד מסתמא אין עליו משא אשה ובנים; והנה אע " פ שתשלחנו כבר הרווחת הרבה. ופירוש המילות כך הוא: משנה וכפליים ( ממה שנתת לעבד זה) היה השכר שהיית צריך לתת לשכיר שיעבדך שש שנים. והיום י " ג טבת תרכ " א נ " ל ודאי כי מילת עבדך שש שנים חוזרת לעבד ( כמו שהבינו כל העולם) ולא לשכיר ( כמו שפירשתי אני), גם ראיתי כי מילת משנה אף כשהיא בסגול היא תמיד דבקה בענין לשם שאחריו ( משנה כסף, בראשית מ " ג ט " ו, ומשנה שברון, ירמיה י " ז י " ח), והנה משנה שכר שכיר משמע כפליים של שכר שכיר, ולא ששכר שכיר הוא כפליים כנגד שכר העבד. לפיכך נ " ל לפרש כי כפליים ממה שנותנים לשכיר היה ראוי ליתן לאיש הזה, כי עבדך שש שנים, ומילות אלו ( עבדך שש שנים) הן דרך קריאה, כמו במה ישכב ( שמות כ " ב כ " ו), אשר ינאף את אשת רעהו ( ויקרא כ " ב י '), מיד איש אחיו ( בראשית ט ' ח '). והמכוון בקריאה הזאת הוא: האיש הזה עבד אותך כעבד ולא כשכיר, באופן שלא היתה לו שעה שלא היה משועבד לך, ולא למלאכה אחת, אלא לכל דבר שהיית מבקש היה משועבד לך וחייב לעשות רצונך, וכל זה לא היה ליום או ליומים, לשנה או לשנתיים, אבל עבדך שש שנים! ואתה לא נתת לו אלא פחות ממה שנותנים לשכיר שנה בשנה, תחת כי לפי שורת הדין היה ראוי לך ליתן לו משנה וכפליים ממה שנותנים לשכיר, כי השכיר איננו משועבד רק למלאכות מיוחדות, והעבד לא נשאר לו שום חירות בעולם, והאיש הזה נשתעבד לך כעבד במשך שש שנים שהוא ג " כ זמן בלתי קצר, א " כ לא יקשה בעינך בשלחך אותו וגם בהעניקך לו; ומלבד שזה מחוייב לפי שורת הדין, עוד תדע כי בשכר זה יברכך ה ' אלקיך בכל אשר תעשה.