פירוש שד"ל על דברים פרק כג

קוד: שד"ל דברים כג בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: אלמונית

אל: מימון: אלמוני

[ ב ] לא יבא פצוע דכה וכרות שפכה: פצוע באופן שנשאר כל הגוף דכה, וזה פצוע בביצים, וכרות באופן שנשאר שופך, כאמרם בתלמוד ( יבמות ע " ה ע " ב) מי שעל ידי כריתה שופך, שלא על לידי כריתה אינו שופך אלא מקלח. וטעם האיסור נראה משום לא תהו בראה ( ישעיה מ " ה י " ח) כי האשה אשר יקח לו הסריס לא תוליד. ודע כי נשי הרומיים היו בוחרות להיבעל לסריסים, כדי שלא להתעבר. ברוך המקום שקידשנו בתורתו ובמצוותיו, ועשה שיהיה הזווג לקיים המין ולהצלחת החברה, לא להנאת שעה בלבד. גם רז " ל הלכו בעקבות נותן התורה ית ' ( כדרכם תמיד), והרבו תקנות ואזהרות להרחיק כל מיני זימה, ולהרבות הזיווגים הכשרים ושלום הבית והצלחת ה הורים והבנים ואהבתם זה את זה; וכל זה נתקיים בישראל בכל משך הגלות, עד הדור אשר היה לפנינו.

[ ג ] לא יבא ממזר - גם דור עשירי: להגדיל התיעוב וההרחקה מן הניאוף והזנות, כי בהיות תולדות הניאוף מרוחקות מן הקהל, זה יוליד הרחקה יתרה מן המעשים אשר הם סיבת הוויתם.

[ ד ] לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה ': אין הנשים בכלל, כי לשון ביאה בקהל לא יפול רק על הזכרים, אשר בבואם בעם אח ר יעשו בקרבו משפחה חדשה, מה שאין כן הנשים, כי משפחת אם אינה קרויה משפחה, על כן באיסור ההתחתנות בכלל אמר ( יהושע כ " ג י " ב) והתחתנתם בהם ובאתם בהם והם בכם, וכן לא תבאו בהם והם לא יבאו בכם ( מלכים א ' י " ב אב '), ענין המליצה הכפולה הזאת כענין והתחתנו אותנו בנותיכם תתנו לנו ואת בנותינו תקחו לכם ( בראשית ל " ד ט '). והנה איסור העמוני והמואבי הוא חומר שהחמיר עליהם הכתוב אפילו יתגיירו, וזה קנס על דבר אשר לא קדמו וגו ', ושבעה עממים אסורים מכל צד אחרי היותם חייבים כלייה, ושאר עמים כולם אסורים בגיותם ומותרים בהתגיירם, ושל עזרא לא התיהדו ולא עזבו תועבותיהם, כי כן כתוב ( עזרא ט ' א ') לא נבדלו העם ישראל והלויים מעמי הארצות כתועבותיהם - משמע שאותם העמים ( כלומר בנותם הנשואות לישראל) היו נוהגים עדיין בתועבותיהם. וגם מה שראינו, שהיו הבנים מדברים חצי אשדודית ( נחמיה י " ג כ " ד), הוא עדות כי אמותם היו נוהגות כמנהגיהן, ולא למדו דרכי בעליהן, כי הדיבור בשפה נכרית מורה השתררות והעדר השתוות לדרכי זולתו, וזה טעם להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו ( אסתר א ' כ " ב ). - והנה לפי שיטתי כמו שהעמונית מותרת, כן אפשר שגם הממזרת מותרת, וכבר אמרו ( יבמות ע " ח ע " ב) ממזרה לאחר עשרה דורות מותרת; גם אפשר שלא תהיה מותרת, אלא שלא רצה הכתוב לומר בממזרים ואתם לא תבאו בהם, מפני שהיה הלשון מגונה, שהיה נראה כאילו הממזרים מרובים כל כך בישראל שהם קהל בפני עצמו.

[ ה ] בלחם ובמים: אפי ' במחיר, ואשר שכר עליך: הביא התקוות שכר, ואע " פ שלא נתן שכרו מפני שלא השלים רצונו, יפול בו ל ' שכר.

[ ו ] לא תדרוש שלומם וטובתם: ראוי היה שיצווה לישראל שינקמו מהם על דרך שציוה ( במדבר ל " א ב ') נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים, אבל לא רצה מפני שהיו אחים ( בני לוט) וציוה שלא יהיו אוהביהם ודורשי טובתם, אך יתרחקו מהם ולא ייטיבו להם ולא ירעו.

[ י ] ע ' מורה חלק ג ' מ " א ¹.

[ יד ] ושבת: ימים רבים פירשתי כמו: ואחרי כן, ועתה ( שבט תרכ " א) נ " ל כדברי אח " מ תשב ותעשה צרכיך, משפטו וישבת, כמו ( תהלים כ " ג ו ') ושבתי בבית ה '.

[ טו ] והיה מחניך קדוש: העיקר לקבוע בלבם כי ה ' הולך לפניהם, ומאתו התשועה, על כן ציוה שישוו ה ' נגדם תמיד כאילו הם בהיכלו. אך אין הדבר בעבור הארון, כי לא היה הולך עמהם למלחמה על הרוב, ואמר: ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, ואין ספק כי הארון לא ישבו בעבור זה. גם אין כיסוי הצואה לשלא יפסיד האויר, כי היא סמוכה לטומאת קרי פסוק י " א שאיננה מפסדת האויר, אך הככול, למען יעמדו ביראה כאילו הם בהיכל ה '.

[ טז ] לא תסגיר עבד אל אדוניו: אין כאן גנבה, כי לא נחזיק בו כעבד, רק עמנו ישב כבן חורין; אבל יש כאן מידת רחמים, אחר מה שידענו ממצב העבדים בימי קדם. והנה עמך ישב ... באחד שעריך, ראיה שמדבר בעבד הבא מחוצה לארץ, א " כ איננו של ישראל, כי יהודי בחוצה לארץ מנין?

[ יח ] לא תהיה קדשה וגו ': לא אסר ולא ענש לא הפנויה שתזנה, ולא האיש הזונה עמה, כי לא היה זה מועיל, אבל ציוה לציבור שישגיחו, לבלתי תהיה אשה מופקרת, אבל בזכר אסר וענש גם את היחיד. והנה איסור הקדשה ראיה על איסור הזנות, אע " פ שאיננו חמור כל כך כמשכר זכר, ועיקר המצווה להרבות הנישואין והבנים. והנה הזונה עם האשה אפשר שישאנה ויוליד, מה שאין כן בזכר. וטעם השמות קדשה וקדש הוא ( ככתוב בנתיבות השלום) כי היה מנהג עובדי האלילים להפקיר עצמם לעבוד עצביהם, ומה שהיו מקבלין לאתנן היו מקדישים לאליליהם, ואולי נשאר שם קדש הוקדש גם למפקירים עצמם להנאתם להשתכר, בלי שיעשו זה לכבוד הגילולים, ונראה כי ( כדעת תלמידי רמב " ם) חששה תורה שמא יעלה בלבם לעשות זה לכבוד אלקי ישראל, להפקיר עצמם ולהביא אתנניהם לביתו, ולפיכך הוסיפה ואסרה הבאת האתנן לבית ה '. ועל דבר תר גום אנקלוס עיין אוהב גר נתיב כ " ט ²

[ יט ] לא תביא: עם הציבור ועם הכהנים מדבר. ומחיר כלב : cynaedus ופירושו מתמכר לזנות. ובחזון בברית החדשה ( יוחנן כ " ב ט " ו ): " ומחוץ כלבים וקוסמים וזונים ורוצחים " והעד " כי תועבת ", והכלב א ' מנבראיו, ואי אפשר שיהיה תועבה לא הוא ולא מחירו.

[ כ ] לא תשיך לאחיך: לפי הפשט לא ייתכן לצוות ללווה שלא יקח בריבית כשלא ימצא בלא ריבית.

[ כא ] לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך: הגוי המתיישב בארץ ישראל נקרא גר ומצווה להחיותו, ואינו עובד אלילים; אבל הנכרי אינו אלא הולך ובא לעשות סחורה, כגון לקנות תבואה ולהביאה לשאר ארצות, ואם היה רוצה לקנות בתנאי לשלם לאחר זמן בחזרתו ( כגון שייתן משכון, על דרך והעבטת גוים רבים, למעלה ט " ו ו ', שהכוונה במשכון), מותר לקחת ממנו נשך שהרי הוא משתכר בסחורתו, וכמו שהוא המשפט אצל כל האומות שהמלווה לוקח נשך בשכר מעותיו שהיו בטלות אצל הלווה. ולאחיך לא תשיך, כי לא היו ישראל אנשי מרכולת רק מחייתם בעבודת אדמתם, ואת היותר מוכרים לנכרים; והלווה לא היה לווה אלא מפני עניו, ככתוב אם כסף תלוה את עמי ( שמות כ " ב כ " ד), וכי ימוך אחיך וגו ' אל תקח מאתו נשך וגו ' ( ויקרא כ " ה ל " ו). והנה עכשו, שהיהודי עוסק בסחורה, נראה שמותר לקחת ממנו נשך, אך לא מן העני; וכן הנכרי, אם הוא עושה סחורה, מותר להשיך לו, ואם הוא עני, אסור להלוות לו בריבית, כי אינו דומה לנכרי שדיברה תורה, שהרי הוא יושב בקרבנו, והרי הוא כגר שאנו מצווים להחיותו, ואם חסה התורה על הגר המתישב בקרבנו, קל וחומר על הגוי שאנו תושבים בקרבו, וקל וחומר ממצרי שאמר ( פוסק ח ') לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו.

[ כו ] בקמת וגו ': אם בפועל ק " ו משור ( למטה כ " ה ד ') אבל איכא למפרך, כי הפועל בא בשכרו; ואם בעוברי דרכים, כדברי הכורם וכדברי המכחישים שהזכיר ראב " ע ( וראייתם מדכתיב וחרמש לא תניף, והפועל אי אפשר שלא יניף חרמש) קשה, שאם כן יבואו כל ישראל וישחיתו כרמו של זה, והנכון שאינו מדבר בעוברים ושבים, כי לא אמר: כי " תעבור " על כרם רעך. אלא כי " תבוא ", ומי הרשהו שיבוא? א " כ הכתוב מדבר במי שבא ברשות, יהיה זה בכל צד שיהיה.