קוד: מגדל חננאל פריש בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: חננאל
אל: כפית ה'תשס' טבת
אני רוצה לשתף אתכם במחשבות שעלו במוחי לאחרונה. לפני זמן מה ראיתי שני בחורים מישיבת ההסדר שבה אני לומד, מתווכחים בבית המדרש. מפתיע, לא? היחוד באותו ויכוח הוא, שלא היה זה ויכוח על גמרא או על פסק הלכה אלא על פרק בתנ"ך. היה זה ויכוח עם תנועות ידים נסערות והתרומם לטונים גבוהים. לאחר מכן העפתי מבט על בית המדרש, ומצאתי כמעט על כל שולחן ספר שכתובות על כריכתו שלוש מילים: תורה, נביאים, כתובים. יש אנשים שאולי זה נראה להם טבעי, ואולי אפילו תמהים שלא היה על כל שולחן תנ"ך. לא כך פני הדברים. לפני שבועיים ראיתי ספר שהוציא ר"מ באחד מישיבות ההסדר הותיקות, ספר שבו יש אסופה של שיעורים ושיחות שהוא העביר. אחת מהשיחות שם היתה על נושא שמעסיק היום אנשי חינוך רבים בציבור הציוני- דתי: משבר לימוד הגמרא בישיבות התיכוניות. אחת מהסיבות שהוא נתן שם למצב, היתה רצונם של בני נוער רבים ללמוד יותר תנ"ך ומחשבה במקום גמרא והלכה. הוא טען שם שבני-נוער מעדיפים את ה"קלילות" בלימוד התנ"ך מאשר את הפלפול והעיון המעמיק בהלכה. הגישה הזו מקוממת אותי. נכון, יותר קל ונוח ללמוד תנ"ך מגמרא, אבל אין זו סיבה לפסול או למעט בלימוד התנ"ך. גישה זו מזכירה לי מאד את הגישה שהיתה נהוגה בישיבות באירופה ועדין נהוגה בישיבות החרדיות. בישיבות האלו לא למדו נ"ך (נביאים וכתובים), ורק יחידי- סגולה "הורשו" ללמוד נ"ך. נוצר מצב אבסורדי שאנשים שלטו בתורה שבעל- פה, ואילו את הבסיס הם לא הכירו. חשיבותו של לימוד התנ"ך לא מתבטאת רק בהיותו בסיס למשנה ולגמרא (ולכן גם אין ל"לומדי המשנה והגמרא" בלעדיות עליו). לתנ"ך יש חשיבות לכל יהודי בגלל היותו יהודי ובכלל בגלל היותו אדם. התנ"ך אינו ספר הסטוריה ואפילו החלק ההלכתי שבו מתמצה בחלק מהתורה. לחלק הסיפורי בתורה ולנ"ך יש מטרה אחת- לעצב את אישיותו המוסרית והחברתית של כל אדם וע"י כך לצור חברה בריאה ומתוקנת. נכון, התנ"ך אינו ספר היסטוריה, אבל ניתן ללמוד באמצעותו הרבה אודות העבר והמורשת של עמנו. וודאי, גם לחלק ההלכתי שלו יש חשיבות רבה. כל הדברים האלו מצויים בתנ"ך, וכל אחד רשאי ואף רצוי שיבחר לעצמו את הכיוון המועדף, אבל בחירת כיוון אחד אינה אומרת שלילת הכיוונים האחרים או אי עיסוק גם בכיוונים האחרים. עכשיו, כאשר עוד כמה ימים יתקיים החידון המחוזי במחוזות השונים צריך לזכור את הדברים האלו יותר מתמיד. הלימוד והשינון של החומר לחידון אינו אחד אף- אחד משלושת הכיוונים הנ"ל. אין ספק שגם לו יש ערך גדול- הבקיאות בתנ"ך הוא דבר חשוב בפני עצמו, אך אין לשכוח ששום ספר לא נכתב על מנת שאנשים יהיו רק "בקיאים" בספר. הבקיאות משמשת רק כהכנה לקראת ההתעמקות בנאמר ולקראת המטרה האמיתית- להבין את הנאמר. לכן גם אנשים שלא מתמודדים או שלא הגיעו למחוזי (וכן כל מי שלא יעבור את מהשלבים הבאים), ובכלל גם שלא בתקופת החידונים צריך לזכור שאמנם החידון הוא מטרה עליונה ונעלה, אבל התנ"ך לא נכתב בשביל שאלפיים שנה מאוחר יותר יהיה עליו חידון. התנ"ך נועד שילמדו אותו, שילמדו בו. התנ"ך בוודאי לא נועד שידקלמו אותו כמו תוכים. למשל, לקראת החידון צריך ללמוד חמישה- עשר פרקים מספר משלי. הפרקים האלו מלאים חכמה ותבונה בכל פסוק ופסוק שבהם, אך בגלל הזמן הקצר שיש ללמוד והחומר הרב, אין פנאי ללמוד את הפרקים האלו כראוי. לאחר מכן יש שלוש אפשרויות: