פירוש שד"ל על דברים פרק לג

קוד: שד"ל דברים לג בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: אלמונית

אל: מימון: אלמוני

פרשת וזאת הברכה

[ ב ] ה ' מסיני בא: הטעם ה ' נגלה עלי כאן כדי שאברך את ישראל, והנה ברכותי מפי עליון. ואמר שבא מסיני, שהוא המקום שנגלה עליו תחילה, ובבואו לכאן, הנה כבודו זורח ומופיע משעיר ופארן שהם בין הר סיני והר נבו, ובא למו, בשביל ישראל, כדי לברכם. מימינו אשדת: מימין לאשדת הפסגה הזאת שהיה משה עומד אז בתחתיתה, וטעם זכירת הימין, כי סיני ושעיר ופארן כולם לדרום הר נבו, והדרום נקרא ימין והצפון נקרא שמאל. ואין הכוונה כלל על מתן תורה. שאם כן היה לו לומר : " אל " סיני, לא : " מסיני ". אשדת כתיב מילה חדא. והוא מן אשדות הפסגה ( למעלה ג ' י " ז), וי " ו מימינו הוא על דרך בנו בעור ( במדבר כ " ד ג '), והיתה מתחילתה וי " ו הכינוי, על דרך מטתו שלשלמה ( שיר השירים ג ' ז ') שהוא על דרך לשון ארמי, שמה די אלהא ( דניאל ב ' כ '), אלההון די שדרך מישך ( שם ג ' כ " ט) ובמשך הזמן נשכח עיקר הוראתה וחזרה להיות אות נוספת, לפיכך מצאנוה גם אצל שם שהוא לשון נקבה, כגון חיתו ארץ ( בראשית א ' כ " ד) וכן כאן מימינו אשדת. מילת דת איננה לשון עברי ואף לא לשון ארמי, אלא לשון פרסי. הטעמים הם מסכימים תמיד עם הקרי, וכאן הקרי הוא אש דת בשתי מילות, לפיכך היה מן ההכרח שיהיו הטעמים בלתי מסכימים עם פירושי. אשדת בתי " ו בלי סמיכות, כמו עזרת מצר ( תהלים ס ' ל " ג), חכמת ודעת ( ישעיה ל " ג ו ') וזולתם.

[ ג ] אף חבב עמים: חבב מלשון בחבי ( איוב ל " א ל " ג) שענינו בחיקי, והכוונה נושא בחיקי דרך חיבה, ואולי מזה לשון חיבה. עמים, הם השבטים. כל קדושיו: כל קדושי ה ' שהם העמים ( השבטים) שזכר, שהם כולם קדושים, הם בידך, סימן אהבה, כמו והיית עטרת תפארת ביד ה ' וצניף מלוכה בכף אלקיך ( ישעיה ס " ב ג '). והם תכו לרגליך : " תכא " בארמית שולחן, והפועל מורה בלשון ערבית ישיבה אל השולחן, והכוונה: הם יושבים לפניך כמסובין על השולחן לקבל דבריך וברכותיך אשר תברכם, כאדם היושב אל השולחן ומצפה למזון.

[ ד ] תורה צוה לנו משה: כך הם אומרים, כלומר הם מקבלים עליהם לקיים תורת ה ' ( וכן פירש רש " י, וכן הוא בתרגום ירושלמי). מורשה ( לנו) קהלת יעקב ( באור נתיבות השלום).

[ ה ] ויהי בישורון מלך: מאחר שהם אומרים תורה צוה לנו משה, הנה כבר ייתכן לומר עליהם, שיש בהם מלך בהסכמת ראשי העם והעם כולו. ויהי על ישרון למלך - אינו אומר ( כמו והיה ה ' למלך על כל הארץ זכריה י " ד ט '), אלא: ויהי בישרון מלך, והיא מליצה אמורה בבחינת התועלת הנמשכת ממנו, כמו המלך אין בך אם יועצך אבד ( מיכה ד ' ט '), וכן בימים ההם אין מלך בישראל ( שופטים י " ז ד '). והנה עתה בהיות בהם מלך והם עם מסודר בהנהגה נכונה, שהסכימו בה כולם, ראויים הם לברכה.

[ ו ] ויהי מתיו מספר: שיהיו נחשבים בפני עצמם מפני ריבויים וגבורתם ולא יהיו טפלים לשבט אחר; ואולי כאן רמז לשמעון, שיהיה טפל לשבט יהודה, ולפיכך לא הזכירו.

[ ז ] ואל עמו תביאנו: בשלום מן המלחמה, כטעם אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ( במדבר כ " ז י " ז), ואין הכוונה לאחר הגלות כדעת אחדים, שאם כן היה לו לומר: ואל ארצו ( לא ואל עמו) תשיבנו ( לא תביאנו). ואם היה כדבריהם שהברכות האלו נכתבו בימי גלות בבל, איך האריך כל כך בברכת יוסף יותר מכל שאר השבטים? והלא אז כבר היה שבט יוסף אובד בארץ אשור. ואם היה הכותב מירבעם ואילך, איך היה ששיבח כל כך לוי, ושיבח עם זה גם יוסף שהיה שונאו? כי הכהנים והלויים הוכרחו להתרחק מעשרת השבטים ( דברי הימים ב ' י " ג ט '). ובמאמר ידיו רב לו, מילת רב משורש ריב, כמו וישלח להם מושיע ורב והצילם ( ישעיה י " ט כ '), והנה " רב " הוא כאן כמו שם דבר, ולפיכך בא בלשון יחיד, אע " פ שידיו לשון רבים, כאילו תאמר ידיו מגן לו, על דרך ורוזנים משחק לו ( חבקוק א ' י '). ועזר מצריו תהיה: יהודה יהיה מושיע ורב לעמו, ואתה ה ' תהיה עזר לו ( ליהודה) להצילו מצריו.

[ ח ] אשר נסיתו במסה: משה מתרעם על מות אחיו אהרן על לא פשע, עיין אוהב גר עמוד כ " ב, ועיין רש " י, והוא מרז " ל בספרי ( האזינו פיסקא שמ " ט). והמאמר הזה אי אפשר שיצא מפי אדם אחר, זולתי משה אחי אהרן, וכל שכן שלא ייתכן, שיאמרהו אדם מאוחר לאהרן כמה דורות. והנה המקום, אשר בו נגזרה גזרה על משה ועל אהרן, לא נקרא מסה אלא מריבה, ומסה הוא מקום הצור הראשון ( שמות י " ז ז '). נראה כי משה דרך הלצת השיר הוסיף כאן למי מריבה שם מסה. ואולי נכון יותר לפרש " אשר נסיתו במסה " על הצור הראשון, והטעם במסה ניסית אותו ועמד בניסיון ולא יכולת להענישו, ועכ " ז חזרת לריב עמו במריבה וענשת אותו. וא " ת והלא אהרן לא נזכר כלל בצור הראשון? אין זו קושיא, כי אעפ " י שלא נזכר, הנה אהרן היה תמיד עם משה. ותלמידי יהודה אריה לוצאטו מוסיף כי לכך הקדים להליץ בעד אהרן, מפני שהיה רוצה לשבח את הלויים בענין העגל ( האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו), והיה אפשר לבעל דין לטעון ולומר, והלא אהרן ראש הלויים עשה את העגל; לכך הקדים והזכירו לשבח.

[ ט ] האומר: חוזר ללוי. כי שמרו: אלא שמרו, כדרך " כי " שלפניו " לא ".

[ יא ] ברך ה ' חילו: מתוך שהזכיר הקרבנות שהיו לכלל האומה, התפלל על כלל העם, כלומר על ידי הקרבנות יתברכו במקניהם ( חילו) ובפרי אדמתם ( פעל ידיו) וינצלו מן האויבים . " חילו ופעל ידיו " של יעקב וישראל, לא של לוי, כי לא היה ללוי חיל, ולא היו ללוי קמים ושונאים. ופעל ידיו תרצה, אין הכרח שידבר בקרבנות, כי מצאנו שורש רצה שאינו מדבר בקרבנות, ובפרט בכל הפרשה הזאת מצאנו שורש רצח קרוב לענין ברכה, עיין פסוק ט " ז כ " ג כ " ד.

[ יב ] לבנימין אמר ידיד ה ': הידיות והקורבה הזאת נראה לי שהיא נבואה על מה שנשאר שבט בנימין דבק במלכות בית דוד ובעבודת ה ' ולא התחבר לעשרת השבטים עם ירבעם; ולא הזכיר זה אצל שבט יהודה, כי לא לצדקה תיחשב להם כל כך, מאחר שהיה דוד ממשפחתם; והנה נבין טעם סדר השבטים בפרשה הזאת: פתח בראובן להיותו הבכור, ואח " כ השבטים אשר נאמנו עם דוד, והם יהודה, לוי ובנימין, אח " כ יוסף ראש עשרת השבטים, ואח " כ השאר. ותלמידי מוהר " ר אברהם חי גריגו אומר כי אולי הזכיר לשונות חיבה וגעגועין אצל בנימין להיותו בן זקונים וילד געגועים ליעקב.

[ יד ] וממגד גרש ירחים: היוצאים כל חודש, לא שהירח מבשלם, שא " כ אין טעם לריבוי ירחים. גרש, נ " ל כמו הפוך שגר בהמה.

[ טז ] ורצון שכני סנה: הקל אשר שכן על ההר הנקרא על שם הסנה, והוא סיני ( רמב " ן), ואין לפרש על שנגלה למשה בסנה, כי אז לא שכן הקל בסנה, רק כרגע נגלה בו. טעמי התבות האלה משובשים, וצריך להגיה: ורצון שכני, וכן מצאתי אח " כ בכ " י על קלף עם תרגום שנכתב קודם שנת קע " א.

[ יז ] בכור שורו הדר לו: בכור שורו איננו יהושע, כי כאן הוא אומר כי השור הזה הוא בעל קרני ראם, והקרניים הם רבבות אפרים ואלפי מנשה, והדבר ברור שאין זה נופל על יהושע, אלא על שבט יוסף כולו; כי אמנם יהושע לא עשה מלחמותיו על ידי אפרים ומנשה בלבד, אלא על ידי ישראל כולו. על כן נראה לפרש בכור שורו הדר לו, הוא יוסף שהוא דומה לבכור שור, הדר לו וקרני ראם קרניו. ודוגמתו וסלעו ממגור יעבור ( ישעיה ל " א ט '), אשור שהיה דומה לסלע תקיף, יעבור מיראה ופחד. והרי זו מליצה נהוגה, להפריד התכונה מהנושא אותה, ולומר מעלתו, כבודו וגדולתו של פלוני והכוונה: פלוני שהוא בעל מעלה וכבוד וגדולה: ודומה לזה בשאר לשונות, ואין הפרש בין המליצות האלה בלשון העמים ומליצת בכור שורו, וסלעו ממגור יעבור, אלא שמעלה וגדולה וחבריהם הם שמות המקרה המורים מתחילתם על תכונה מן התכונות, אבל סלע ובכור שור הם שמות דברים המורים על גופים ידועים, ורק בהשאלה שירית יורו על תכונות ידועות, כי בכור שור יורה על הכח, והסלע יורה תכונת המקום אשר לא יוכל אויב לבא שם.

[ יח ] שמח זבולן בצאתך: על שם ( שופטים ה ' ח ') זבולן עם חרף נפשו למות ( ראב " ע). כי לשון יציאה מורגל בענין המלחמה, ולא בענין ההליכה בים. ואע " פ כן המקרא שאחריו מדבר בסחורה בים, אבל אין נראה שידבר בזכוכית, כי איננה טמונה בחול, אבל מן החול יעשו אותה. ואולי מדבר בכסף וזהב ואבנים טובות הנמצאים בחול ובמעי הארץ, ודרך ים יבואו לארץ ישראל.

[ כא ] וירא ראשית לו: ענין בחירה, כמו ( ש " א ט " ז א ') כי ראיתי בבניו לי מלך ואתה תחזה מכל העם ( שמות י " ח כ " א). חלקת מחוקק: אין הכוונה על קבורת משה, כי נבו בחלק ראובן, לא בחלק גד, רק הפירוש כדברי ראב " ע והעד כי כתוב, בערי גד שהיו ערי מבצר ( במדבר ל " ב ל " ו), ואין לומר שהם בנו אותן ועשו אותן ערי מבצר, כי זו מלאכה ארוכה היא וצריכה ימים ושנים, אבל נראה שחזרו לבנות מה שנהרס באותן העירם שהיו כבר ערי מבצר. היה ראוי להטעים צדקת ה ' עשה, עשה עם ישראל צדקת ה ' ומשפטיו, כלו ' הצדקה והמשפטים שציוה אותם ה '. ובלעי הטעמים אולי פירשו ( כאונקלוס) על משה. ועתה ( שנת תרכ " א) נ " ל כי חלקת מחוקק נאמר על קבורת משה, וספון נאמר על משה, וסוף הפסוק חוזר לגד.

[ כג ] ים ודרום ירשה: לא שנחלתו מערבית דרומית, כי היתה בצפון ולא היתה לא במזרח ולא במערב אלא באמצע. אבל מפני שהיה הירדן למזרחו, אמר לו שיירש לצד מערב ששם הפלשתים, ומשם יוכל להתפשט גם לצד דרום בארץ פלשתים.

[ כד ] ברוך מבנים אשר: ברוך יותר משאר בנים, ואמר כן מפני שהזכירו אחרון. יהי רצוי אחיו: הרצוי לאל יותר מכל אחיו, והוא פירוש " ברוך מבנים ". רצוי אחיו, כמו גדל בניו, צעיר אחיו. ואין ענינו רצוי לאחיו.

[ כה ] ברזל ונחשת מנעלך: ארצך תהיה שמורה, כאילו נעולה במנעולי ברזל ונחושת. ובימיך: כל ימיך, כל הימים., דכאך: השקט שלך, בלשון ערבי.

[ כו ] רוכב שמים בעזרך: הרוכב בגאותו שחקים הוא בעזרך.

[ כז ] מעונה אלקי קדם: אלקי קדם הוא לך למעון ולמחסה מלמעלה ( ראב " ע), והוא ג " כ זרועות עולם לתמוך אותך מתחת.

[ כט ] ויכחשו אויבך לך: המליצה הזאת מצאנוה בחמישה מקומות, כאן בבנין נפעל, ובשמואל ( ב ' כ " ב מ " ה) בני נכר יתכחשו לי, בהתפעל, ובתהלים מצאנוה שלוש פעמים בפיעל, בני נכר יכחשו לי ( י " ח מ " ה), ברב עזך יכחשו לך אויביך ( ס " ו ג '), משנאי ה ' יכחשו לו ( פ " א ט " ז). והנה קצת מן המפרשים פירשו המליצה הזאת מענין כחישות ורזון ( עיין רד " ק שורש כחוש, וראב " ע בתהלים פ " א ט " ז); ופירוש זה לא יועיל באותם שבאו בפועל, וגם באותם שבאו בנפעל ובהתפעל יעשה, כי מצאנו ענין הכחישות בבנין הקל, ובשרי כחש משמן ( תהלים ק " ט כ " ד) ומה מקום עוד לנפעל והתפעל? וכי האויבים יעשו עצמם כחושים ורזים ברצונם? גם מילת לו בלתי מתפרשת יפה . - ורוב המפרשים והמתרגמים פירשו כמשמעו ענין כחש וכזב ואמרו שהכוונה, יסתירו שנאתם ויחניפו לך מפני היראה; וזה בעיני פירוש מגונה מאד, כי ברצות ה ' איש גם אויביו ישלים אתו ( משלי ט " ז ז '). אבל שיחניפו לו ובקרבם ישימו ארבם, אין זו ברכה; ויותר הוא מגונה במקראות האמורים כלפי הקל, כי איך ייתכן לומר כי משנאי ה ' יחניפו לו? אם כהתל באנוש יהתלו בו ? - לפיכך נראה לי כי המליצה הזאת היא לשון מושאל, וענינה: לא יהיו מה שהיו מ לפנים, כי תאבד מהם גבורתם, באופן שמעשיהם עתה יכחישו מעשיהם הקודמים, כאילו אי אפשר שהם עשו הגבורות המסופרות עליהם, וכאילו הם בעצמם יכחישו בפיהם את עצמם, ויאמרו לך: איננו אותם שהיו מפורסמים בגבורתם. וגם חוץ מהמקראות הנזכרים למעלה מצאנו שורש כחש בהוראה הזאת המושאלת. והוא ( חבקוק ג ' י " ז) כחש מעשה זית, ויפה פירש ראב " ע? כאילו לא היה זית בתולדתו. והנה ההוראה הזאת משפטה להיאמר בבנין התפעל או בנפעל, וכמו זר ייחשב היותה נאמרת גם בפיעל, ומכל מקום אין זה באמת דבר זר וחדש, כי כבר מצאנו פיעל בא במקום התפעל, כגון פתח הסמדר ( שיר השירים ז ' י " ג), והכוונה פיתח את עצמו, לא פתחה אזנך ( ישעיה מ " ח ח ') לא פתיחה את עצמה, ולבו רחק ממני ( ישעיה כ " ט י " ג) כתרגומו ולבהון אתרחק, אף כאן כחש את עצמו מעשה זית, בני נכר יכחשו עצמם לי.