איכה תפארתי מראשותיי השליכו

קוד: איכה תפארתי מראשותיי השליכו בתנ"ך

סוג: שיר

מאת: אראל

אל:

קינה המבוססת על הברכות והקללות בפרשת בחוקותיי - ויקרא כו. המילה הראשונה בכל קטע לקוחה מהפסוק המתאים באיכה פרק ב; המשפט האחרון בכל קטע לקוח מפרשת בחוקותיי. הטקסט מתוך קינות לתשעה באב בהוצאת אורטל ת"א:

• איכה תפארתי מראשותיי השליכו, וכנגד כיסא הכבוד צורה המליכו, בחללם תנאי אשר חוזיי נמלכו, ונם אם בחוקותיי תלכו.
  • למה תריבו אליי כולכם, חזקו עליי דבריכם, מידכם היתה זאת לכם;
• בילע שופטיי, במועצות עיוותם, ופנים הסתיר מהם כשר עוותתם, ויוּמר לאבק מטרם להבעיתם, חלף ונתתי גשמיכם בעתם.
  • סחי ומאוס שמני, כילה באפו וישטמני, ניחומיו מהרה ישעשעוני;
• גדע רום קרנם ועילומם הקציר, ובאבחת חרב שעריהם הציר, מזי רעב עש בקציר, תמור והשיג לכם דיש את בציר;
• דרך קשתו וכילה בחרץ, וכברזל עיפל שמי ארץ, פרצני שלוש עשרה פרץ, תחת ונתתי שלום בארץ;
• היה צורכם ומעוזכם ומשגבכם, הפך לאכזר ונלחם בכם, הנוצרכם ריחקכם, חושקכם תיעבכם, ואיה הבטחת ורדפתם את אויביכם?
• ויחמוס פינת צדק מלאה, כי במשכיותה מצא כל טומאה, ומכבדיה הזילוה כדוה מטומאה, בשינוי ורדפו מכם חמישה מאה;
• זנח עליון קרית מועדיכם, והאביל שערי חל עמידת רגליכם, מי ביקש זאת פץ והגלכם, וגמר אומר ופניתי אליכם;
• חשב שנוא אום לוקט כשושן, ומחלב עולליה אותה דישן, קיטור חופתה הועלה ככבשן, ושאלו איה דגן? תמור ואכלתם ישן נושן;
• טבעו, נכסו, רובדי דוכני, בגיא חמת, כנקטל מכהני, הרי כמה שנים גילה יסוד מכוני, וסע מתוכי אומר ונתתי משכני;
• ישבו מבכים מנאק מתיכם, בארבע מיתות הפיל מתיכם, חרב ורעה וחיה ודבר שיחתכם, כסר צילם - פץ והתהלכתי בתוככם;
• כלו לשור כרגע אהליכם, ובכם נשבעו מהולליכם, לחיקכם נשפכו נפשות עולליכם, במואסכם שיח אני ה' אלהיכם;
• לאמותם כלכול אנה שיוועו, וצור למלאכיו שח 'מני שעו, ארץ הכרמל הבאתים ושועשעו, ושנאו מוכיח ואם לא תשמעו';
• מה אעידך, ישישייך עם גורייך בוססו, אומרים 'על סוס ננוס' על כן נסו, נלאיתי נשוא עוונותיכם כהועמסו, ואייסרכם כנמתי אם בחוקותיי תמאסו;
• נביאייך תעו תרמית שווא חזות, ואדרוש לסלוח ופצתי אי לזאת, פיתיתים וכנגדי השיבו עזות, ואנפתי ושחתי אף אני אעשה זאת;
• ספקו חרקו שרקו מוניי, מבפנים ומבחוץ להצמית אמוניי, כי בני זדים חיללו צפוניי, לרעה ולא לטובה נם ונתתי פניי;
• פצו זדים 'לפני מי תחלה?' עם כבד עוון פקד וילאה, לא תחכו עוד למופת ופלא, אנף ונסע ונם ואם עד אלה;
• עשה וירם קדקוד בגי שאון, ודמי שיכרנו בגיא צימאון, ובכל שנה ושנה הוסיף יגון על און, מעת כעס ונם ושברתי את גאון;
• צעק 'הוי! הוי!' ואשפתו הריק, מפה ומפה הביא עלי מעריק, ובלעגי מעוג שיני צר החריק, וכילה כוחי בנאום ותם לריק;
• קומי, דפקי, שוועי, אל דומי! ותני כאוב מארץ קולך, והומי: 'מי רוש השקני והדמי, וחשך הילוכי, בנאום ואם תלכו עמי';
• ראה גורל איווית הושם לרועים לעיית, ולקאת מדבר הייתי דמויית, גולה כנויית וסורה גנויית, בשמעי והשלחתי בכם את חיית;
• שכבו בעילוף כתוא מכמר ואין דולה, המלאים גער ואין מרווא עולה, הרי כמה שנים הממני להתכלה, אנושים בויכוח ואם באלה;
• בצאת קול מארמוני, כנהממתי בריב - והלכתי אף אני...

המשפט האחרון הוא משפט קישור לקינה הבאה:

• אף אני לכוד ביוקש שיכרון, ערבה שמחה והשבית חרון, לארץ אשב ואהגה בגרון, איכה ישבה, חבצלת השרון...