ביקורת על הביקורת

קוד: ביקורת על הביקורת בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: אמיר ישורון

אל: כפית ה'תשס"ב ניסן

אחר וזו הפעם הראשונה שיוצא לי לכתוב בכפית (לאחר שנים רבות בארגון) הייתי רוצה לשבח את כל העוסקים בענין חשוב זה של לימוד התנ"ך.

[1] מה שברצוני לכתוב אינו בגדר חידוש אלא בגדר דברים שכדאי לקחת ללב.

לאחרונה יצאה חוברת נפלאה בשם "צדיק באמונתו יחיה" [2] העוסקת בלימוד התנ"ך והיא הזכירה לי משהו ששמעתי מפי אחד מהרבנים בישיבתי בעניין מעשה יהודה ותמר [3] ומעשה דוד ובת-שבע [4] .

מתוך הסתכלות ראשונית נראה שהם עשו מעשים נוראים, מעשים שאף-אחד מאתנו וממי שאנחנו מכירים לא היה עושה, ואם היו אומרים לנו שעשו מעשים כאלה לא היינו מאמינים ואם היינו שומעים זאת ממקור נאמן היינו אומרים שבטח הוא לא הבין את מה שקרה. וכן אם היינו שומעים דבר כזה על אחד מרבותינו לא היינו מאמינים, וקל וחומר אם היינו שומעים דבר זה על החפץ-חיים, וק"ו בן בנו של ק"ו שלא היינו מאמינים אם היינו שומעים זאת על הרמב"ם, שאין אנו יכולים אפילו לדמיין את גודלו, וברור שלא היינו מאמינים אם היינו שומעים דבר זה על רבן-גמליאל שהיה..., ואילו היה בא אלינו מאן-דהוא והיה טוען בפנינו טענות אלו על גדולים אלו היינו מתייחסים אל דבריו בביטול ואומרים ש: או שאנחנו לא הבנו אותו או שהוא לא הבין את מה ששמע.

אולם כאשר אנו קוראים דברים אלה על יהודה או על דוד המלך, משום מה אנו מסתכלים עליהם "בגובה העינים" ואומרים "טוב, כנראה הם נפלו, כל אחד מועד"; ואין אנו מבינים על מי אנו מדברים, על אנשים גדולים ונוראים! אף אחד מאתנו לא יכול להבין את גודלם ולהגיע לקצה קרסולם, ועל אנשים אלו אנו מסתכלים ב"גובה העינים" ומתחילים לשפוט אותם?! האם אנחנו יכולים להבין מה היא רוח-הקודש? מה היא נבואה? על איזה דרגה של אנשים אנחנו מדברים?

באותה חוברת ישנו משל יפה שאולי ממחיש את העוול שאנו עושים בהסתכלותנו הרגילה על ענקים אלה: בעבר הרחוק, היו מביטים על הירח בלי טלסקופ. מכיוון שהוא כה רחוק, אנשים שהיו מביטים עליו בעין בלתי חמושה סברו שיש לו פרצוף של בן-אדם ועוד רעיונות כגון אלה. עד שהומצא הטלסקופ וניתן היה לראות שלא בפרצוף מדובר אלא בכוכב שיש בו הרים, גאיות ומכתשים...

כך הדבר אף ביחס לכתבי-הקודש ולגדולי העולם שמופיעים בהם: אנו כה רחוקים מהנבואה, עד שכאשר אנו מסתכלים על התורה אנחנו קוראים בה את עצמנו, את השכל שלנו, את הסברות והקטנות שלנו - אנו לא קוראים תורה שניתנה מאדון-כל שעוסקת בגדולי עולם.

בהמשך החוברת ישנו משל-המשך ל"משל הירח", העוסק בשאלה מדוע אם-כן הרמב"ן עסק בביקורת-המקרא:

"זה כמו שיבוא איזה איש מדע מלפני אלף שנה ויתחיל להתווכח עם איש מדע של היום אודות הירח: האם הוא עשוי מגבינה או שמא הוא צלחת?"; ברור הרי שלא ניתן להשוות את המידע שישנו בידו למידע שיש לאנשי המדע של היום.

עם כל זה שאנחנו לא נביאים, זכינו ויש לנו את חז"ל שהיו קרובים לנבואה (ומשמשים עבורנו כטלסקופ). בתורה שבע"פ הם מלמדים אותנו עומק יותר גדול ממה שאנו מסוגלים להגיע במחשבתנו. על ידם אנחנו מסוגלים להתקרב לאפשרות של להבין במשהו את התורה לאמיתה. כאשר אנחנו מביטים בתנ"ך ב"גובה העינים", אנו כאנשים שמביטים על הירח ללא טלסקופ... אנחנו כלל לא רואים את הירח כי אם את עצמנו ואת דמיוננו.

היהדות אינה מתחילה מלימוד תורה, לא מלימוד תנ"ך ואף לא מלימוד תורה-שבע"פ, היא מתחילה מיראת השם: צריך שתהיה יראתו קודמת לחכמתו. רק מתוך ענווה ויראה אפשר לגשת ולעסוק בתורתנו הקדושה על כל רבדיה.

יש עוד הרבה מה להרחיב בסוגיה החשובה הזו אך המקום צר מלהכיל.

אשמח לקבל תגובות, הערות והארות, בין אם בכפית ובין אם ישירות אלי.

יהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה.