פירוש שד"ל על דברים פרק כט

קוד: שד"ל דברים כט בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: אלמונית

אל: מימון: אלמוני

[ ג ] ולא נתן ה ': ואתם התנהגתם כאילו לא ראיתם וע " כ יראתם מיושבי כנען, ולפיכך ואולך אתכם מ ' שנה.


פרשת נצבים

[ ט ] אתם נצבים: לא מצינו שענו אמן או עשו שום דבר להראות שהם מקבלים הברית, אבל במה שנשארו שם לשמוע הקללות עד תומם עשו עצמם כמקבלים; זה טעם אתה נצבים, ואח " כ הוא מדבר על מי שאולי לא בא שמה או הלך לו באמצע. שבטיכם: כמו ( בראשית מ " ט ט " ז) דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. ראשיכם שבטיכם: עיין בראשית מ " ט ט " ז.

[ יד ] ואת אשר איננו פה: אין הכוונה כלל על הדורות הבאים, כי לא נזכרו ולא נרמזו בפרשה הזאת הדורות הבאים; אבל אמר אתם נצבים כאן כולכם, ואם אולי יש אדם שלא בא לכאן, להיותו חולה או לסיבה אחרת, דעו כי גם את אשר איננו פה אני כורת הברית הזאת.

[ טו ] כי אתם ידעתם: וזה אני אומר, מפני שאתם ידעתם וגו ' לפיכך אני חושש שמא יש בכם.

[ יז ] פן יש בכם: הטעם. היחיד העתיד לגרום נזק והפסד מרובה, בהיותו מדיח משפחה או שבט.

[ יח ] אחרי שעזבתי הפירוש שכתבתי זה שנים רבות, וכתבתי תחתיו פירוש אחר במשתדל, 1 וגם בו עשיתי אח " כ קצת תיקון, היום כ " ו שבט תרכ " א נ " ל פירושו: והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי, אף על פי שבשרירות לבי אלך ( מפני שהקללות חלות על האומה בכללה ולא על היחיד), באופן שהשדה המושקה, הוא חלק העם הבריא, יתדמה לשדה היבש, הוא חלק העם המקולקל והסוטה, והאומה כולה תיהרס.

[ כא ] ואמר הדור וכו ': מכאן שאינו מדבר על כל האומה, רק על משפחה או שבט.

[ כג ] לפי דעתי ראוי להטעים מה חרי האף הגדול הזה.

[ כד ] ואמרו: בניכם הנשארים בארץ, וזה נתקיים בצד מה בעשרת השבטים, שבבוא הכותים לשבת בארצם לא יכלו לשבת בה מפני האריות, עד שקיבלו עליהם את התורה. וכן כאן המשיבים מזכירים הקללה הכתובה בס ' הזה, והנה הם ( אנשי יהודה) הודיעו לכותים כי לא יוכלו להתיישב בארץ ההיא בלתי אם יעבדו את אלקי הארץ והראו להם ס ' התורה הכולל הקללות האלה, והם קיבלוהו עליהם.

[ כה ] ולא חלק להם: אותם להם; עיין למעלה ד ' י " ט וכ '.

[ כח ] הנסתרות: לעשות דין בפושעים הידועים לנו.


1 ב"המשתדל" לס' דברים בא: שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך, כי בצדקת הצדיקים אחיה, כי הם רבים ואני יחיד חוטא (ראב"ע), וזה מפני שהקללות הן לכלל האומה ולא פרטיות כל איש ואיש. למען ספות הרוה את הצמאה. שורש ספה קרוב לשורש ספח, וענינו חיבור ודיבוק, ולפי זה ייתכן שיבוא וקשר עם "את" שענינו עם, וסרה בזה טענת בעל הרכסים לבקעה האומר כי "ספה" שענינו תוספת לא יבוא בזולת מילת "על", והוא מפרש ענין כיליון: שהשתייה המרובה תכלה את הצמאון. וזה לא ייתכן. כי "רוה" "צמאה" אינם אלא שמות תואר. ולפי דרכי זה פירושו: כדי שהרוה תהיה דבקה עם הצמאה, כלומר הרשע אומר זה בתקוותו שהרוה תהיה דבקה עם הצמאה, והוא (כדברי דון יצחק ובעל העקדה) משל לקוח מאדם שיש לו שני שדות סמוכים זה לזה, האחד צמא תמיד למים, והאחד רוה בלי צריך להם, והוא בהשקותו את הצמא יוכרח להשקות גם את הרוה אע"פ שלא יכוון או שלא ירצה להשקותו; כן יקווה לקל הטוב וההצלחה בתוך כלל האומה.

תגובות