כשחר פרוש על ההרים

קוד: כשחר פרוש על ההרים בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: שחר

אל: כפית ה'תשס"א כסלו

השבת הראשונה שלי ושל רותי כהנהלה ארצית עברה פחות או יותר בשלום (כנראה גם די בהצלחה - להרחבה עיינו בסיכום המשובים של רותי).

בכפית זו מתפרסמת תגובה של יעל אייל לדברי היו"ר הקודמים שלי. אני חושב שכבר הצלחתי להבהיר את דעתי בנושא בכפיות הקודמות ולדעתי אין טעם לדוש בכך שוב במדור זה. כל מי שרוצה לשמוע את תגובתי למאמרה או סתם להתווכח אתי / לקבל חיזוק בנושא מוזמן להתקשר אלי ולעשות זאת.

בשבוע שעבר חל חג החנוכה [1] . במבט ראשון, חנוכה הוא חג לא ממש נחתיסטי - אחרי הכל, הוא החג העתיק היחיד שלא מוזכר ישירות בתנ"ך. המקורות על חנוכה נמצאים כולם בספרים החיצוניים כמו ספר החשמונאים, המקבים ויהודית. חג החנוכה אינו מוזכר באף ספר יהודי רשמי (חוץ מאשר כמה דפים בגמ').

פרשני המקרא התייחסו לבעיה זו וניסו בכל זאת למצא רמזים לחג בתנ"ך. המילה ה 25 בתורה היא "אור", התחנה ה 25 של בני ישראל במדבר היא בחשמונה (חנו-כ"ה). אך עם כל היופי של רמזים אלו הם עדיין רק רמזים קלושים.

אם נסתכל בחג בצורה מעט יותר רצינית נראה שלמרות שהחג עצמו לא מופיע שורשיו כן מופיעים. חג החנוכה בנוי על קנאותם של בני לוי, קנאות המשתקפת בהענותם לקריאת משה "מי לה' אלי" כאשר שאר העם חטא בחטא העגל. קנאות המתגלמת בדמותו של פנחס ואולי גם בדמותו של אליהו [2] . חנוכה הוא החג שבו חוגגים את חנוכתם מחדש של המקדש וכליו אשר מקבילה לכך ניתן לראות בחנוכת המשכן וספציפית יותר בפרשיות חנוכת המזבח אותם אנו קוראים בימי החנוכה. נוכל גם לשים לב לדימיון המדהים בין תאריך יסוד ההיכל בימי בית שני לחג החנוכה (כ"ד בכסלו).

אך חשוב מכל, חנוכה היא חגה של התרבות היהודית. בחנוכה עמדה תרבותנו בפני התקפה קשה מהתרבות ההלניסטית הקלוקלת וכמעט הפסידה.

ידוע המדרש האומר שבני ישראל לא נטמעו במצרים משום ששמרו על שפתם, שמותם ומלבושם. באותה תקופה היו בעם יותר אריסטובלוסים מאשר יוחננים ויותר לוליינוסים מאשר שמעונים. אנשים התלבשו (או שכחו להתלבש) על פי מיטב המסורת ההליניסטית ולימודי החול נלמדו בשפה היוונית.

גם כיום אנו במצב דומה. אם נסתכל בביטויים השגורים בפי כולם נראה מגמה מתמשכת של אמריקניזציה מחד ושאיפה לתרבות המזרחית הרחוקה מנגד, אותם מילים וביטויים הם כבר לרוב בשפות זרות ועם ההפסד בקרב זה מטשטש אט אט יחודו של עמנו.

שמותיהם של תושבי הארץ אבדו על פי רוב כל קשר למסורת היהודית ולעתים קרובות גם לשפה העברית בכלל. מספיק מבט חטוף לרחוב כדי לראות בגדים מיובאים מרחבי תבל הלבושים על פי הסגנון המקובל בשאר העולם.

הנכס התרבותי הראשון במעלה של העם היהודי הינו התנ"ך. בכל פעם שאנו נפגשים ולומדים אותו אנו נותנים מן זריקת חיזוק לתרבותנו. אנו מזכירים לעצמנו שוב ושוב שאנחנו שונים משאר העולם. אנחנו מעלים מבין הדפים שמות נשכחים, אנחנו משתמשים שוב בביטויים שכמעט אבד עליהם הכלח מחוץ לארגון. גם בלי קשר למורשת הדתית שהתנ"ך מנחיל לנו מבין דפיו עולים דרכיה הישנות של היהדות, מסורת ישראל סבא.

בכל שיעור אנו מעלים מחדש על נס את מורשתם של המקבים שקראו לחזור אחורה, להיזכר ולשמור על תרבותנו.

בתנ"ך נכתבו נבואות הנדרשות לדורות. עצם קיומם של נבואות כלשהם הוא הוא הבסיס לחג החנוכה ועל כן לא נצרכנו לספר מיוחד המוקדש רק לנושא זה.