פירוש שד"ל על דברים פרק כז

קוד: שד"ל דברים כז בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: אלמונית

אל: מימון: אלמוני

[ א ] את כל המצוה: היא הקמת המזבח, וכתיבת האבנים וקריאת הברכה והקללה.

[ ב ] והקמותה לך אבנים גדולות: כתב רש " י שלושה מיני אבנים וכו ', אבל בסוטה ( ל " ה ע " ב) לא אמרו כן, אלא אחד שהקים משה בארץ מואב, ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן, ואחד שהקים בגלגל; וכבר תמהו על זה החזקוני והר ' אליהו מזרחי, ודע כי ברש " י כ " י על קלף שבי די ( בלי שנה ומקום) כתוב כך: שלושה מיני אבנים היו, שנים עשר בירדן, וכנגדן בהר עיבל, והעלום והביאום לגלגל במלון, כדאיתא במסכת סוטה. ובשני כ " י על קלף שביד ידידי היקר ר " י אלמצני ( אחד בלי שנה ומקום, ואחד נכתב בשנת חמשת אלפים ול " ג, הוא שנת 1273) ובדפוס ישן נושן בלי שנה ומקום ( גם הוא ביד ידידי החכם הנ " ל) כתוב כך: שנים עשר בירדן וכנגדן בהר עיבל, והעלום והביאום לגלגל במלון, כדאיתא בסוטה. ולפי הנוסחאות האלה דברי רש " י ז " ל מסכימים על האמור בסוטה, אלא שהוא ז " ל השמיט אותן שהקים משה, שאין להם ענין עם פסוק זה, אף על פי שלפי זה אינם עוד שלושה מיני אבנים, אלא שנ יים. ור ' אברהם בקראט הלוי בס ' הזכרון ( ליוורנו שנת תר " ה) אולי מפני שראה, שאין כאן שלושה מיני אבנים, אלא שניים כתב וז " ל : " שנים עשר הקים משה בעבר הירדן בארץ מואב וכנגדן בהר עיבל, וקיפלום והביאום לגלגל למלון, כדאיתא בסוטה, כך היא הגירסא הנכונה ". ורבנו בחיי כתב וז " ל : " וזהו שכתב רש " י ז " ל בפירוש החומש שלו נמצאת אתה אומר שלשה מיני אבנים היו ע " כ, ואמר כן ממה שאמרו במסכת סוטה ג ' מיני אבנים היו וכו '" - ולפי זה היה אפשר לומר כי רש " י ז " ל לא כתב אלא שלושה מיני אבנים היו, והשאר אינו אלא תוספת שהוסיפו אחרים בגליון זה בכה וזה בכה, ובאו המעתיקים והכניסו התוספות בתוך הפירוש. ואולם לפי הפשט, הכתוב הזה ( והקמות לך אבנים גדולות) אינו מדבר כלל על האבנים שהקים יהושע בירדן, ועל אותן שהוציא מן הירדן והביא אל המלון, ויהושע לא אמר שעשה כל זה כאשר ציוה משה, אלא בדבר ה ' עשה, רק בפרק ח ' ל " א בענין המזבח בהר עיבל וכתיבת התורה על האבנים, כתוב: כאשר צוה משה עבד ה '. ושדת אותם בשיד: הכתיבה היתה ( כדברי ר ' שמעון בסוטה ל " ה ע " ב) על גבי הסיד, ולא חקקוה בגוף האבנים, כי לא היתה הכתיבה לדורות, אלא לשעה, כדי שתהיה התורה לנגד עיניהם בשעת כריתת הברית, בקבלם עליהם הברכה והקללה.

[ ג ] וכתבת: אולי כדעת רלב " ג בפירוש יהושע ח ', ש " כל דברי התורה " האמור כאן ושם, הכוונה על הברכה והקללה כמפורש שם ( שם שם ל " ד): אחרי כן קרא את כל דברי התורה הברכה והקללה.

[ ד ] והיה בעברכם תקימו: אינו אלא כפל ענין שלמעלה, אלא שבא להוסיף שתהיה הקמתם בהר עיבל, אבל " ושדת אותם בשיד ", אין ענינו אלא האבנים שכבר שדת אותם וכתבת עליהן כאשר צויתיך אותם תקים, ואח " כ אומר ענין אחר: ובנית שם מזבח.

[ ה ] ובנית שם מזבח: לפי הפשט לא נבנה המזבח באותן האבנים ששדו בשיד וכתבו עליהן את התורה, אלא שני ענינים הם: נצטוו להקים אבנים בהר עיבל ולכתוב עליהן את התורה, שתהיה לנגד עיניהם בכרתם הברית; וגם נצטוו לקחת אבנים אחרות ולבנות שם מזבח ולזבוח עליו זבחים ולאכול ולשמוח, כמו שהיה דרכם בכרותם ברית. ויהושע בספרו סתם ולא פירש ענין הקמת האבנים וכתב ( ח ' ל " ב) ויכתב שם על האבנים את משנה תורת משה, והקורא סבור שהוא על אבני המזבח, ואינו אלא על אבנים גדולות ( לא אבנים שלמות), אשר שד והקים ככתוב בתורה. ובירושלמי נחלקו ר ' יהודה ור ' יוסי ( תוספות סוטה ל " ה עמוד ב ' דבור המתחיל כיצד), לר ' יוסי כתבו התורה על אבני המזבח, ולר ' יהודה על אבני המלון.

[ י ] כבר אמר למעלה ( י " א כ " ו, כ " ט) ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, ונתתה את הברכה על הר גריזים וכו '. ועתה אחר שסיים משנה התורה, כלו ' זכירת המצוות בקיצור, בא לכרות עמהם הברית על המצוות ההן, והתחיל דרך הקדמה היום הזה ה ' אלקיך מצוך, את ה ' האמרת היום, וה ' האמירך, שענינו עתה תבוא אתו בברית לשמור מצוותיו, וגם הוא אתך לקיים הבטחותיו, וקודם שיפרש הברכה והקללה ציוה אותם עלמה שיעשו כשייכנסו לארץ לחדש את הברית הזאת בארץ עצמה, והוא, שיכתבו את המצוות על האבנים לאות, שהם מקבלין אותן עליהם לעשותן, ויבנו מזבח וישמחו שם לאות כי בשמחה הם באים בברית, ואח " כ הנשיא בהם ( הוא יהושע) העומד במקום משה יקרא את הברכה והקללה. והנה כאן משה עצמו הביאם בברית, שנ ' ( למטה כ " ט ט ', י " א, י " ג) אתם נצבים היום וגו ' לעברך בברית, אנכי כורת את הברית הזאת, ואעפי " כ אין זו עיקר כאותה שכרת עמהם יהושע, כי כאן לא בנו המזבח ולא כתבו על האבנים, ולא אמרו הלויים: ארור האיש, אבל מפני שלא היה משה עובר את הירדן, הקדים ועשה מקצת המצווה, והניח ליהושע שיחזור וישלימה בבואם לארץ, ואמר ( פסוק א ') ויצו משה וזקני ישראל, וכן אח " כ ( פסוק ט ') וידבר משה והכהנים הלויים, צירף עמו החשובים שבעם, כדי לעורר לב העם יותר לשמוע מפיו באימה וביראה הברכה והקללה שהוא עתיד לדבר באזניהם.

[ יב ] אלא יעמדו לברך את העם וגו ': לא היו השבטים על ראשי ההרים, אלא מזה ומזה לארון, חצים לצד הר גריזים וחצים לצד הר עיבל כאמור ביהושע ח '. גם אין ספק כי לא היו השבטים הם הם המברכים, א " כ " אלה יעמדו לברך את העם ", אין ענינו אלא מן הצד שיברך המברך את העם, ו " על הר גריזים " ענינו, שתינתן הברכה על ההר, דוגמת ( ויקרא ט " ז כ " א) ונתן אותם על ראש השעיר, כי הר גריזים, שהיה הר עושה פירות, ייתנו עליו הברכה כאילו משם תבוא אח " כ על כל אשר יקים את התורה, וההפך בהר עיבל שהיה מקום חרב. ו " על הקללה " בהר עיבל ענינו לצד הקללה אשר תינתן ( במאמר) למען תנוח בהר עיבל.

[ טו ] ארור האיש: יפה אמר הראב " ע כי הברכה היא ( למטה כ " ח) והיה אם שמוע תשמע, ברוך אתה בעיר, והקללה היא והיה אם לא תשמע, ארור אתה בעיר. ובאמת מה שאמרו הקדמונים ( סוטה פרק ו ' משנה ה '), שהלויים אמרו שנים עשר ברוך כנגד שנים עשר ארור, מלבד שאין רמז מזה בתורה, הוא גם כן דבר שאין הדעת סובלתו, כי מה טעם לומר ברוך האיש אשר לא ישכב עם אשת אביו, ברוך האיש אשר לא ישכב עם כל בהמה, ברוך האיש אשר לא ישכב עם חותנתו? גם יפה כתב ראב " ע ( ולפניו רשב " ם, גם ראב " ן באבן העזר סימן מ " ה), כי כל הארורים האלו הם על דברים שיוכל אדם לעשותם בסתר, בלי שיוודע הדבר לבית דין. ועדיין נשאר לפרש, מה טעם לאלו הארורים כאן קודם הברכה והקללה? אבל מצאתי בספר יהושע מאמר זר ותמוה, ואחרי העיון בו מצאתי כי בא זה ולימד על זה, ומה שהיה בלתי מובן כאן וכאן, שב ברור ונכון ונחמד ונעים גם כאן וגם שם. כי הנה ביהושע ( ח ' ל " ג ול " ד) כתוב: וכל ישראל וכו ' חציו אל מול הר גרזים וכו ' כאשר ציוה משה עבד ה ' לברך את העם ישראל בראשונה. ואחרי כן קרא את כל דברי התורה ברכה והקללה וגו '. ומה ענין לברך את העם ישראל בראשונה ואחרי כן קרא הברכה והקללה ? - אבל מיתת הענין כך היא: הברכות והקללות הן לכלל האומה, כי כל ישראל ערבים זה לזה, שאם יעלימו עיניהם מן החוטאים ולא יענישום, יחרה אף ה ' על העם כולו; לפיכך רצה ה ' להקדים ולהודיעם כי לא יענוש את הקהל כולו על חטאות היחיד, אלא א " כ תהיין גלויות וידועות. אבל הנסתרות לה ' הן. והוא יענוש את החוטא בפרט, וכל העם יהיה נקי. ומזה יימשכו שתי טובות, האחת שהחוטא לא יתברך בלבבו לאמר: שלום יהיה לי שאם רוב העם כשרים, וגם אם אני חוטא, ומה בכך? האיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף? והשנית, שלא יתיאשו העם ויאמרו: אבדנו כולנו אבדנו, כי אולי אחד או רבים יחטאו בסתר ועל כל העדה יהיה הקצף, והנה אמירת ארור האיש אשר יחטא בסתר, ברכה היא לכלל האומה, וזה טעם לברך את העם ישראל בראשונה. ואמנם ההקדמה הזאת ( שהיא קללת החוטאים בסתר) אמרוה הלויים, ויהא טעם " קרא יהושע " שציוה שיקראו, וכאן הבן שואל, למה נענש הקהל כולו על חטאת עכן ( יהושע ז ' ד ', ה ')? והתשובה כי אין הקהל מחוייב לבדוק ולחקור מה עושה כל אחד ואחד בתוך ביתו, ואם ראובן בחדרי משכיתו ישכב עם אחותו או עם בהמתו, אין כל ישראל אחראין עליו; אבל אם הקהל נותנין מתנה לגבוה, חובה עליהם להפקיד פקידים, לבלתי יבוא אדם ויגנוב מהחרם, ונכון הוא שיהיו כולם אחראים בדבר.

[ יח ] משגה: כמו משגה ישרים בדרך רע ( משלי כ " ח י '), ואם היה כתוב מדרך היה ענינו להטות מן הדרך כמו ( תהלים קי " ט י ') על תשגני ממצוותיך.

[ כו ] יקים לעשות: יקים ויעשה, כמו ( בראשית ב ' ג ') ברא אלקים לעשות, ברא ועשה.