מדור ההדרכה - ביצור הרעיון המרכזי

קוד: מדור ההדרכה - ביצור הרעיון המרכזי בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: שחר

אל: כפית ה'תשס"ב תמוז

/ שחר מיידנבאום

שלום!

רציתי לעסוק הפעם בנושא שעולה ברך כלל תוך כדי הכנת השיעור אבל הוא קצת יותר כללי מאשר סתם שלב בבניית או העברת השיעור.

בדרך כלל כשאנחנו בונים שיעור יש לנו דעה בנושא, אם אין לנו השיעור יצא בדרך כלל קצת פחות מוצלח. בדרך כלל אנחנו מסוגלים להגן על הדיעה הזו ולהראות איך הכל מסתדר לפיה בצורה פשוט מושלמת. אנחנו בונים את כל השיעור מסביב לאותו רעיון מפתח בצורה שתוביל אליו [1] , מחד בלי שיהיה ברור מדי, ומאידך בלי שיהיה מפתיע עד כדי כך שכולם יסרבו אוטומטית לקבל אותו.

רעיון מפתח כזה נמצא בעצם בכל טענה שאנחנו טוענים, גם אם זו סתם התקפה נגד מעביר שיעור אחר, או הבעת עמדה בדיון.

כשרעיון המפתח נופל, רוב השיעור בדרך כלל די נהרס. מה שלדעת רוב מעבירי השיעורים קצת מעצבן.

יש לבעיה שלושה פתרונות שאנשים בדרך כלל נוקטים בהם. הראשון הוא לשחק עם רעיון המפתח ולהביא אותו למצב שבו לא ניתן להפילו, השני הוא לשנות את השיעור כך שהוא כבר לא יהיה בנוי סביב רעיון כזה והשלישי הוא להכנע ולהמר שזה יעבור בסדר. בגלל שלהעביר שיעורים טובים [2] מהסוג השני זו משימה די קשה אנשים נוטים בדרך כלל לבחור בכיוון הראשון או בשלישי [3] .

אז איך הולכים בכיוון הראשון בצורה טובה?

הבעיה הראשונה אתה אתם מתמודדים היא זיהוי הנחות היסוד שלכם. נסו לרשום את המהלך שלכם, ואז בכל פעם לרשום במין עץ מסתעף כזה את כל הנחות היסוד עליהם המהלך בנוי. עשו את זה עוד כמה פעמים עד שתגיעו למשפטים השורשיים ותוכלו לסמן את החלקים הבעייתים שבהם. אם יש שם סתירה הרעיון שלכם שגוי ותצטרכו להשקיע קצת ולתקן אותו, ולדאוג שבשיעור הרעיון לא הובן בצורה בה הסתירה אכן קיימת. בדרך כלל תגלו להפתעתכם שהטענות מצטמצמות זו עם זו ונשארים רק כמה כשבדרך כלל ברור מה הבעייתי [4]

יש כמה דרכים לבצר טענה. לדעתי הדרך הטובה ביותר היא לשים אותה בצד ולנסות לתקוף אותה עם כל מה שיש לך. לרוב האנשים די קשה להפוך עמדה בצורה כזו ולכן לפעמים עדיף לקחת את ההתקפות ממקומות אחרים. אפשר לתת את השיעור למישהו אחר לקרא, אבל א' בדרך כלל אותו אדם יהיה בשיעור, ב' מדובר רק באדם אחד [5] וג' בדרך כלל אין לך זמן ללכת להביא את השיעור למישהו, לחכות שהוא ילמד אותו ואז להתווכח עליו [6] . התחליף הטוב ביותר, למרות שהוא דורש מכם יותר מאמץ הם הפרשנים. בדרך כלל הם נוטים להיות יותר זמינים מחבר והם בדרך כלל חשבו על רוב הרעיונות האפשריים בנושא. לא מספיק סתם לקרא אותם בשביל לדעת מה הם אומרים ולגבש את העמדה שלך כמו שעושים בסריקה ראשונית תוך כדי הכנת השיעור. צריך לשבת ולחשוב למה הם אמרו אחרת. מה הפריע להם בפתרון שלך ואילץ אותם לבחור בפתרון אחר מהפיתרון שלפחות לדעתך הכי מוצלח. עשה רשימה של ההבדלים בין הרעיונות וחפש נקודות מחלוקת עקרוניות. בסריקה ראשונית רוב האנשים רואים חמש דעות שונות במפרשים ואומרים, טוב, כל אחד היה יכול לומר את כל הפתרונות אבל הוא אהב את הפתרון הזה יותר. יש מקרים בהם זה נכון, אבל בדרך כלל זה לא. בדרך כלל הם הכירו את הפירושים של מי שהיה לפניהם [7] ומסיבותיהם שלהם דחו אותם.

הדבר שהכי חשוב לכם לחפש הוא נקודות רגישות מבחינה מוסרית ומבחינה תיאולוגית. אם הרעיון שלכם מוזר בשמיעה ראשונה בפשט אנשים יתווכחו אתכם אבל תוכלו לנהל ויכוח נורמלי ומסודר [8] , אבל אם מדובר בנקודה שתקפיץ אנשים מבחינה דתית או מוסרית אתם בצב קשה. אם מוצאים משהו כזה צריך להציג מראש את הרעיון בצורה שלא תקפיץ אנשים וגם אם כן, שתעשה את זה אחרי שעברת מספיק משלב ההוכחות כדי ששאר המשתתפים יוכלו להבין על מה אתה מדבר גם כשמישהו מתפרץ כל שתי דקות. לוגית בדרל כלל תוכל לנצח בויכוח או פשוט להגיד "אני חושב אחרת" זה פשוט לא פועל כשבאדם שמולך צורח עליך.

כדאי לעשות רשימה של מחלוקות כאלה בין המפרשים ולדאוג להביא אתך לשיעור את כל אלה שמתאימים לדעה שלך, ולדאוג להציג אותם לפני אמירת הקטע הבעייתי. כדאי גם להוריד את האבק מהרשימה מלפני כמה פסקאות על הנחות היסוד. ברגע שכל הנחות היסוד התקבלו קל מאד להכריח אנשים לקבל את הטענה כלגיטימית, גם אם בפני עצמה היא מזעזעת אותם.

חשוב לזכור שלפעמים כדאי לוותר על טענות שיעצבנו אנשים יותר מדי - גם אם השיעור הרבה יותר כיף [9] ככה...

שחר