פירוש שד"ל על דברים פרק כה

קוד: שד"ל דברים כה בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: אלמונית

אל: מימון: אלמוני

[ ב ] והיה אם בן הכות הרשע: לפי הפשט אין מלקות בלאוין שאין בהם ריב. כלומר שאין בהם תובע ונתבע, גם המכות אפשר שתהיינה עשר או עשרים או שלושים, כפי רשעתו, אבל תמיד במספר, לא מאומד, ולא כאדם המכה בכעס, ולא יותר מארבעים, וכן כתב גם דון יצחק וז " ל: ועל דרך הפשט היה המלקות על המדיניות, אם לתובע, כשיתבע מה שאינו ראוי ואינו אמיתי. ואם לנתבע המכחיש האמת או שנשבע לשקר, כמו שהיום הוא מנהג פשוט בכל ארצות ישמעאל והתוגר, שאשר ירשיעון אלקים, ר " ל השופטים, גם בדיני ממונות, ילקה כפי דעת השופט כענין רשעתו, וילקה בפני השופט לא במקום אחר עכ " ל. והפילו ... והכהו: השופט יעשה זה על ידי שלוחו, הלא הוא שליח בית דין.

[ ג ] ארבעים יכנו: השליח. לא יוסיף: השליח. ונקלה אחיך לעיניך: אתה השופט. ואולי עם בעל הדין מדבר: אתה, שיצאת זכאי בדינך יהיה בך חטא, אם תראה אחיך נקלה יותר מדי בעבורך; ולפי זה ייתכן ג " כ לפרש ( כדעת תלמידי דוד חי אשכנזי ) " והכהו לפניו " לפני בעל דינו. ולדעת תלמידי יצחק פארדו, בעל דינו יכה אותו לפני השופט, והשופט חייב להשגיח שלא יכהו יותר מכדי רשעתו.

[ ה ] כי ישבו אחים יחדו: לפי הפשט כמשמעו שידורו יחדיו ( אבל הוויה בעולם לא תקרא ישיבה, אם לא על דרך השיר), ולמה נאמר יחדיו? ואיך ייתכן שלא ישבו אחים יחדיו, מאחר שנחלתם זו אצל זו? ייתכן שהיה זה, כשייקח האחד בת יורשת נחלת וילך לשבת באחוזתה, או שייפרדו בעבור מריבה שנפלה ביניהם או בין נשיהם. והנה באופן הראשון אין ראוי לו שיביא צרה לביתו לצרור את אשתו אשר העשירתו, ובאופן השני אין ראוי לו ליבם מאחר שהיתה מריבה בינו ובינה או בין אשתו ובינה, או בינו ואחיו שהיה בעלה. כי בזה יביא קטטה בתוך ביתו, על כן לא ייבם אלא כשישבו יחדיו ואשת אחיו ידועה לאשתו, אבל במשך הדורות לא היו עוד רוב האחים יושבים יחדיו, על כן ( כדעת תלמידי מוהר " ר דוד חי אשכנזי) ראו החכמים, שהיתה מצות ייבום מתבטלת, אם לא תהיה נוהגת אלא ביושבים יחדיו, על כן התקינו שיספיק שתהיה להם הוויה בעולם יחדיו.

[ ו ] והיה הבכור אשר תלד: לפי הפשט, הבן הבכור יירש חלק המת, ואם היבמה לא תלד, תעבור נחלת המת לאחיו. ומפני זה, קרוב היה הדבר שלא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו, כדי שתישאר בלא בנים, והוא (עם שאר אחיו אם יש לו אחים) יהיה היורש ובניו אחריו, ולכך קנסה אותו התורה בביזיון, שיהיה הוא וצאצאיו נקראים בית חלוץ הנעל.

ונראה ( כדברי מוהר"ר דוד חי אשכנזי) כי ראו חז"ל שהיו רבים נמנעים מן הייבום, מיראתם פן היבמה תלד בנים ליבם, ומתוך כך תתמעט נחלת בניהם מזיווג ראשון, ועמדו וביטלו הדין הזה שהבן הבכור לבדו יירש את המת, והעבירו הירושה לאח המיבם, באופן שכל בניו יחלקו בשווה.

ודברי רשב"ם, שהחליצה היא לקנות היבמה ממנו נכסי בעלה, אינם נראים, כי לא הזכירה החליצה אלא עם הרוב דרך ביזיון; אבל נכסי בעלה יישארו כדין תורה לאחי המת לפי מספרם, ואין לאשה אלא כתובתה.

[ ז ] ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך, סימן שע"ו.

(ואלה דברי מהר"ם בר ברוך, והוא מהר"ם מרוטנבורג, בתשובה זו: מצוות חליצה,שואלים  ליבם אם הוא גדול שבאחים, ואם הוא אח מן האב, ועדות שהוא אחיו, ועדות מן הנשים לאשה שיש לה ריבויי שערות, ואז לא חיישינן לאיילונית, ואם היו לה בנים מאיש אחר א"צ לבודקה, קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה. קוראה כמו אשה [שרוצה] להקים זרע למת, ומקוננת לפני הדיינים אליו ואליתי בעלה כמת בלי זכר. והוא אומר לא חפצתי לקחתה, אם יהיה כמת איני חושש, אז תחלוץ רגלו להיות לו סימן שעכשו יתאבל על אחיו, כיוון שאין רוצה להקים לו שם, הרי הוא כמת ובטל מן העולם, ואח"כ רוקקת להודיע לכל שלא בשביל יופיו רצתה להינשא לו אך בשביל להקים לו זרע לבעלה, שהרי כרוק נחשב בעיניה, ואמרה ככה יעשה, והולך יחף כמנהג אבל על שלא רצה להקים שם לאחיו, ואז יעשו לו בושת ויקראו לו חלוץ הנעל ג' פעמים).

[ ט ] לא יבנה: כמו (בראשית טז ב) אולי אבנה ממנה.

[ י ] ונקרא שמו: נ " ל כי תחת שלא רצה להקים שם לאחיו, יימחה שמו, ובניו לא ייקראו על שמו, אך יהיו נקראים " בני חלוץ הנעל ", ושם האיש ההוא לא ייזכר בס ' היחס. וקרוב לזה במגלת רות לא נזכר שם הגואל שלא רצה לגאול, ובועז לא אמר לו פלוני אלמוני ( רות ד ' א ') אך הכותב כתב כך.

[ יא ] והחזיקה במבושיו: בכוח.

[ יב ] וקצתה: מצוה על כל מי שנמצא שם ורואה האיש ההוא בסכנה, והלא היא עצמה להציל את בעלה עשתה, ולמה לא יותר לה להצילו כדרך שמותר וגם מצווה לאחרים להציל את המכה מיד ? - היא עשתה ברמייה כי אין אדם שיחשוב כזאת על אשה, שתעיז פניה כל כך, ואם היתה עושה בשאר דרכים ובלא רמייה, לא היה בזה רע. וגם תנא קמא בספרי ( כי תצא פיסקא רצ " ג) לקח הדבר כפשוטו ולא בממון, אמנם שתשלם דמי כפה לא נהירא, ויותר היה ראוי שתשלם דמי מבושיו, ואם מת בה, תהיה חייבת מיתה. אבל אם הפחידוה ושמטה ידה, ייתכן, שתשלם דמי כפה שהיתה ראויה להיקצץ. והנה אחר שדיבר על מעשה רמייה זה, הזכיר רמייה אחרת שהיא אבן ואבן איפה ואיפה, ולחזק שנאת הרמייה הזכיר ענין עמלק, שעשה בעקבה ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, וציוה להכריתו ולזכור המשפט הנעשה בו, וזה למען נתרחק ממעשה רמייה. והיום י ' שבט תר " ב נ " ל כי " וקצתה את כפה " הוא עונש ב " ד, על דרך ( שמות כ " א כ " ז) עין תחת עין, ולפי שאין לאשה מבושים יקצצו כפה, וקרובין לזה דברי ראב " ע.