קוד: ביקור קטן בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: חבי טרייסטר
אל: כפית ה'תשס"א תמוז
לפני כמה שבועות, בשיעור שנערך במחוז מרכז שהעביר שמעון מושקאט על מעשה דינה, קרה דבר קצת שונה ודי מפתיע.
אחרי בערך שעה של שיעור נכנס בחור חרדי לחדר, שאל לשמו של שמעון והתחיל עמו דיון ארוך על מעשה דינה, תוך התייחסות לגמרא ולמקורות אחרים בתנ"ך ובמסורת היהודית. השיחה עברה על תחומים רבים: האם מעשה דינה כמו שהוא כתוב בתורה הוא סיפור כפשוטו, או שיש בו דברים חבויים שאנו מוצאים בעזרת הגמרא. במהלך השיחה גם ספגנו ביקורת על דרך לימוד התנ"ך בשעורים בנח"ת. הדבר היה בעקיפין על ידי כך שהבחור החרדי המשיל אותנו לרפורמים ולכמרים.
אני בטוחה שמי שקורא את המאמר הזה כרגע נדהם, ואולי אפילו נפגע. וכן - גם אנחנו נפגענו באותו זמן. אך לאחר מחשבה מרובה בעניין הגעתי למסקנה שיש קצת אמת בעניין.
הבחור אמר, כי כמו שהרפורמים מעדיפים לפרש את התורה על פי הבנתם ולא מוכנים לקבל שום פירושים מהגמרא, ושכמו שכל כומר בכנסייה שלו מפרש פסוק מסוים לפי הבנתו ולפי רוח התקופה - כך אנו, הנערים והנערות בנח"ת מסבירים את התנ"ך על פי הבנתנו, בלי שום התייחסות לפרשנים ולמקורות אחרים שמפרשים את העניינים בצורה וודאית ביותר.
כמובן, כל אחד בנח"ת יוכל לומר לאדם זה שדבר זה אינו נכון כלל.
הבעיה היא שיש שעורים שבהם אין שום התייחסות לפרשנים. השעורים הללו אינם רבים, אך הם קיימים, ובהם קיימת הבעייתיות שבשיעורים שלנו.
לבעיה הזו התייחסו גם בשבת נח"ת האחרונה, ולפי מה שהבנתי כמה פעמים בהיסטוריה של נח"ת. נח"ת הותקפה כמה פעמים בגלל דרך הלימוד של התנ"ך בארגון.
אחרי דיון עם רותי פולצ'ק (המזכ"ל) הגענו למסקנה שהדרך הנכונה ביותר לכתוב שיעור הוא להיעזר בכמה שיותר מאמרים ופרשנויות בנושא השיעור, ואם עדיין רוצים לעשות משהו מקורי, אז זה אפשרי כל עוד שזה בא אחרי מחקר מעמיק של הפרשנים. יכול להיות שהפירוש שאתם מביאים בשיעורים שלכם נאמר אצל פרשן אחר, וחבל שלא תאמרו דבר בשם אומרו שהרי דבר זה מביא גאולה לעולם.
אי- אפשר להגיע לשיעור ולהעבירו כאשר הוא מבוסס רק על הרעיונות שלכם, אחרת השיעור הוא רדוד ולא מבוסס, ובמקרים מסוימים, אפילו לא נכון - וחבל ללמד דבר לא נכון לרבים שאחר כך יטעו בסוגייה. וגם, אם יתקפו אתכם על עניין מסוים, לא תהיה לכם שום דרך לענות, מכיוון שאין לכם פרשן להסתמך עליו.
עוד דבר שאמר הבחור החרדי היה שאסור להוסיף על דברי הגמרא וחז"ל. עם דעה זו אני לא מסכימה. אם כך היינו חושבים כל הדורות - איפה היינו? הרי אף אחד לא היה כותב שום פרשנות והיינו נשארים עם פירוש אחד, שהוא הגמרא - שאותו צריך לפרש, וכל פרשן מפרש אותו בדרכו שלו... וכך הגענו לסיבת כל הפרשנויות. לדעתי, יש אפשרות להוסיף רעיון, אך זה רק לאחר שסקרנו את כל הדעות האחרות, ואנו רואים שהפרוש שלנו הוא יותר הגיוני ואפילו תואם את הפשט.
אז בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה - אל נהיה כרפורמים וככמרים (חס וחלילה) שמפרשים איך שהם רואים לנכון, אלא נהיה תמיד מכוונים למה שרבותינו אומרים. אם רבותינו פרשו בצורה מסוימת, ופרשו כל כך הרבה - לא חבל להתעלם מהפירושים כליל? מותר לנו להוסיף, אבל רק אם זהו פירוש שמבוסס על משהו יציב - ולא משהו שעומד באוויר.
אני מקווה שמאמר זה לא הרתיע אתכם מלכתוב מאמרים ושעורים בעתיד. זה רק דורש מכם קצת יותר השקעה ומאמץ בשיעור שאתם מכינים. ואני בטוחה שכל מי שמעביר שיעור, לא רוצה להעביר דברים שאינם בהכרח נכונים, וגם אינו רוצה שיתקפו אותו מכל הצדדים על פירוש שאינו מבוסס - אלא רוצה שהשיעור ילך בצורה חלקה.
ודבר אחרון - אם אתם אומרים דבר של מישהו אחר - תנו את המקור, שהאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. ואם אתם מביאים פירוש מקורי - תאמרו שהוא כזה, שאנשים אחרים לא יסתמכו על דברים אלו ויבססו שעורים אחרים עליהם.
מקווה שלא נצטרך לקבל יותר ביקורת כמו שקיבלנו, ושביקורת זו תהיה ביקורת בונה ולא ביקורת הורסת.