פירוש שד"ל על דברים פרק כד

קוד: שד"ל דברים כד בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: אלמונית

אל: מימון: אלמוני

[ א ] כי מצא בה ערות דבר: דבר מגונה והוא מום קבוע בגופה או במידותיה, אבל אם הקדיחה תבשילו ( כדברי בית הלל גיטין פרק ט ' משנה ז ') אין זה מום אלא במעשה ידיה; וכן כי מצא בה ערות דבר, ולא שמצא אחרת נאה הימנה ( כדברי ר ' עקיבא שם).

[ ד ] כי תועבה היא לפני ה ': שיהיו בני אדם מחליפין נשיהם זה עם זה. גרושה שזנתה מותרת לחזור לבעלה, כן פסקו רי " ף ( ליבמות י " א ע " ב; ועי ' סוטה פרק ב ' משנה ו ') ורמב " ם ( הלכות גרושין פ ' י " א הלכה י " ג) וש " ע ( אבן העזר סימן י '), וע ' יבמות י " א ב ', וא " א איגל נותן טעם לזה לפי כוונת התורה שהיא, שלא יהיו בני אדם מחליפין נשיהם זה עם זה, והנה יש לחוש, שיגרש אדם את אשתו, כדי שיקחנה אוהבו, ואח " כ תחזור לו, ¹ אבל אין לחוש שיגרש אדם את אשתו, כדי שתפקיר עצמה לכל, ואח " כ יחזור ויקחנה. והקשה דוד חזק, כי ייתכן שהמגרש יעשה תנאי עם אשתו, שלא תזנה אלא עם פלוני.

[ ה ] לכל דבר: למ " ד הכללית, כל דבר שיהיה לא יעבור עליו, יהיה כולו של ביתו ולא של אחרים, וזה על ידי שיהיה נקי מכל משא, וכן דעת בעל הטעמים שהפסיק נקי בשני גרישין.

[ ו ] לא יחבול רחים ורכב: לא הרחיים בכללם, ולא הרכב לבדו, והזכיר הרכב ולא השכב, כי השכב קבוע, והרכב מיטלטל ונקל לקחתו יותר מן השכב.

[ ז ] ע ' למעלה כ " א י " ד. גנבו ולא מכרו פטור ( סנהדרין דף מ " ה ע " ב) וכן פסק הרמב " ם פרק ט ' הלכה ג ' מהלכות גנבה.

[ ח ] היה נ " ל להטעים כן: השמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים, ומילות כאשר צויתים תשמרו לעשות הן נתינת טעם, עשו כאשר יורו אתכם, כי אני צויתי אותם. ולפי הטעמים שלפנינו " לשמור מאד ולעשות " הוא לשון סתום. ועכשו ( שבט תרכ " א) רואה אני כי בעלי הטעמים רצו להפריד מה שהוא בלשון יחיד ( השמר) ממה שהוא ל ' רבים ( אתכם, תשמרו), ולענין " לשמור מאד ולעשות " הנראה סתום, הנה דוגמתו: ויעש נח ככל אשר ציוה אותו אלקים כן עשה ( בראשית ו ' כ " ב).

[ ט ] זכור את אשר עשה ה ' אלקיך למרים: זכור כי הצרעת איננה כשאר חלאים אבל היא מכה אלקית, כמו שראית במרים, על כן יש לך לשמור מאד המשפטים שחקקתי לך בענין זה.

[ י ] כי תשה: רש " י: ארי תחוב ( מילת ארי היא בכ " י שלי ולא בספר הדפוס) קשה בעיני מאד, והלא לשון חוב וחייב נאמר על מי שחובה עליו לתת לחברו. ולא על מי שאחרים חייבים לו, כמו כאן. הן אמת כי אומרים " בעל חוב " בין לזה ובין לזה, אך הפועל חוב בקל מורה תמיד חיוב והתחייבות ( חב המזיק, בבא קמא, פרק א ' משנה א ', שמא תחובו חובת גלות אבות פרק א ' משנה י " א).

[ טז ] לא יומתו אבות עלבנים: נראה לי שלא יילקח האב תמורת הבן ולא הבן תמורת האב, אם יחפוץ אחד מהם לשום נפשו כופר לחברו; אולי כן היה מנהג הקדמוני, וכן מצאנו Zalcuchus שציוה לנקר אחת מעיניו ואחת מעיני בנו, שהיה חייב ניקור שתי עיניו. אבל לומר שלא יומתו האבות והבנים יחדו על חטא, שעשה אחד מהם, אינו נראה, שאם כן היה נכון שיאמר: האיש החוטא הוא ימות, אבל איש בחטאו יומתו, משמע יותר, שימות על חטא, שעשה הוא ולא על חטא שעשה חברו. ואף על פי כן יפה למד מכאן אמציה ( מלכים ב ' י " ד ו ') שלא המית את בני המכים, כי ק " ו הוא, אם לא יומתו זה תמורת זה, כ " ש זה מלבד זה. גם אפשר לפרש " ואת בני המכים לא המית ". אם קרה שקצת מן המכים כבר מתו קודם שחזקה הממלכה בידו, לא המית את בניהם תמורתם למען נקום דם אביו.